כך נלחמים ביצר הרע ובמחשבות רעות!

היצר הרע נוקש בכל פעם ומעוררו למה שמעורר, ואף אם אין אדם שומע לו ופונה עורף ממנו, אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר. אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע ואינו פונה אליו כלל, אזי היצר הרע מסתלק והולך לו. וכן בתפילה בעניין המחשבות הבאים לבלבלו הוא ממש כנ״ל, שהמחשבה באה כמה פעמים, פעם אחר פעם לבלבלו, וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אופן, ועיין במקומות אחרים מזה. (על פי ליקו״ת סי׳ נ״א)
(משיבת נפש ל"ח)

כך היא דרכו של היצר הרע

פעם הסב רבינו ז״ל עם תלמידיו ודיבר עימם בעבודת ה', לפתע דפק חייל על החלון בחפשו אחר חייל עריק, השיבוהו בשלילה והלך. לאחר שעה חזר ודפק, הפעם היו הדפיקות נמרצות יותר, ושאל שוב האם מסתתר כאן חייל. פנה רביז״ל לתלמידיו ואמר: כך הוא היצר הרע שלכם, בתחילה בא ודופק על האדם, וכשפונים עורף ממנו ומשיבים 'אין כאן אחד מחיילותיו' ומסלקים אותו, הולך לו, ובכל זאת חוזר אחר כך ודופק, ואינו נמנע לבוא שוב ושוב, ויש לגרשו בכל פעם עד שיסתלק לגמרי (חיי מוהר״ן ערך עבודת ה').

ידיעה זו נחוצה ביותר לכל הרוצה להכנס לעבודת השי״ת, כי לפעמים נדמה לאדם שאם המחשבות זרות חוזרות, הרי שלא פעל עד עתה כלום. אלא שעל האדם לדעת שטעות הדבר, כי באמת בכל התגברות קטנה של היסח הדעת, הוא כבר זוכה לסלקן. אלא שכך היא הדרך, שגם לאחר שמסלקים את המחשבה, היא חוזרת ובאה מחדש, ומדמה את עצמה כאילו היא חלק אחד ממש עם מוח האדם, ואין שייך לסלקה. ועל כן צריך להיות עקשן גדול להתגבר עליה פעם אחר פעם, ולא לטעות לחשוב כאילו אינו זוכה אף פעם לנצח.

ולא רק במחשבות רעות כך, אלא גם כאשר רוצה להדבק במחשבות קדושות ובפרט בעת התפילה, כאשר רוצה להתעורר לחשוב מגדולת השי״ת ולהכניס עצמו לתיבות התפילה, מיד באים עליו כל מיני מחשבות, ונזכר בכל טרדותיו וענייניו, וכמה שמשתדל שלא להסתכל עליהם אלא לומר אפילו מילה אחת בכוונה, הם חוזרים ונוקשים שוב ושוב, עד שמחליט בדעתו שאינו יכול להתפלל תפילה זו כראוי.

גודל יקר העצה שנמצא בסימן זה

ועל כן מה יקר ונורא סימן זה, אשר מתגלה בו עצה נפלאה ביותר שכמעט ואי אפשר לחיות בלעדיה בעבודת ה'. כי אין זה סתם דברי התעוררות לחזק את האדם להיות עקשן לנצח היצר, אלא זוהי ממש עיקר הסיבה שבני אדם מניחים עצמם לילך כצאן לטבח אחר שטות מחשבתם, מחמת ריבוי התגברות מחשבות ובלבולים, הן מחשבות מגונות ר״ל או סתם מחשבות של טרדות ודאגות, והן מחשבות של חלישות הדעת וזכרון המכשולות, ונדמה שאין מציאות להפרד מהם, עד שעוזבים לגמרי את מלחמת בירורי המחשבות.

אך מי שעומד עדיין על משמרתו להלחם קצת בסילוק מחשבות שאינן ראויות, ולחזק המחשבה לזכור את השי״ת, הוא יכול להרגיש איזה רפואה עמוקה יש בעצה זו. כי בוודאי ראשית הנצחון הוא לדעת שכל מחשבה שאינה מביאה לו קרבת ה' היא דמיון ממש שהיצר הכנים בו לרחקו מהשי״ת, אך דווקא לאחר שמתברר לאדם השטות והדמיון שיש בכל מחשבה שכזו, אז מרגיש ביותר המרירות שלהם ועומד כנבהל ומשתומם, כאשר רואה שהן באות שוב ושוב, בזו אחר זו.

וכאן באה לעזרו ידיעה נוראה זו, והיא, שהשי״ת נותן רשות לקליפות לבלבל את האדם פעם אחר פעם, ולהתייצב לפניו כגיבור ולומר 'הנני מתיישב בביתך'. אך לעומת זה צריך לדעת שהשי״ת נותן כח בכל יהודי שיוכל לסלק המחשבות פעם אחר פעם, כשכל היסח הדעת הוא נצחון בפני עצמו, ואל ייבהל בראותו שתיכף נדבקת בו שוב אותה מחשבה, כי כך ניתנה רשות ליצר, לבוא ולנקוש שוב, ואם יהיה גיבור ועקשן לא לעזוב, אז לבסוף כבר יסתלק וילך לו.

ועניין זה מבואר בליקו״מ תורה כ״ה, שבכל התגברות היצר זוכה האדם ומתעלה לדרגא אחרת, ואז בהכרח שיעבור עליו שוב, ואין זה אותו יצר שמקודם, אלא הוא התגברות היצר בדרגא אחרת. רק שהיצר מכסה ידיעה זו, ונדמה לאדם שהוא מחשבה אחת גדולה, ועל כן נופל בדעתו בראותו שאינו מצליח להזיזו.

נמצא שבכדי לנצח את המחשבות לא צריך להיות חכם גדול, רק להיות בשמחה בתמימות ופשיטות בלי בהלה, להבין שיש ליצר הרע רשות לבוא עליו פעם אחר פעם, וכך היא הדרך, וצריך להלחם. הוא יורה, יורים עליו בחזרה וכך הלוך ושוב, וכל אריכות המלחמה הזו, היא השגחה פרטית ממש, המכוונת בדיוק לפי תיקונו של כל אחד בזה העולם. וכשידע זאת, יוכל לעסוק בתשובה והתבודדות באמת, ויהיה חזק לנצח את היצר פעם אחר פעם, עד שהיצר יראה שאינו פונה אליו כלל ויסתלק ממנו לגמרי בעזהי״ת.