לפנינו המשך רישומיו של החסיד היקר רבי בירך רובינזון על חסידי ברסלב בפולניה.  עמם  נמשיך  בסיורינו, ונתבונן בעיירה אוסטרובצה[1] מרחוק בדמותם העילאית והקורנת של החסידים: רבי משה דוד טעביל אייזנמן ואחיו רבי פסח מאיר, רבי חיים יהושע וינברג ובניו היקרים רבי משה מנחם ור' ישראל יהודה, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים, ה' ינקום דמם

פורסם לראשונה ב"שיבולים", ע"י מכון שיבולים, ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה.

לפרקים הקודמים: פרק א | פרק ב | פרק ג

רבי משה דוד טעביל אייזנמאן

רבי משה אייזנמן, הנקרא משה'לי אוסטרובצֶר, ה' ינקום דמו

ר' משה דוד טעביל היה עם איזה שנים קשיש (= מבוגר) ממני. היה חריף גדול, והיה זוכר ש"ס ופוסקים וספרים אחרים בעל פה. היו אומרים עליו שלא שכח שום דבר תורה מה שלמד. הרבי הגאון האדמו"ר מאוסטרובצה היה לומד עמו בחברותא, והיה קורא אותו (= אומר עליו) שמשה'לי הוא ה'שַׁאנְק ספרים' (= ארון הספרים) שלי.

אי אפשר לשער במוח את גודל החריפות שלו וגודל הלמדנות שלו. תהלה לא-ל שהיה לי גם כן זכייה גדולה שהוא למד עמי הרבה פעמים. הרבה פעמים היה בעת שבא מחברותא מה שלמד עם אדמו"ר מאוסטרובצה זצוק"ל, היה בא אצלנו לבית המדרש דברסלב, ולמדנו יחד, וגם התפללנו מנחה בזמנו, ואחר מנחה למדנו ספרי רבינו ז"ל.

הוא נתקרב לחסידי ברסלב על ידי רבי ומורי ר' אברהם יצחק הנ"ל, והיה מקורב לברסלב בהתקשרות חזק, אשר אני לא ראיתי עוד אצל מקורבים חדשים שהיה להם התלהבות כזה שהיה לר' משה.

היו מספרים עליו שהיה יושב הרבה שנים במרתף ולמד שם, ולא יצא רק על ההכרח מה שנצרך. ואחר כך כשיצא, כמעט שהיה קשה לו לילך, ונפל פעם אחת על האילן אצל הכותל. וזה היה עושה בשביל שמירת עיניים, והיו אומרים עליו שהיה צדיק וקדוש בעניין קדושת ושמירת הברית. והיה מתמיד גדול, היה יכול ללמוד על מקום אחד הרבה שעות ולא זז. אין לי דיבורים יותר מה שנוכל לדבר ממנו. כל ימי חייו היה משתוקק ודואג לזכות להיות על ציון של רבינו ז"ל, ובכה מפני מה הוא לא זכה לזה.

ו[היה] מקרב לחסידי ברסלב, גם אחיו פסח מאיר שהיה איש תמים, היה יכול ללמוד גם כן, והיה אומן של שעונים (= שען). והוא גם כן נתקרב לברסלב בפשיטות ובתמימות, בלי שום כוונות, רק לקיים העצות של רבינו ז"ל כמו שציוה, והיה נדבק באחיו ר' משה'לי הנ"ל.

ר' משה'לי היה מחדש הרבה חידושים על ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות, והיה אומר תמיד חידושים חדשים.

בעת שהוא נישא לשידלובצה[2], ואני אחר איזה שנים לעיר סאליף[3] סמוך לאוסטרובצה, היה כותב לי הרבה מכתבים, כמעט כל שבוע, מלא וגדוש מחידושים שחידש על הליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות. וגם שלח לי קונטרס אחד עם ראשי תיבות וסופי תיבות ונוטריקון על ספר תהלים, אשר בכל קפיטל (= מזמור) היה מרומז שם רבינו ז"ל, וחבל שנאבדו ממני. זאת נאבדה ממני בתחילת המלחמה בעת שברחתי בפעם ראשונה מביתי, ובאתי בחזרה באיזה שבועות – מצאתי הכתבים על הרצפה ולקחתים והנחתים במקום גניזה (=מקום מחבוא), ועד היום לא הייתי עוד יותר (= שוב) בביתי.

* * *

הרב משה מנחם וויינברג

הנקרא ר' משה מנדל, ה' ינקום דמו

אשר היה אחד מהחשובים המקורבים לברסלב, וגם היה למדן גדול.

ר' משה מנדל היה בנו של הר"ר חיים יוֹשֶׁע שו"ב (= שוחט ובודק) באוסטרובצה. ר' משה מנדל נתקרב לברסלב על ידי ר' דוד קליינמאן ("מַצֵבָה-קְרִיצֶער") המובא במערכת ר' אברהם יצחק[4], וגם קצת על ידי ר' בן ציון אפטר נ"ע.

