וְעַכְשָׁו יֵשׁ נַ'חַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה וְכוּ'

יום שכולו פלא הוא יום ל"ג בעומר.

יום יחיד ומיוחד, קדוש ועליון שכל מהותו סובבת סביב ציר אחד ויחיד, הוד קדושתו הנוראה של פלא כל הדורות, זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי.

יום טוב מופלא, יום מקרא קודש אשר נקרא ונתקדש נקבע ונתקבל לדורות באתערותא דלתתא על ידי בני הדורות עצמם.

יום זה הוא יומא הילולא רבא, משוש כל הארץ, אשר עצמות השמחה בו היא פלאית נשגבת מטעם ודעת ונעלית מבינת אנוש.

וביותר ויותר נפלאת עד למאוד תעצומות השמחה ביום זה באתרא קדישא דיליה, במירון, שם הגילה והחדווה, הריקודים והשמחות הם פלא ממש, פורצים את כל גדרי הטבע לגמרי, ועל זה יעידון ויגידון כל הזוכים לעלות ולקחת חבל בה.

וכאשר היטיב והשכיל לתאר זאת איש מירון בתבערת ושלהבת לבו, הלוא הוא החסיד המופלא רבי שמואל הלוי הורביץ זללה"ה מבני היכלא דמלכא דרשב"י:

.."וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה, בְּחָצֵר מִחוּץ לַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ, הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה וְהַהִלּוּלָא אֵין לְשַׁעֵר וּלְהַעֲרִיךְ כְּלָל, שִׂמְחָה כָּזוֹ אֵין דֻּגְמָתָהּ, וְהַכְּלֵי זֶמֶר מְנַגְּנִין מִיּוֹם עֶרֶב לַ"ג בָּעֹמֶר בַּצָּהֳרַיִם וְעוֹד קוֹדֵם, עַד לֵיל אַחַר לַ"ג בָּעֹמֶר בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע, וְכֵן הָרִקּוּד אֵינוֹ נִפְסַק אַף רֶגַע, וּבִפְרָט בְּעֵת הַהַדְלָקָה עַל הַגָּג אֵין לְשַׁעֵר הַשִּׂמְחָה, מַמָּשׁ מִי שֶׁלֹּא רָאָה הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ, לֹא רָאָה שִׂמְחָה וְחַיּוּת מִיָּמָיו" (ימי שמואל נ"ו).

ואמנם שם מתרחש הפלא הגדול ביותר ונצפה לעין כל המחזה הנפלא הנאדר בקודש: איך בתוככי המערה מתפרצת ממעמקי לבם של רבבות רבבות אלפי איש מישראל צעקת לב עמוקה ופנימית, צעק לבם אל ה' מעמקי עמקים, צעקה המהדהדת ויורדת עד לתהומי תהומות, ומחוץ, במרחק פסיעה אחת, בחצר המערה הקדושה, עולה ופורצת השמחה עד לב שמי השמים.

"מַה נֹאמַר וּמַה נְּדַבֵּר כְּדַאי לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהַטְרִיחַ כָּל יָמָיו, וְלִמְסֹר נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּתֵּף בָּזֶה, מִבִּפְנִים בְּכִיּוֹת וּתְשׁוּבוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת, שֶׁאַף בְּיוֹם כִּפּוּר לֹא נִשְׁמַע בְּשׁוּם מָקוֹם כָּזֹאת; וּמִבַּחוּץ שְׂמָחוֹת וְחֶדְווֹת וּנְגִינוֹת וּזְמִירוֹת וְרִקּוּדִין, שֶׁבְּשׁוּם חֲתֻנּוֹת וּשְׂמָחוֹת שֶׁל מְלָכִים, לֹא נִשְׁמַע וְלֹא נִרְאָה כָּזֹאת, אַשְׁרֵנוּ מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לָזֶה" (שם).

 * * *

אכן, כל ענינו מהותו ומציאותו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי הוא פלא נשגב שלא נודע ונשמע כדוגמתו עד אז.

כי הוא העולה ובא מהתנוצצות אור הפ'ל'א', מרוח אלקים המרחפת על פני המים אשר הפליא יוצר בראשית להקדים לברוא ולהכין מראש, והוא הראשון אשר ליה אתיהיב רשותא לגלאה רזין טמירין בעלמא מאורייתא דעתיקא סתימא, ולעסוק בכך בתיקוני כולהו ברואין ועלמין.

