"מרבדים עשתה לה" – מזרון טוב לקבר!

מובא בזוה"ק (בתרגום ללה"ק) "עץ שלא רוצה לתפוס את האש, מכים בו ומסירים ממנו את החלק השרוף, את הפחם, ואז ייתפס בו האור" כמו כן – אומר הזהר הקדוש – גוף שלא נכנס בו אור הנשמה, מסירים ממנו את החלק הרע המפריע לאור הנשמה להיתפס לגוף.

והרי הנשמה משיגה דברים גבוהים תמיד, כפי שרבנו הקדוש כותב: הנשמה של כל אחד רואה ומשגת תמיד דברים גבוהים. בכל אחד מאתנו נמצאת נשמה טהורה, בכל אחד מאתנו יש חלק אלוה ממעל, ושם, בחלק הזה, בנשמה הזאת, יש דברים עליונים וגבוהים, והגוף, היות שהוא מגושם, אינו מודע כלל לדברים הגבוהים הללו. אבל צריך כל אחד לרחם על גופו ולהאיר בו את האור של נשמתו.

כי האדם הוא לא נצחי כאן עלי אדמות. מגיע הזמן והאדם צריך להסתלק מן העולם הזה, ואז יתברר לו בבירור שאם גופו 'מעובד', אם הוא האיר בתוך גופו את ההארות של נשמתו, הוא 'ישכב' בקבר בצורה אחרת לגמרי!

"מרבדים עשתה לה" – מה זה 'מרבדים'? – מזרון טוב!

יש כאלה הזוכים, והנה הוא מגיע לו לקברו, והוא רואה: "מרבדים עשתה לה" – הוא מרגיש שזה מאוד נוח לו 'לשכב' שם! יש לו שם 'מיטה' נוחה וטובה!

אבל, חלילה וחס, אם האדם לא התכונן לכך, אי אפשר לצייר ולדמיין את גודל עוצם הצער שיש לו שם – – –

עונש הגלגול

ובכל זאת – מגלים לנו הצדיקים – שהצער של בעל-חוב הוא הגרוע ביותר שם! – כי על כל חטא אחר מענישים אותו מלמעלה וזהו, בזה הוא מכפר את עוונו, אבל כשהוא בעל-חוב, חלילה, הרי הוא צריך להחזיר את חובו, ומה שייך להענישו שם? הרי גם אחרי העונש הוא עדיין נשאר בעל-חוב רח"ל!

מי ישלם בשבילו – הרי 'הוא' צריך להחזיר את החוב!

המלווה עומד וצועק: מה יש לי עם העונש שאתם מענישים אותו שם, אני הרי צריך את כספי חזרה, לי הרי עדיין אין את כספי גם אחרי העונש שיקבל!

ואז, רחמנא ליצלן, יש עונשים של גלגולים, גלגול בבהמות טמאות, בכדי להחזיר את חובו בכל מיני דרכים ואופנים.

רחמנא ליצלן מעונשים מרים וכבדים כאלו!

רק בלי חובות!

כל אדם כשזוכה להגיע לפרקו, הקב"ה עוזר לו והוא מגיע לזמן נישואיו – צריך הוא לדאוג לכך, שתכף ומיד אחר נישואיו, שיעמיד את סדר הליכות ביתו באופן נחרץ ביותר: כל ניהול הבית יהיה בלי שום חובות! בלי שום חובות!

אם מגיעים חלילה זמנים ואין לו, חלילה, את הוצאותיו – מותר לו להיעזר באחרים, שיבקש עזרה מהזולת ולא יתבייש בדבר, הרי יש מצווה של צדקה!

כן, את הדבר הזה מותר לעשות! לבקש עזרה, זה דבר המותר. – אבל להיות בעל-חוב? בשום אופן לא!

אם יש לו בושה להיעזר באחרים, אם יש לו בושה לבקש עזרה כספית מאחרים, הרי ק"ו שצריך להיות לו בושה ללוות, ולהישאר בעל-חוב!

זה ודאי בושה יותר גדולה – – –

חטא העגל – כסף של הזולת!

מוטלת עלינו החוב ליישב דעתנו טוב בכל התוצאות של להיות בעל-חוב כאן בעולם הזה, והדבר ראשון בכל זה הוא שצריך כל אחד לחדד לעצמו את האמונה שיש עוד עולם, ואנחנו כאן לא נצחיים.

דרושה לנו זהירות יתר לא להיכשל ולעשות חלילה את 'עגל הזהב', עבודה זרה. – צריך להבין שלקחת פרוטה של השני זה עבודה זרה, זה חטא העגל!

ברגע שיש לאדם את הידיעה, ברגע שהוא יודע לפחות מה אסור לו, זה כבר משהו אחר לגמרי.

חז"ל אומרים: "עבר ושנה נעשית לו כהיתר" – יש כאלו שמתחילים להתרגל בהלוואות, והם כבר שוכחים לגמרי שהם בעלי-חובות, נשכח כבר ממנו שהוא חייב כסף לפלוני ולאלמוני. 'נעשית לו כהיתר'!!!

לעובדא ולמעשה

המסקנה למעשה: להרבות בתפלה ותחנונים לפני השי"ת על עניין זה, ולהרבות בכל מיני דרכים, ובכל מיני השתדלויות, ובכל מיני המצאות שונות ומשונות – הכל בכדי לסלק ממנו כל הלוואה וכל חוב!

כך מגלה לנו רבינו הקדוש במאמר זה (השיעור נמסר בעת לימוד תורה כ"ג, בה עוסק רבינו בענייני תאוות ממון), שרק ביציאה מתאוות ממון, ביציאה מכל החובות וההלוואות, יזכה האדם להיות קשור לפנים דקדושה, לחיים, לשמחה, לאור – – –

צריכים להרבות בתודה והודאה להקב"ה שזיכה אותנו להיות קשורים לרבינו הקדוש, שהוא רבי רחמן, מנהיג רחמן – אבל, יש דברים, שגם רבינו, המנהיג הרחמן הזה, הזהיר אותנו מפניהם באזהרות חמורות ביותר.

כך גם בעניין החובות, דיבר רבינו לאנשיו באזהרות גדולות וחמורות: תהיו זהירים בכל הכוח, בכל היכולת, לא להיות בשום אופן בעל-חוב!