גם אביו של ר' משה מנחם ויינבערג, ר' חיים יושע, היה מקורב לברסלב בהסתר ובהצנע, לפי שהיה איש נשכר משועבד לציבור שהיה שוחט ובודק, לא היה יכול להיות נקרא בשם ברסלבר חסיד. לא מחמת שהיו מתנגדים על ברסלב, רק שהיו מחסידי אלכסנדר. כך שמעתי מפיו של ר' חיים יושע בעצמו כמה פעמים. כי אני למדתי בחברותא עם בנו הצעיר ישראל יהודה, שקורין לו ישראל לייב, שהיה חברי נצמד באהבת נפש, אשר אי אפשר לשער במוחי את גודל המידות טובות שלו, וגם הוא היה מקורב לברסלב עם התלהבות הנפש, אין לשער הישוב הדעת שלו בלימוד וגם בחסידות, לכן הייתי רגיל בבית אביו ר' חיים יושע הנ"ל, שמעתי כל הנ"ל.

ר' חיים יושע הנ"ל, היה עוזר לאנשי שלומינו בכל מיני עזרה שהיו נצרכים. לפני שהיה מקום מיוחד, היינו בית המדרש שלנו, היה אצלו אסיפות של ברסלב, וגם הרבה פעמים היה סעודות אצלו. אני זוכר עוד בעת הסעודה היה מחלק בעצמו יי"ש לשתות 'לחיים', וגם גָאלְקֶעס, היינו מאכל שקורין "גאלקעס" (כמו גלגלים). ואני זוכר עוד באיזה שמחה היה מחלק לנו ובאיזה התלהבות, באיזה לפיד אש היה נראה בפניו. חבל שאין היום עוד (=שנפטרו) אנשים שהיו זוכרים זאת, למשל ר' בן ציון אפטר, וגם העיקר הרב ר' נתן ברסקי ז"ל, אשר ר' נתן היה נוסע הרבה פעמים לאוסטרובצה, ובא עם ספרים וטליתים וציציות ועוד, והיה אכסניה שלו אצל ר' חיים יושע הנ"ל. ור' חיים יושע היה מקרבו בכל מיני התקרבות, והיה מכבדו בשביל שהיה נכד רבינו הקדוש זצוק"ל. והוא אחד שהיה מדבר בכל פעם לר' נתן הנ"ל, שישליך המסחר שלו עם הספרים וטליתים וציצית, שלא יצטרך לישא על כתפיו משא כבד. והיה אוהבו אהבת נפש, וגם ר' נתן היה אוהב אותו אהבת נפש – כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים (משלי כז, יט).

ר' חיים יושע זכה שכמעט כל הבית שלו, וכל הבנים, היו מקורבים לברסלב, אבל העיקר היו מקורבים בפומבי שני בנים, האחד היה ר' משה מנדל הנ"ל, והשני – חברי ישראל לייב הנ"ל הי"ד. הוא נזכר באחד הספרים שנדפס על ידי הרב נתן צבי קעניג שליט"א[5].

ר' משה מנחם וויינברג היה אחד מעמודי ברסלב באוסטרובצה. הוא היה ממנהיגי בית המדרש שלנו מברסלב, ביחד עם מורי ורבי ר' אברהם יצחק. ר' משה מנחם זכה עוד להיות באומן קודם המלחמה הראשונה. היה למדן גדול, ועיקר היה בעל הלכה. היה יודע כל דין ודין בעל פה, כמעט כל עיר אוסטרובצה כשהיו רוצים לידע איזה דין ושאלה, היו באים אליו, והיה מחמיר קצת. היה מחמיר מאד בעניין רחיצת ידיים לאחוז תמיד ידיים נקיות לדברי תורה ולדברים אחרים.

ר' משה מנחם וויינברג היה בא במקורו מחסידי אלכסנדר, כי אביו היה מחסידי אלכסנדר. וגם שנה אחת היה ראש ישיבה באלכסנדר. וגם באלכסנדר היו יודעים שהוא מחסידי ברסלב, לא הסתיר ולא התבייש בחסידות ברסלב. וגם בעת שהיה ישיבת "הלכתא כנחמני" מברסלב באוסטרובצה, היה ר' משה מנחם גם כן מגיד שיעור בישיבה. וגם היה לומד בבית המדרש דברסלב ליקוטי מוהר"ן בפני העולם, לפי שר' אברהם יצחק לא היה רוצה ללמוד תמיד, היה לומד ר' משה מנחם. והיה מחדש בעצמו, היה מחדש תמיד דיבורים טובים וחמים על הפרשה של השבוע, כי בעת שלמד עם העולם היה מתוק מדבש.

