ימי השובבי"ם, ימי תשובה והתקרבות להשי"ת, אבל יש כאלו שאצלם אלו ימי התייסרות וכאב על העדר הלב והעדר ההתעוררות. שוב ושוב נפגשים עם ה'לב אבן' שממאן להתעורר ולשפוך שיחו. כולם הרי יודעים שהתקווה היחידה היא תפילה וצעקה, והנה גם את זה נטלו מהם או שהם עצמם אולי אשמים בכך לרוב עוונותיהם. כך או כך, המציאות האטומה והחשוכה מכה בפניהם בעוז ומותירה אותם חבולים וחסרי רוח חיים.

*

רחום וחנון ה', רחמיו על 'כל' מעשיו, יהא מי שיהא. אין ספק שגם על בעל ה'לב האבן' הומים ובוערים רחמיו יתברך, וגם עבורו הוכן בחסד עצום מפלט להחיותו כיום הזה, ולהפוך את ירידתו לתכלית העליה.

נקל לשער שהיורדים מצרימה סבלו מלב אטום… הן כל מ"ט שערי טומאה הקיפו אותם מכל עבריהם והיו שרויים במדרגה פחותה מאד, היתכן שהלבבות היו פתוחים אז?! הלא עבירה מטמטמת לבו של אדם. הוסף לכך את כובד העבודה שמירר את חייהם, ואת קושי השעבוד שנטל מהם כל פיסת ישוב הדעת. מה גם שהאמונה בעצמם גם כן היתה חלשה כל כך (ראה שיחות הר"ן אות ק"מ) ואף הארץ עצמה היתה מלאה גילולים וטינופים. איך יתכן שעוד נשאר להם ריח של התעוררות והשתוקקות?!

ואף על פי כן ריחם עליהם השי"ת ומסר להם אוצר של רחמים שיתן להם חיים ותקוה, גם במציאות אפילה שכזו. כבר בכניסתם למצרים רמז להם הקב"ה על מתנה נשגבה זו שעל ידה יוכלו לצאת מגלות מרה זו ולהתעלות ברום המעלה אפילו מתוך אטימות וטמטום וריחוק איום שכזה, וכך מגלה לנו רבינו הקדוש את סתרי רמזי התורה הק' ממש בהתחלת סיפור גלות מצרים בתחילת ספר שמות:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים" סופי תיבות אותיות תהלים, "מצרימה את יעקב איש וביתו" סופי תיבות אותיות תשובה, כי על ידי תהלים זוכה לתשובה, שהוא בחינת שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו' כי ארבעים ותשעה שערי תשובה הם בחינת ארבעים ותשע אותיות שיש בשמות בני ישראל הבאים מצרימה להזדכך שם" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, עג).

הם הביאו עמהם לגלות זו מזמרת הארץ, היה בידם את ספר התהילים והוא שנתן להם תקוה טובה לעלות משם גם מעמקי עמקים, כי יש כח באמירת תהלים להחזיר בתשובה ולטהר אפילו את השקועים במ"ט שערי טומאה. וכך מלמדנו שם רבינו הקדוש: "מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה! והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה, אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו, ואפילו אם מגיע לשם יוכל להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה. ועל ידי אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער והאות השייך לו, ולפתוח השער. נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה" (שם).

פלאי פלאות!

עומד אדם אטום וסתום, לבו לב אבן מטומטם מרוב עוונות וטרדות ואין לו אפילו התעוררות כלל… הוא יבש כחרס, לא דמעות ולא דיבורים, לא הרגשים ולא רצונות, מבולבל ומטולטל שרק גשמיות וחפצי עולם הזה ממלאים את מוחו בתוספת מרירות ועצבות הנוטים כבר כמעט לייאוש חלילה. אבל בתוך תוכו, בעומק עמקי הכפור והקור הרוחני, הוא חפץ שהלוואי והיה בא איזה אור רוחני ומעוררו לתשובה.

את הרצון הפנימי העמוק הזה – מעיד רבינו הקדוש – יש לכל יהודי, "כי הכל חפצים ליראה את שמך". אבל מרוב העוני הרוחני, ומרוב עבודה גשמית, הוא כבר לא מתעורר לכך. ורבינו הקדוש מגלה לנו: יש כח עצום בספר הזה ששמו 'תהלים', להביא לכך שיתחיל להתעורר לתשובה!

*

זוהי נקודת הבחירה שלו: לקחת את ספר התהלים ולהתחיל לומר, ולנסות להטות אוזן ולהתחבר לצעקה הנאמרת שם להינצל מהמלחמות והאויבים – שמרמזים על המלחמה הרוחנית שלו – ולרצות לאמרם בכוונה.

ברור שאדם שכזה לא ירגיש בעת אמירתו התעלות רוחנית והתעוררות עצומה, אין לו הרי התעוררות כלל לשוב, ועל כך בעצם הוא לוקח את התרופה הנשגבה והמופלאה הזאת, אבל הוא צריך לפחות לרצות שפרקי התהלים הללו יעוררו אותו, זוהי נקודת ה'אתערותא דלתתא' [ההתעוררות מלמטה] המחויבת שלו.

וכה הם דבריו של התלמיד הגדול: "השם יתברך בעצמו מכין לבבנו להתפלל אליו ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורינו כאילו הם יוצאים מאתנו בעצמנו, רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו, להשתוקק ולהתפלל להשם יתברך על זה שיכין לבבנו אליו, ועל ידי תהלים יכולים לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו, נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו, מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה, כי בוודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, יא). "ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקיימה, כי יכולים לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד" (שם).

כזו תקוה, כאלו חסדים, חבל להפסיד! הבה נאמץ לעצמנו את הכח האדיר הזה של אמירת תהלים, יהיה איך שיהיה. ואם הקור העז חדר ללבנו חלילה, לא נמתין לשום התעוררות, רק נטה אוזנינו באמירה זו כפי יכולתנו, ונרצה להתעורר על ידי אמירה זו כי אז כבר נכללנו בתקוה העצומה.