וכך, כאשר נכנסו רבותינו הקדושים לכרם ביבנה (שבת קלח:), ואמרו שלפי המציאות הנגלית עתידה תורה שתשתכח מישראל. עמד התנא רבי שמעון בן יוחאי יחיד והבטיח: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל.

כי למרות החורבן הגדול הקרב והגלות החשוכה הממשמשת ובאה יחד עם כל החולאים והמכות המופלאות הנלווים אליה, "והפלא ה' את מכותך", "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא… ואבדה חכמת חכמיו", הרי השם יתברך ברוב רחמיו מקדים רפואה ומרפא, ולעומת המכות המופלאות הללו הוא עשה פלא והזריח את אור שמשו, את הע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית אשר חתר והמציא מים עמוקים סודות נסתרים פלאי בראשית המעלים ארוכה לכל חולי ומכאוב.

אל מול חזון הסתר הפנים באחרית הימים וההסתרה שבתוך ההסתרה "ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא", עומדת לנס ההבטחה הנצחית, "וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי' לא' תשכח' מפי' זרעו'", מפיו דייקא, מג'ל' עיני ואביטה נפלאו"ת מתורתך, מנפלאות תורתו של בר יוחאי, כי "בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא".

"וְעַתָּה בִּירִידָתֵנוּ לְזֶה הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן בְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי דְּחָמִיר לָן, לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּשַׁעַר הַנּוּן וְשֶׁבֶר הַיָּם דְּסִטְרָא אָחֳרָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לַמַּכָּה, שֶׁנִּתְעוֹרֵר רַבִּי עֲקִיבָא בְּעֵרֶךְ עֲשָׂרָה שָׁנִים קֹדֶם הַחֻרְבָּן לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, עַד שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, עַד שֶׁנִּתְיַחֵד בּוֹ אַחַר כָּךְ תַּלְמִידוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ. כִּי הוּא שֶׁנִּתַּן לוֹ רְשׁוּת לְהוֹצִיא עַל פְּנֵי תֵּבֵל תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר – שֶׁהִיא מִצַּד שַׁעַר הַנּוּן דִּקְדֻשָּׁה. כִּי הָיָה בּוֹ מִנִּשְׁמַת מֹשֶׁה, וְעַתָּה עָלָה יוֹתֵר וְהִתְפָּאֵר בְּהָאִדְּרָא… בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב: "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע" וְכוּ' וַאֲנָא יָדַעְנָא…" (כוכבי אור).

* * *

ההתגלות הנוראה הזאת בסוד עזוז גבורתו וכוחו והבטחתו לדורות עולם של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, התגלתה באורח פלא באותה נסיעה גורלית של הרב והתלמיד בחודש זיו שנת תק"ע, כשיצא אור האורות, רבינו הקדוש, מעיר ברסלב לאומן, ומסבב כל הסיבות סיבב בהשגחה עליונה ונפלאה שהתלמיד הנאמן יתלווה להרב האמת בנסיעתו שמה לעלות לראש אמנה עליו"ן השערי"ם.

"כִּי בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין וּבְעִנְיַן מַה שֶּׁזִּכָּה אוֹתִי לִנְסֹעַ עִמּוֹ לְשָׁם בָּזֶה הָיוּ תְּלוּיִים עוֹלָמוֹת הַרְבֵּה עַד אֵין קֵץ וּזְכוּת יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת, כִּי תִּקֵּן שָׁם אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת פְּגוּמוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְתַּקֵּן בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ.. וְגַם כַּמָּה טוֹבוֹת לָנֶצַח נִצְמְחוּ מִזֶּה לְיִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת.. וְהַנְּסִיעָה לְאוּמֶין הָיְתָה הַתְחָלָה וַהֲכָנָה לְכָל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה לָנֶצַח" (ימי מוהרנ"ת).

שם על אותה מרכבה שנשאה את המאורות העליונים תקוותן של כל הדורות, על אם הדרך בואכה אומן, שמע התלמיד מפורש יוצא מפי הרב האמת את ההמשך ותוקף שלמות ונצחיות של הבטחת הע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית, "ועכשיו יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה וכו'".

"וְאִלְמָלֵא לֹא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לִנְסעַ עִמּוֹ דֶּרֶךְ הַזֶּה דַּיִּי, כִּי רַב טוּב זָכִיתִי לִשְׁמעַ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה תּוֹרוֹת וְשִׂיחוֹת נוֹרָאוֹת הַמְחַיִּין אוֹתִי וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת כַּאֲשֶׁר מוּבָן מְעַט לְהַשּׁוֹמְעִים אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה (שם).

