זה לא משחק…
ח׳ בתמוז תשע״ט
כאשר סאת העוונות של עם ישראל גוברת כל כך עד שאין להשתיק יותר את מדת הדין – נוקט הקדוש ברוך הוא כביכול בהנהגה הפוכה: הוא משפיל את ישראל ומשווה אותם לאומות העולם. השוואה זו מולידה התעוררות של 'לימוד זכות' בשמיים: אמנם עם ישראל חָטָא ופָשַע, אך עם כל זאת ההבדל המהותי ביניהם לבין אומות העולם זועק, שהרי הגרוע שבישראל עדיין 'מלא זכויות כרימון'.
אין זה משחק של אבל ונחמה
חורבן. מאכולת אש. ציה וצלמות. בית מקדשנו ותפארתנו עדיין עומד בשיממונו. הגלות עדיין בעיצומה – ובתוך כל אלה מתנשא חזון הנחמה – – –
רק לפני זמן קצר קראנו את הנבואות הקודרות שנשמעות כמו מלאות חרון-אף וכעס – וכבר אנו קוראים את הנבואות הטובות, מלאות טללי הנוחם, האהבה והתקווה – – –
האין זה מפליא, שמיד אחר ימי הענישה, מוציאים אנו את פרקי הרצון העליון הטוב וקוראים בהם?! עתה היינו אמורים לכאורה להשתוחח בבושה כפולה על שגרמנו לעצמנו חורבן כזה, ולהוסיף אֵבל על אֵבל – איך קרה שדווקא בעת העונש, אנו מתעוררים להתנחם ולהתעודד?!
לא ייאמן, אבל זוהי מהותו של העונש הבא מידיו של אבינו-אב-הרחמן! רבי נתן מגלה לנו רז מופלא מדרכי ה' בהנהגתו עִם עַמו אהובו: כאשר עם ישראל מגיע לשפל שלא ניתן להמשיך בו, וסאת העוונות גוברת כל כך עד שאין להשתיק יותר את מדת הדין הקוצפת עליהם – נוקט הקדוש ברוך הוא כביכול בהנהגה הפוכה: הוא משפיל את ישראל בתכלית ההשפלה; משווה אותם לאומות העולם, ומראה להם כאילו 'פנים של כעס', מָשָל אין ביניהם לבין האומות ולא כלום.
השוואה זו מולידה מיד התעוררות של לימוד זכות בשמיים: אמנם עם ישראל חָטָא ופָשַע; נפל לעמקי עמקים והסתאב בחמורות שבחמורות – אך עם כל זאת ההבדל המהותי ביניהם לבין אומות העולם זועק, שהרי הגרוע שבישראל עדיין 'מלא זכויות כרימון'; יש בו נקודות טובות ומופלאות שכל הון שבעולם לא ישווה להן; אפילו "נקודה אחת של מצוה קלה של הקל שבקלים – אין כל העולם כדאי לה" (ליקוטי הלכות, תחומין ו, ג) – מכל שכן כל הנקודות הטובות יחד שמצטרפות לאלפים ולרבבות!
או אז גם מדת הדין 'מוכרחה' לחזור ולהודות שעם כל ההשפלות שאליהן נפלו בני ישראל, הרי מול הזוהמה הנוראה של אומות העולם – מבהיק כל יהודי – ואפילו הגרוע שבגרועים – באור יקרות; המרחק בינו לבין הטוב שבגויים, הוא כרחוק מזרח ממערב!
ההשפלה עצמה היא היוצרת אפוא את לימוד הזכות ואת המתקת הדין; לולא השפלה זאת היו דנים בשמיים את כל אחד מאתנו לפי מעמדו ומצבו האמיתי – ואז לא היה לנו סיכוי לשרוד מול עומס העוונות. ההשפלה מבליטה את השוני החד שבין ישראל לאומות ומעורר את מידת הרחמים עלינו.
בית המקדש היה אות לתפארתם של ישראל; הוא העלה על נס את היות עם ישראל 'גוי אחד בארץ'. כאשר גברו העוונות, ומדת הדין ביקשה לכלות חלילה את הכל – עורר הקדוש ברוך הוא באהבתו העזה את ההנהגה הנפלאה הזאת; הוא "השליך משמים ארץ תפארת ישראל", ביזה אותם בתכלית הביזיון – "כסדום היינו לעמורה דמינו", עד שעל פני השטח לא היה ניתן לראות סימן לכך שהם בני א-ל חי. ההשוואה בינינו לבין האומות הביאה לכך ששוב לא הושמד העם ונותרה פליטה לבת–ציון.
בחורבן עצמו היה אם כן גילוי עמוק ונשגב של עוצם האהבה השורר בין הקב"ה לעמו, גילוי שלא היה ניתן לראות אותו במקום אחר. דווקא אז התגלה עד כמה ה' יתברך אינו מוכן לוותר עלינו, אף כשאנו שקועים במדמנה איומה. התגלה שגם אז הוא חושב מחשבות איך להציל את עם רחומו מכיליון.
זה סוד הנחמה שאותה אנו חווים דווקא אחרי החורבן. הגילוי הזה משיב נפש, ונותן תקווה לאיש הגרוע ביותר – לאמור, אומנם העוונות גברו ללא נשוא – עם כל זאת, מן השמים מחפשים כל דרך איך להמתיק את הקטרוג ולפתוח לו פתח לחזרה בתשובה.
זוהי עצה לכל אחד, עת הוא רואה שמעשים איומים מקיפים אותו מכל צד; הוא נלחם ונופל בלי סוף; הכשלונות צורבים; כל ניסיון לעורר תקווה בלבו שעדיין ה' עמו ושבסוף יזכה לתשובה – עולה בתוהו; הגועל מעצמו מטביע בקרבו כל רצון להתחיל שוב. במצב כזה, עליו לעורר את ההשוואה בינו לבין הגוי; להיזכר כי נכון שבתור יהודי הוא היה צריך להיראות הרבה יותר טוב, אבל סוף סוף מול הגוי, בוהקות הנקודות הטובות שלו כלפידי אש בחשכה.
הבנה זו תנסוך בו את הנחמה, שעדיין ה' עימו, איתו ואצלו, והוא יהיה בעזרו לצאת מטומאה לטהרה – אם רק ישפוך לפניו את לבו.
(עפ"י ליקוטי הלכות, ראשית הגז ד)
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.