זמן שמחתנו. הזמן הזה לא שואל בעצתנו אימתי לבוא… לא מתייחס למצב רוחנו… אף לא לְמה שקורה אתנו… זהו זמן שמחה – ויהי מה.

איך יתכן כזאת?! איך אפשר לומר לאדם שביום פלוני עליו לשמוח, מבלי לדעת איך ומה יהיה אתו אז?! אולי יהיה זה זמן של שפל רוחני או חומרי אצלו?! אולי יהיה זה זמן שבו ההצלחה לא תאיר לו פנים?!

כאן אנו באים לסוד שורשה של השמחה עליה הוזהרנו בכל השנה בכלל ובחג הסוכות בפרט.

* * *

עשרה חיצים מורעלים יורה השטן בעומק נפשו של כל אחד; אלו הם פגמי הנפש שגורמים לו טמטום הלב והרגשת ניתוק שאין דומה לה.

העצבות תופסת מקום נכבד בלבו. לפעמים היא מתלבשת סתם בהרגשה עצובה, ולפעמים בהרגשת תוהו ובוהו: מהלך הוא היהודי בעולמו ואינו יודע על מה ולמה הוא חי, למי ומדוע הוא עמל; הוא מנסה ליהנות ולבלות, אך עמוק בפנים הוא חש ריקנות וטירוף.

לעומת זאת עומדים הצדיקים רופאי הנפשות הגדולים ומוציאים את החיצים המורעלים – על ידי תרופת השמחה שהם מגלים.

כל החולאים הרוחניים והגשמיים באים מקלקול השמחה – אומר רבינו הקדוש (לקו"מ ח"ב כד) – והתרופה לכל אלו טמונה בעשרה מיני נגינה, שהם כלל גילויי השמחה.

את השמחה הזאת אומנם מגלים הצדיקים, אך על האדם מוטל להתאמץ ולבחור בה. כה אמר רבינו הקדוש: "שצריך להתגבר מאד בכל הכחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות, מחמת פגעי ומקרי הזמן. וכל אדם מלא יסורים. על כן, צריך להכריח את עצמו בכח גדול, להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל".

השמחה, עקב היותה שפע רוחני עליון, אין היא נתונה לבחירתו של האדם – ולכן על האדם מוטלת העבודה להתאמץ לשמח את עצמו; הוא חייב להכריח את עצמו להתבונן בזכותו העצומה להיות חלק מהעם הנבחר – ולהגיע על ידי זה לשמחה.

הצדיקים מלמדים את האדם איך להתאמץ לשמוח ובמה יוכל לשמוח; וכך מגלה לנו רבי נתן (בליקוטי הלכות, ראש השנה ו-ב): "הצדיק נכנס לתוך עומק ירידתו ונפילתו של כל אחד ואחד – שירד ונטבע ביון מצולה ואין מעמד ובא בעמקי מים ושיבולת שטפתהו – ומרמז לו רמזים, למצוא עצות בכל פעם -למלט נפשו. ועיקר רפואתו – על ידי השמחה שמכניס בכל אחד, בכל מקום שהוא – במה 'שלא עשני גוי' 'והבדילנו מן התועים' וכו', שבכל זה עוסקים בסוכות, שהוא זמן שמחתנו".

זהו אם כן טיבו של זמן שמחתנו. זהו זמן שבו יורד אלינו כוח עליון ששמו שמחה, כך שמי שיתאמץ להכיר במעלת היותו יהודי, ובזכות המופלאה של היותו בן מלך מלכי המלכים – יוכל לזכות לכוח אדיר זה.

העבודה מוטלת אפוא גם עלינו; אי אפשר לעמוד ולצפות שהדברים יאירו בלבנו מאליהם; אי אפשר להמתין למצב רוח טוב שיעורר את השמחה באופן טבעי. עלינו להכריח את עצמנו לכך, בשירה ובריקודים, לבטא בפה את הזכות הגדולה, לנסות לצייר זאת בלב ובנפש – ולהאמין שעתה, בחודש תשרי, בו נאבקים הצדיקים לרפא אותנו מכל חליי נפשנו – זה הזמן המסוגל לשמחה זו!

השמחה הזאת, כל כך שורשית ויסודית, ששום חושך גשמי או אפילו רוחני, לא יכולים להעיב עליה; "וכשיזכור היטב", מגלה לנו רבינו הקדוש (סוף סיפו"מ), "חסד השם יתברך עליו שלא עשהו גוי – בודאי ראוי שתגדל שמחתו מאד. והיא שמחה שאין עליה עצבות, כי אם הוא משמח עצמו בדבר שעשהו הוא עצמו – על זה אפשר למצוא חסרונות בכל דבר, כדי שלא להניחו להרים ולשמח עצמו, אבל בזה 'שלא עשני גוי', שהוא רק מהשם יתברך, שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי – איך אפשר למצוא חסרון בזו השמחה?! כי בודאי איך שיהיה, על כל פנים הוא הפרש גדול בינו לבין הגויים, לאין שעור וערך" – – –

* * *

עדיין אנחנו עומדים באמצע ההכרעה על טיבה של השנה הבאה עלינו לטובה, ה'פיתקאות' ובהן פסקי הדין שנחתמו ביום כיפור, עדיין לא נמסרו לשלוחים עד 'הושענא רבא'. בכוחנו עדיין להמתיק הכל, אם אכן נתאמץ לשמח את עצמנו ואת בני ביתנו בימי החג הקדושים, ולא ניתן לעצבות על שלל גווניה המכוערים לשלוט על נפשנו.

או אז נוכל להמתיק את הדין ולהמשיך בעזרת השם שמחה אמיתית על השנה כולה.