איך זוכים לחזור בתשובה?

…ושוב זה קורה.

גם שנת תש"פ פוסעת את אחרוני פסיעותיה, קרבה אל דמדומיה, אל סיומה. עומדים אנו בימי חתימת השנה. שכבות של אבק יום־יום מכסות את השגרה. עייפים ותשושים, מי יותר ומי פחות, כל אחד נושא עמו את מטען המעברים שעבר בימי עליות וימי מורדות; בשעות התחזקות, ושעות של רפיון ידיים, שקיעה ואפרוריות בדמדומי הזמן שחלף עבר לו.

והנפש מתנערת ונזכרת…

אך מרחוק מפציע קול תרועת השופר של חודש אלול. והנפש – מתנערת, נרעדת, מתעשתת, נזכרת מי היא, מהיכן הגיעה ולאן פניה מועדות.

כאותו בן מלך שנאבד ביער מקטנותו, וצלילי ניגון קדומים מפלחים את עולמו ומעוררים את זכרונו, מפילים את מסך הטשטוש והערפל ומזכירים לו את ארמון המלכות, את כתר המלך ושרביט הזהב, מעוררים בו כמיהה עצומה לשוב אל אביו ובית נערותו…

ושוב מתעורר הרצון…

ושוב מתעורר הרצון, לחזור בתשובה, לחדש ימינו כקדם, לשוב לחיקו של אבינו מלכנו, לעשות מטעמים לאבינו כאשר היינו באמנה עמו.

והנשמה שבה ומייחלת: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון…"

לחזור בתשובה – זה אפשרי בכלל?

לעיתים, נדמה כי לחזור בתשובה זו מלאכה קשה ומפרכת, לפחות כמו טיפוס על הר גבוה ובלתי מושג או כחציית ימים ונהרות. דומה בעינינו, כי כדי להשיל את קליפות הזוהמה שעטינו על עצמנו, בעוונותינו הרבים, במהלך השנה החולפת – עלינו להיוולד מחדש או לכל הפחות לשבר חומות גבוהות ובצורות בשמים.

אכן! קרוב אליך הדבר מאוד!

אך פסוקי התורה הקדושה, העוסקים במצוות התשובה קוראים אלינו אחרת: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא ולא מעבר לים. כי קרוב אליך הדבר מאד".

תשובה: שוב להיות מי שאתה!

ומפני מה מצוות התשובה כה קרובה אלינו, כה מסורה בידינו?

משום שהיא איננה מבקשת מאתנו להיות משהו שאנחנו לא, אלא קוראת לנו לפתוח את הלב ו'להיזכר' מי אנו. 'לחזור' אל המקום ההוא, הישן, האהוב והמוכר.

'תשובה' מלשון 'שיבה' וחזרה: לשוב אל חיינו האמיתיים, אל הטוב העצום הגנוז בנו, שלמרבה הצער שכחנו בכלל שהוא קיים בתוכנו: "דע כי תשובה, היא לשוב את הדבר למקום שניטל משם, והוא בחינת זרקא המובא כזוה״ק, 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן" (ליקוטי מוהר״ן תורה לה).

אני לדודי ודודי לי

וזהו האור המתוק המאיר בימי התשובה של חודש אלול: א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י.

אני לדודי; אני עם אבי, והוא גם עמי, איננו מרפים מאחיזתנו ואהבתינו! וכמים פנים אל הפנים… פתאום אנו שבים ונזכרים כי אנו בני מלכים שגלינו מעל שולחן אבינו.

ופתאום מציף כאב הַמֶּרְחָק את הלב, ואנו משתוקקים לחזור לאבא. ל'קרבת אלוקים לי טוב'.

"כי טוב לי אז מעתה…"

* * *

הכל חוזר להתחלה

זו מהותו של יום ההמלכה, ראש השנה, היום הבראשיתי בו הכול התחיל – בבריאת אדם הראשון – ובו הכול חוזר להתחלה. "היום הרת עולם" – זמן של לידה והתחדשות… זמן בו מתעוררת יכולתו של כל יצור נברא להתחדש מחדש כביום בריאתו!

עורו ישנים מתרדמתכם

ובשורה זו מהדהדת אלינו כבר כעת, מקול תרועת השופר: התעוררו כי בא אורכם… "וזה בחינת שופר כי שופר הוא בחינת עורו ישנים מתרדמתכם" (ליקוטי מוהר״ן ס'), תקיעת השופר מחדשת בלבנו את התקווה, לחדש נעורינו כימי קדם; להיזכר שאנו כני מלכים ולהתחיל התחלה חדשה.

אם נתכונן, נזכה לשוב כבראשונה

ימי אלול, ותקיעת השופר שבמרכזם, הם ימי רצון המסוגלים לתשובה – להרבות תחינה ובקשה שנזכה לחזור בתשובה באמת, לחזור ל"אתר דאתנטילת משם", מקום שורשינו, וכאשר נתכונן בימי רצון אלו ליום ההכתרה, בו נשוב ונמליך עלינו ועל כל הבריאה את אבינו מלכנו – או אז, בוודאי נזכה ע"י תשובתנו – לשוב אל שולחנו של אבינו כבראשונה, אהבת אב כבראשית, להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום.

תפילות (אתר חיצוני):

תפילה לחודש אלול

תפילה לערב ראש השנה