כמו שהבאתי במערכת ר' אברהם יצחק הי"ד בנוגע לדרוש או ללמוד בכל שבת בבית המדרש החדש אחר הצהרים בענייני הפרשה ובדברים אחרים בדברי תורה[6], כן היה עם ר' משה מנחם הי"ד, הוא גם כן היה דרשן נפלא, אם הוא היה דורש היה גם כן הבית-המדרש מלא עד הסוף. וגם אותו החברה המסדרים היו רוצים ממנו שידרוש בכל פעם, וכולם היו יודעים שהוא ממנהיגי ברסלב, וגם הדרשה היה משולב עם דברי ברסלב, והשומעים היו נהנים מאד. אם היו רואים המודעות שהיו על הכתלים בערב שבת שר' משה מנדל ידרוש, היה אצלם ששון ושמחה.

ר' משה מנחם לא היה רוצה ליהנות מהתורה בנוגע לפרנסה. קודם כל היה בורח מן הכבוד עד קצה האחרון, היה יכול להיות לו איזה רבנות, או אפילו להיות שוחט-ובודק, אבל לא היה רוצה, רק היה עושה לעצמו איזה מסחר עם סחורה לעמוד בשוק בין החנויות, לא חנות – רק כמו אצטבא, כמו שהיה המנהג שהרבה אנשים היה להם מסחר כזה לעמוד בשוק עם סחורה. והעיקר הייתה מנהלת המסחר אשתו שהייתה צדקנית הי"ד, ור' משה מנדל אחר כל השיעורים שהיה לו בבוקר בפני עצמו, ולהתפלל תפילה בזמנו, וגם ללמוד השיעורים שלו אחר התפילה, אז הלך גם כן לשוק לעזור לאשתו אודות הפרנסה. תמיד היה דואג מפני מה הוא צריך לבטל הזמן על המסחר, אבל לא היה לו עצה אחרת. לעשות התורה קרדום לחפור בה לא רצה, ובפרט שהיה מדקדק על הדין והלכה אם מותר ליהנות מהתורה.

היה מהמצוינים מאברכים של בית המדרש באוסטרובצה, היה לו שם טוב, כולם היו אוהבים אותו. הרבה פעמים היה לומד עם אברכים, וגם עם בחורים, לעזור אותם בלימוד אם היה קשה להם איזה קושיא.

וגם היה בעל תפילה, היה מתפלל הרבה פעמים לפני העמוד בבית המדרש דברסלב, והיה מנגן יפה, הגם שהיה בעל בכי [כי] היה מקיים העצה של התבודדות, אבל כשהתפלל לפני העמוד או ב'שלש סעודות' היה מזמר היטב. אני מזמר עד היום בניגון מיוחד "ברוך א-ל עליון" שאנשי שלומינו היו מזמרים אותו.

* * *

רבי ישראל יהודה וויינברג

הנקרא ישראל לייב, ה' ינקום דמו

ר' ישראל יהודה ווינברג, שקורין אותו ישראל לייב וויינברג, היה בנו של ר' חיים יושע שו"ב, ואחיו של ר' משה מנחם (הנקרא משה מנדל). ישראל לייב הנ"ל הי"ד היה חברי, למדנו יחד בבית המדרש הישן באוסטרובצה היכן שכל הבחורים ואברכים היו לומדים. אהבתי אותו אהבת נפש.

היה שווה בשנים, כמעט בשנה אחת כמוני. היה לו שכל והבנה טובה. אני זוכר עוד בעת שלמדנו, אני זוכר הבנה שלו, היה חריף בשכלו, וגם היה מקורב לברסלב בכל לב ונפש. ואני יש לי חלק גדול בהתקרבות שלו. הגם שאביו, וגם אחיו ר' משה מנחם – היה ממנהיגי ברסלב, אף על פי כן אני גרמתי שישראל לייב חברי נתקרב בפומבי לברסלב. וההתקרבות שלו לא היה בלי הבנה רק הבין הדרך של רבינו זצוק"ל היטב. הוא ידע מה רבינו ז"ל פעל ועשה למען מקורביו. הוא הבין הטובות מה שרבינו ז"ל עשה עבור כל אחד ואחד. אי אפשר לשער בפני העולם את גודל יקרת חברי הנ"ל, חבל! חבל! איני יכול לשכוח אותו. אני זוכר אותו כמעט ביחד עם המשפחה שלי[7]. אני מרגיש מה שאבדנו, ומה שאני אבדתי. הוא היה הכח של ברסלב. היה עוסק בהתבודדות הרבה ובתורה ותפילה. ה' ינקום דמו

[לפרק הבא]

[1] הלא היא העיירה אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי (Ostrowiec Świętokrzyski) הנמצאת במחוז ראדום.

[2] בפולנית: Szydłowiec, במחוז קיילצה.

[3] העיירה 'נובה סלופיה' (Nowa Słupia) שבמחוז קיילצה

[4] ראה במאמר הראשון בסדרה – כאן

[5] ראה "אור צדיקים" (ב"ב תשל"ב) עמוד ק"י

[6] ראה במאמר הקודם

[7] כותב הזכרונות, ר' בירך רובינזון ז"ל, איבד בשואה האיומה את אשתו מ' שרה פערל, ואת ארבעת ילדיו: דוד, נחמן, ישראל אברהם, יהודה יחזקאל, ה' ינקום דמם