עומדים אנו בעיצומם של ימי המלחמה ביוון הרשעה, המבקשת להכרית ולהשכיח מאתנו חלילה את קדושת התורה והיהדות, ומאידך מתחדשים גם עתה כוחות נפלאים להכניעם ולבטלם בדרך נס ופלא.

חז"ל הקדושים קבעו את הימים הקדושים הללו לימי הודאה, וברור אם כן, שההודאה היא חלק עיקרי במלחמה ביוון, והיא המכניעה אותם גם כיום. וכדבריו הקדושים של רבי נתן: "אף על פי שעיקר הנס היה בענין נרות המנורה שעל זה תיקנו לנו להדליק נר חנוכה הקדוש, אף על פי כן הזכירו בתפילה רק ההודאה וההלל של חנוכה, כי כל עיקר תוקף הנס של חנוכה שנעשה בכל שנה ושנה שהוא להכניע חכמות רעות של העולם שנמשכין מחכמת יוון הרשעה, כל זה אין זוכים כי אם על ידי הדיבור הקדוש שהוא בחינת הלל והודאה" (ליקוטי הלכות, שילוח הקן ה, יט).

נתבונן אם כן בנקודה יסודית על כח ההודאה במלחמה נגד הרע הנוגעת לכל אחד בימים אלו.

רבינו הקדוש העיד בנו: "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבים עצמם. והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, י).

מי שרק יחשוב: 'מה ייצא לי מכל עסק התאוות ורדיפת הכבוד והמחלוקות וכל שאר הבלי העולם' – בודאי ישוב אל ה'!

אלא שכדי לזכות ל"ישוב הדעת" הלזה, יש תנאי: "אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו ליישב דעתו, רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו ויוכל ליישב דעתו".

אמור מעתה: מי שרוצה לזכות לתשובה, בהכרח שיפעל לבוא לשמחה, כדי שיוכל ליישב דעתו מה התכלית מכל עסקי העולם הזה, ואז בוודאי ישוב אל השם.

והנה, אחת מעיקרי העיקרים בשמחת היהדות היא 'שמחת המצוות'; ההתבוננות בזכייה המופלאה והנשגבה הזו בה זכינו לשרת את פני מלך עליון, צריכה לעורר את השמחה הגדולה ביותר. ומי מדבר על עוצם השכר בלי סוף וגבול, השמור אפילו לפחות שבפחותים שזכה לעשות מצוה קלה. כל זה צריך כאמור לעורר שמחה עצומה בלבנו, והשמחה הזאת מביאה לנו את יישוב הדעת הנכסף שמביא לתשובה.

אך כל זה יתכן רק כאשר אכן מאמינים בקדושת המצוה ויודעים שאין זה מעשה גשמי ואנושי חלילה, אלא אור אלוקי נצחי מופלא שאין דומה לו, שאז מתעוררים לשמוח במצוה ובזכייה המופלאה עד בלי די. אבל כשח"ו נכנסים באדם הדעות האפיקורסיות של המחקרים שנתנו טעמים בדויים ומגושמים למצוות התורה, כאילו הכל נועד רק להצלחה הגשמית בעולם הזה חס ושלום, הרי שאז, מה מקום יש לשמוח במצוות?!

וכפי שמרחיב בכך רבי נתן: "המחקרים והכופרים מהם נמשך עיקר העצבות והמרה שחורה, כי עיקר השמחה הוא שמחת המצוות, ומי שמאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בודאי אין שמחה בעולם כמו שמחת עשיית המצוות, שאנו זוכין לעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך, ואנו קונים לנו חיי עולם לעולמי עד ולנצח נצחים, ואנו נכללים על ידי זה באור האין סוף, היש שמחה גדולה מזו?! ועל כן אלו המחקרים והכופרים אין להם שום שמחה אמתית כלל, והכרת פניהם ענתה בם שעל פי רוב הם מלאים עצבות יגון ואנחה, כי מהיכן יקבלו חיות ושמחה אמתית מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשיית מצותיו יתברך, ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשיית המצוות הקדושים" (ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד, ד).

כפירות וחקירות אלו נובעים מחכמת יוון, וכפי שרבי נתן כותב: "ספרי חכמי יוון שמהם כל החכמות חיצוניות, שהם כנגד התורה הקדושה, שזהו בחינת עוצם הצרה שבדורות אלו שמתגברים הכיתות רעות העוסקים בחכמות חיצוניות ומרבים ספרים הרעים של הבל ושל אפיקורסות, ומתלוצצים מכל ספרי אמת המיוסדים על פי חכמת האמת על פי חכמי התלמוד והזוהר הקדוש" (ליקוטי הלכות, תחומין ז, יא).

הוי אומר: יוון היא שורש העצבות שבעולם! היא המכחשת את שמחת המצוות בנותנה טעמים סרוחים ואנושיים למצוות הקדושות והנוראות, ועל ידי זה מונעת מעיקר השמחה של מצוה, וכל מטרתה למנוע מלשוב אל ה', שכן בהעדר השמחה אין ישוב הדעת, ועל ידי זה ביכלתם לגרום לאדם שיבלה כל ימיו ושנותיו על הבלי הבלים שאין בהם ממש, מבלי שיתבונן לרגע לאן הוא הולך ומה הוא יוליך עמו לנצח.

תודה להשי"ת אין אנו עוסקים בחכמת יוון, אבל הרעל שלהם ניתז בלא יודעין גם בלבות הכשרים שמביטים בשוויון נפש ותרדמת הלב על זכיית המצוות, ואין חשים בהם האושר הגדול עלי אדמות. בימי החנוכה שהם ימי תשובה (ראה: ליקוטי מוהר"ן, יד. ליקוטי הלכות, כלאי הכרם א, א) אז הזמן לשוב ולעורר את השמחה האמיתית בקדושת המצוות שהיא עיקר השמחה. לשם כך אנו עוסקים בהודאה, שכל מהותה היא השמחה. "כי עיקר השמחה היא ההודאה לה' יתברך" (ליקוטי הלכות, הודאה ו, ב). כך, שההודאה היא היא המלחמה בפועל ביוון הרשעה.

הם, שרוצים לנתק את ישראל מתשובה ותורה ח"ו, מכחישים את שורש השמחה – שמחת המצוות, ואנו מתגברים בימים אלו כנגדם ומודים ומהללים ומשבחים על השארת התורה והמצוות בידינו ומגבירים השמחה בכל עוז, ועל ידי זה אנו זוכים לישוב הדעת שמברר את התכלית ומחזיר אותנו בתשובה שלימה.

הבה נצא לקרב המכריע; נעורר את שמחת המצוות, ונכריח עצמנו לשמוח בהם בכל לב ונפש, והיא שתחזיר אותנו בתשובה שלימה, שתביא בקרוב את הגאולה השלימה.