ושובו אל ה'…
ח׳ בשבט תשפ״א
הבה נאמץ לעצמנו את הכח האדיר של אמירת תהלים, יהיה איך שיהיה. ואם הקור העז חדר ללבנו חלילה, לא נמתין לשום התעוררות, רק נטה אוזנינו באמירה זו כפי יכולתנו, כי אז כבר נכללנו בתקוה העצומה.
ימי השובבי"ם, ימי תשובה והתקרבות להשי"ת, אבל יש כאלו שאצלם אלו ימי התייסרות וכאב על העדר הלב והעדר ההתעוררות. שוב ושוב נפגשים עם ה'לב אבן' שממאן להתעורר ולשפוך שיחו. כולם הרי יודעים שהתקווה היחידה היא תפילה וצעקה, והנה גם את זה נטלו מהם או שהם עצמם אולי אשמים בכך לרוב עוונותיהם. כך או כך, המציאות האטומה והחשוכה מכה בפניהם בעוז ומותירה אותם חבולים וחסרי רוח חיים.
*
רחום וחנון ה', רחמיו על 'כל' מעשיו, יהא מי שיהא. אין ספק שגם על בעל ה'לב האבן' הומים ובוערים רחמיו יתברך, וגם עבורו הוכן בחסד עצום מפלט להחיותו כיום הזה, ולהפוך את ירידתו לתכלית העליה.
נקל לשער שהיורדים מצרימה סבלו מלב אטום… הן כל מ"ט שערי טומאה הקיפו אותם מכל עבריהם והיו שרויים במדרגה פחותה מאד, היתכן שהלבבות היו פתוחים אז?! הלא עבירה מטמטמת לבו של אדם. הוסף לכך את כובד העבודה שמירר את חייהם, ואת קושי השעבוד שנטל מהם כל פיסת ישוב הדעת. מה גם שהאמונה בעצמם גם כן היתה חלשה כל כך (ראה שיחות הר"ן אות ק"מ) ואף הארץ עצמה היתה מלאה גילולים וטינופים. איך יתכן שעוד נשאר להם ריח של התעוררות והשתוקקות?!
ואף על פי כן ריחם עליהם השי"ת ומסר להם אוצר של רחמים שיתן להם חיים ותקוה, גם במציאות אפילה שכזו. כבר בכניסתם למצרים רמז להם הקב"ה על מתנה נשגבה זו שעל ידה יוכלו לצאת מגלות מרה זו ולהתעלות ברום המעלה אפילו מתוך אטימות וטמטום וריחוק איום שכזה, וכך מגלה לנו רבינו הקדוש את סתרי רמזי התורה הק' ממש בהתחלת סיפור גלות מצרים בתחילת ספר שמות:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים" סופי תיבות אותיות תהלים, "מצרימה את יעקב איש וביתו" סופי תיבות אותיות תשובה, כי על ידי תהלים זוכה לתשובה, שהוא בחינת שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו' כי ארבעים ותשעה שערי תשובה הם בחינת ארבעים ותשע אותיות שיש בשמות בני ישראל הבאים מצרימה להזדכך שם" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, עג).
הם הביאו עמהם לגלות זו מזמרת הארץ, היה בידם את ספר התהילים והוא שנתן להם תקוה טובה לעלות משם גם מעמקי עמקים, כי יש כח באמירת תהלים להחזיר בתשובה ולטהר אפילו את השקועים במ"ט שערי טומאה. וכך מלמדנו שם רבינו הקדוש: "מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה! והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה, אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו, ואפילו אם מגיע לשם יוכל להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה. ועל ידי אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער והאות השייך לו, ולפתוח השער. נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה" (שם).
פלאי פלאות!
עומד אדם אטום וסתום, לבו לב אבן מטומטם מרוב עוונות וטרדות ואין לו אפילו התעוררות כלל… הוא יבש כחרס, לא דמעות ולא דיבורים, לא הרגשים ולא רצונות, מבולבל ומטולטל שרק גשמיות וחפצי עולם הזה ממלאים את מוחו בתוספת מרירות ועצבות הנוטים כבר כמעט לייאוש חלילה. אבל בתוך תוכו, בעומק עמקי הכפור והקור הרוחני, הוא חפץ שהלוואי והיה בא איזה אור רוחני ומעוררו לתשובה.
את הרצון הפנימי העמוק הזה – מעיד רבינו הקדוש – יש לכל יהודי, "כי הכל חפצים ליראה את שמך". אבל מרוב העוני הרוחני, ומרוב עבודה גשמית, הוא כבר לא מתעורר לכך. ורבינו הקדוש מגלה לנו: יש כח עצום בספר הזה ששמו 'תהלים', להביא לכך שיתחיל להתעורר לתשובה!
*
זוהי נקודת הבחירה שלו: לקחת את ספר התהלים ולהתחיל לומר, ולנסות להטות אוזן ולהתחבר לצעקה הנאמרת שם להינצל מהמלחמות והאויבים – שמרמזים על המלחמה הרוחנית שלו – ולרצות לאמרם בכוונה.
ברור שאדם שכזה לא ירגיש בעת אמירתו התעלות רוחנית והתעוררות עצומה, אין לו הרי התעוררות כלל לשוב, ועל כך בעצם הוא לוקח את התרופה הנשגבה והמופלאה הזאת, אבל הוא צריך לפחות לרצות שפרקי התהלים הללו יעוררו אותו, זוהי נקודת ה'אתערותא דלתתא' [ההתעוררות מלמטה] המחויבת שלו.
וכה הם דבריו של התלמיד הגדול: "השם יתברך בעצמו מכין לבבנו להתפלל אליו ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורינו כאילו הם יוצאים מאתנו בעצמנו, רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו, להשתוקק ולהתפלל להשם יתברך על זה שיכין לבבנו אליו, ועל ידי תהלים יכולים לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו, נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו, מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה, כי בוודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, יא). "ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקיימה, כי יכולים לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד" (שם).
כזו תקוה, כאלו חסדים, חבל להפסיד! הבה נאמץ לעצמנו את הכח האדיר הזה של אמירת תהלים, יהיה איך שיהיה. ואם הקור העז חדר ללבנו חלילה, לא נמתין לשום התעוררות, רק נטה אוזנינו באמירה זו כפי יכולתנו, ונרצה להתעורר על ידי אמירה זו כי אז כבר נכללנו בתקוה העצומה.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…