וראשו מגיע השמימה
י׳ בכסלו תשפ״א
השי"ת לא מצפה מאתנו להיות בעלי כח וגבורה, אלא בעלי התעוררות כפי יכולתנו, לצעוק מתוך החושך, ולמרות שנדמה לנו שהצעקה אינה פועלת כלום, הרי שזו ה"התערותא דלתתא" הדנרשת מאיתנו.
"אין טעם לנסות שוב, צריך לחיות עם המציאות. אני מכיר את עצמי, זה לא בשבילי". "השיחה היתה נפלאה, ההתעוררות היתה עצומה, אבל למעשה אין לי מה לעשות עם זה, הדברים הללו מיועדים לגיבורי כח שיכולים לשאת בעול שכזה, אני לא זכיתי לכך"…
אמירות אלה וכאלה נשמעים לרוב מפי בני אדם, הם מנסים פעם פעמיים או עשר פעמים ומרימים ידיים, רגילים הם למדוד ולשער את היקף ועומק כוחם ויכולתם לפי מה שאירע להם בעבר, או סתם לפי אומדן דעתם. כשרק לפי מדד זה הם מוכנים לקבל עול חדש ועבודה חדשה שרוצים להטיל עליהם, וברגע שהשכל האנושי שלהם מורה שמשרה זו שהוטלה על שכמם אינה הולמתם ואינה לפי כוחם ומידתם, הרי הם חדלים מלהשתוקק ולחשוב בענין זה, והם חשים פטורים ומשוחררים מעול זה.
* * *
האבות הקדושים, שאת רוממות מעשיהם הנצחיים אנו לומדים בפרשיות אלו, סללו דרכים ותיקנו כלים להצלחתנו כל ימי עולם, ואת פעולותיהם המשיכו צדיקי הדורות, להורות לעם ה' דרכי התשובה מכל מקום שהוא, ולשם כך אף תיקנו את שלושת התפילות. לא היו אלו סתם סדרי תפילה, אלא כלים עמוקים להחזיר על ידם בתשובה את כל באי עולם בכל הדורות כולם.
רבי נתן מרחיב (בליקוטי הלכות, תפילת המנחה ה"ז מאות פ"ב ואילך) ששורש החטא בעולם נבע מכך שלא היתה 'אתערותא דלתתא' [- התעוררות מלמטה, היינו: מצד האדם עצמו] לקבלת השפע האלוקי. כלומר, בני אדם לא עוררו מרצונם ובתפילתם את החסדים שהושפעו עליהם מלמעלה, וזה גרם לכך שלא היו להם כלים ראויים לקבל אור זה, מה שהפך את השפע למזיק ומחריב והביא להתגברות כוחות הרע בעולם.
והאבות הקדושים "עסקו בתיקון העולם, להחזיר כל העולם בתשובה, להשיב כולם אליו יתברך שיקבלו עליהם עול מלכותו מכל מקום שהם", ועל כן תיקנו את שלושת התפלות, שכן התפילה היא ה'אתערותא דלתתא' והכלים שאנו מכינים לקבלת טובו יתברך. זוהי נקודת התשובה והתיקון שאותה צריך החוטא לתקן – לעמוד בתפילה, להפציר ולהתחנן ממקום שהוא בו, מתוך אמונה שה' ישפיע לו חסד על אף ריחוקו, ובכך הוא מייצר כלי קיבול לחסדים אלו שיבואו במידה נכונה ויביאוהו להכיר את ה' ולעבדו מחדש. ככל שהאדם רחוק יותר ופגם יותר, כן הוא זקוק יותר ל'אתערותא דלתתא' גדולה יותר. חטאיו שבאו מכך שלא צמצם את רוחו ומחשבותיו והלך אחר שרירות ותאוות לבו, הם שהרסו את כלי הקיבול והצמצום והביאו חורבן לעולם, ועתה כאשר הוא מתגבר בתוך חשכת אפילתו ומעורר מלמטה את רחמי ה', הרי בכך הוא חוזר ומתקן כלי חסד שבו יושפעו החסדים לעולם.
