הפעם נקדיש שורות אחדות עבור אלו שזכו להימנות בין מזכי הרבים, להתעסק בקדשים בחינוך ילדי ישראל.

הדבר הראשון, לפני שניגשים להדרכה מעשית בנושא חשוב זה, חייב כל מלמד לדעת: את גודל הזכות ואת המעמד הנכבד שזכה לו בתפקיד כה חשוב וכה קריטי.

התנא הקדוש בפרקי אבות מונה רשימה שלימה של אלו שזכו להימנות בין מוסרי התורה: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'. ובהמשך הוא מונה עוד אלפי גאונים וצדיקים שהתווספו במשך הדורות, ונבחרו ממרום להיות בין מוסרי התורה, כמובן שכל אחד לפי דרגתו, אך ללא ספק במידה מסוימת כל אחד ואחד שזוכה ללמד תורה לתלמידים, גם הוא קשור, נכלל, באותה רשימה קדושה של מוסרי התורה. וכיון שכך, צריך כל מלמד לדעת שבאותה צורה שהוא מוסר את התורה, בדיוק באותה צורה היא מתקבלת אצל תלמידיו.

כאשר מלמד מרגיש את חשיבות תפקידו, וחש בכל מאודו את גודל האחריות המוטלת על כתפיו, תופס את תפקידו כתפקיד נעלה וחש עצמו כאדם המאושר על שזכה לתפקיד כה נכבד, גם התלמיד מקבל את הדברים בצורה כזאת. הוא מרגיש את הרגעים והשעות שהוא נמצא במחיצת רבו כרגעים מאושרים, וכמובן שבדרך זו מושרשת בו אהבה ודביקות בלימוד התורה. לעומת זאת מלמד שחש בתפקיד זה רק כאמצעי להבאת פרנסה בלבד, ח"ו, ואינו חש ב"כבדות" ונכבדות תפקידו, ובקלות היה מחליף תפקיד זה בעבודה אחרת, כמה שידבר על אהבת התורה, לא יקלטו הדברים כראוי בליבות הצעירים, כי באופן טבעי אדם מקרין את אשר בתוך ליבו.

שמעתי ממחנך גדול שניהל תלמוד תורה בירושלים, שהתייעץ לפני שנים עם אחד מגדולי הדור זצוק"ל איזה מלמד יבחר לתלמוד תורה, תשובתו היתה: רק מלמד כזה שמרגיש מאושר בתפקיד כה רם! ולהיפך: שמעתי פעם על אברך שנפגש עם רבו שהיה אדם גדול ביותר (זצ"ל), וכשנשאל ע"י רבו מה תפקידו ובמה מתעסק, היסס התלמיד לענות כי התבייש משום מה לומר שהוא מלמד תינוקות של בית רבן. הרב שהבין מהשתיקה שהיא נובעת מבושה, אמר לתלמידו: 'אינני יודע במה הינך מתעסק, אבל זה ברור לי שמלמד אסור לך להיות. אדם שמתבייש בתפקיד כה נכבד, באמת אינו ראוי לתפקיד!'

כידוע, ה'פרי מגדים' זצ"ל, אחד מגדולי הפוסקים, היה מתפאר שזכה להיות מלמד תינוקות של בית רבן.

ידועים גם דברי הזוהר הק' שהובאו בספה"ק יסוד ושורש העבודה (שער הניצוץ) על הפסוק שאמר אברהם למלך סדום: "אם אקח מכל אשר לך", שהפסוק כאן מרמז שאברהם לא יפריע לשר של גהינום לקחת את הרשעים, וממשיך הזוהר "רק אשר אכלו הנערים", פירוש: אלו שמלמדים תורה לתינוקות של בית רבן, בהם אחזיק ולא אתן שתכניס אותם לגיהנום, ולא רק אני אמנע כניסתם לגיהנום אלא אצרף את שאר האבות הקדושים אתי, ונמנע מהם להיכנס לגיהנום עד כאן תוכן דברי הזוהר. כמובן שעל כל חטא שאדם חוטא ר"ל הוא עתיד ליתן דין וחשבון, אבל מבואר בזוה"ק שאלו הזוכים ללמד תורה, יש להם שמירה והגנה מיוחדים לטובה.

נמצינו למדים מחז"ל מה רבה זכותו ומעלתו של זה המלמד תורה לילדי ישראל, והרגשה זו היא הצריכה ללוות את המלמד באופן קבוע, וככל שירגיש את גודל הזכות והאושר שיש לו בתפקידו, כך יותר ויותר יהיה מסור לתפקיד וכך גם יקבלו תלמידיו יותר את דבריו, ואז, כמובן, גם הצלחתו מובטחת הרבה יותר.