הגדיל לעשות יעקב אבינו, שהעמיד את כלל ישראל בעולם, "אבל ידע ברוח הקודש שעתידים לחטוא, על כן התגבר ותיקן תפילת ערבית שהיא בעת חשכת לילה, שאפילו מי שנפל לחושך ממש, שהוא בחינת אריכת הגלות של עכשיו שהוא בחינת וחושך על פני תהום, גם אז נוכל להמשיך תיקון התפילה שהוא בחינת תשובה. וזה תיקן בעת שפגע במקום כמו שכתוב 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש', ודרשו חז"ל שתיקן אז תפילת ערבית" (ליקו"ה, שם).
תפילה זו אכן מצומצמת לזמן מסויים, אבל יסודה כולל את האדם בכל שעות היום והלילה. יעקב אבינו גילה בעולם את כוחה של נקודת 'אתערותא דלתתא' נמוכה ושפלה שבאה מתוך החושך, הוא האיר בעולם את הכח הנפלא של מי שמעורר את עצמו בנקודה קלה של רצון לשוב, ואת שגב עוצם כח תפילה וצעקה אפילו של הפחות שבפחותים שבישראל שמתעורר לרצות לשוב אל ה', שעל ידי זה הוא שב וממשיך מלמעלה כוחות אדירים ומופלאים שאינם כלל בכח האנושי שהיה לו עד אז.
וכדברי רבי נתן שם: "ועיקר התיקון שיעקב אבינו מאיר בלב ישראל, [הוא] שאפילו בתכלית החושך הגמור צריכים להתחזק לעסוק בתפילה, כי לית רעותא טבא דאתאביד [- אין רצון טוב שהולך לאיבוד], כי עיקר התיקון על ידי אתערותא דלתתא, וכל מה שהדרגא נמוכה יותר ויותר, כמו כן יקר וחשוב יותר ויותר כשעולה משם איזה התעוררות ונקודה טובה לה' יתברך, שהיא בחינת אתערותא דלתתא שהוא עיקר תיקון העולמות" (שם).
* * *
ומעתה, כמה טיפשי הוא למדוד את כוחותינו לפי אמת המידה האנושית! חייבים אנו לזכור שכל יהודי הוא 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. התעוררות פעוטה כאן מעוררת למעלה נחלי חסד ורחמים בלי גבול. השי"ת לא מצפה מאתנו להיות בעלי כח וגבורה, אלא בעלי התעוררות כפי יכולתנו, לצעוק מתוך החושך, לנסות לגרד קמעא את שכבת האבן העצומה שרובצת עלינו. ועל אף שנדמה לנו שגירוד קל זה לא יועיל כלל, אעפ"כ בכך אנו מעוררים מלמטה את האתערותא דלעילא שאין לה שום הגבלה אלא רחמים וחסדים אינסופיים.
פעולה קדושה זו תיקן שם יעקב אבינו בבריחתו מגלות עשיו והליכתו לגלות לבן, ש"אז השיג עוצם מרירות אריכת הגלות שזהו בחינת 'וילן שם כי בא השמש' שמרמז על חשכת מרירת הגלות בגוף ונפש, ועל כן תיקן אז תפילת ערבית על ידי שהבין אז עוצם יקרת וחשיבות אתערותא דלתתא אפילו מעמקי עמקי החושך אפילה, כי על ידי כל התעוררות והתעוררות דקדושה מלמטה נבראים מלאכים ונמשך סיוע מלעילא שהוא 'מלאכי אלקים' היורדים מלמעלה למטה לסייעו. ובזה תיקן להכניס בלב כל הנפשות לדורות עד היום הזה, שאפילו הנפשות הנפולים מאד שסוברים שבמקומם אין נמצא ה' יתברך, ידעו ויאמינו שגם במקומם יש ה' יתברך, ושגם ההתעוררות שלהם יקר מאד ושיוכלו למצוא ה' יתברך בכל מקום שבעולם" (שם).