כי על כן עתה עתה, שהתגברו החובלים והתפשטו המכות המופלאות והחלאים עד למאד מאד, וההסתרה התעצמה לבלי חקר, כי כל הבארות והמעיינות המים העמוקים והעצות פלא שחצבו מצוקי הארץ, סתמום בעלי חיצים יושבי פלשת ומלאום עפר, עכשיו מתגלה בשלימות ההודאה והשבח "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן". עכשיו כבר ירדה לעולם נשמת היחידה דיחידה ה"איש תבונות ידלנה", אשר העיד על עצמו: "אני איש פלא ונשמתי פלא גדול", ו"מעכשיו מתחיל להתגלות חדשות נפלאות לגמרי", עצותיו פלא לרפא את כל, דמימיו החיים החדשים לא פסקין לעלמין, הן הוא על הר גבוה מעל גבוה עולה, להנביע ולהשפיע לכל עם ה' ולכל באי עולם חדשות נסתרותיו אשר לא היו מעולמים.

כי לא ישקוט האיש תבונות רב אמונות –  וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֹב קִלְקוּלֵי הַדּוֹרוֹת נִסְתַּתְּרָה אַחַר כָּך תּוֹרָתוֹ בְּעַצְמָה כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים, אֲבָל בְּכָל זֹאת גָּמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיאָהּ שֵׁנִית מִתַּעְרָה וַהֲסְתָּרָתָהּ, עַד שֶׁבָּאָה וְיָרְדָה אַחַר כָּך נִשְׁמָתוֹ בְּרַבֵּנוּ הָאֲרִיז"ל לְהַתְחִיל וּלְגַלּוֹת יוֹתֵר תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר. וְהוּא גִּלָּה חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיְּגַלֶּה חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה.

"וּמִן הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה גַּם־כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ, עַד שֶׁבָּא הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְגִלָּה חֲדָשׁוֹת.

"וּמִן הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד עַתָּה הָיָה גַּם־כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ כָּזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג רַק עַל־פִּי הַהִתְגַּלּוּת שֶׁגִּלָּה הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הֵנָּה, עַד שֶׁבָּאתִי אָנכִי.

"וְעַתָּה אֲנִי מַתְחִיל לְגַלּוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת לְגַמְרֵי וְכוּ' (כוכבי אור, חיי מוהר"ן רעט).

* * *

זה פשר וסוד התפרצות השמחה והחדוה הגדולה והעצומה המתגלית ביומא דהילולא דרשב"י, המקיפה את הכל ובפרט בחצרות בית ה' במקום מנוחתו באתרא קדישא מירון, המקום אשר אליו עלו ונכנסו ובאו כלליות הבעטלרי'ס הרב והתלמיד משיחי ה' מושיעי ישראל, כי ביום הזה מתעוררת ומתנוצצת שמחת מחול גואלינו משיחינו "מ'ה ש'היה ה'וא ש'יהיה", אשר שמעו הולך בכל המדינות כי האיש הולך וגדל עד אין קץ וסוף וגבול. דמדור לדור, כהחושך על פני תהום כיסה בהתגברות שער החמישים זה לעומת זה, "הוא שיהיה" ביתר שאת ויתר עז על הר גבוה הר נון בו עלה, "כִּי אָמְנָם לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹד יָקוּם לְגָאֳלֵנוּ גַּם מֵהַגָּלוּת הַזֶּה. כִּי מָשִׁיחַ דָּא מֹשֶׁה, וּמַה שֶּׁהָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, כִּי בֹּא יָבֹא בְרִנָּה גַּם בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וְיַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב עַד שֶׁלֹּא יֵרֵד עוֹד מֵאִתּוֹ, כִּי לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֶצַח נְצָחִים יַעֲלֶה וְיִתְעַנַּג בּוֹ בְּמַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד אֵין חֵקֶר (כוכבי אור, הקדמת 'חכמה ובינה').

וזה זה מקור שמחתם של ישראל, שגם בך יאמינו לעולם, כד מזלייהו חזי נפלאות עליית הגואל בכל עת עד אין סוף, ונפלאות תורתו הנסתרת היוצאת ומתחדשת מאתו בכל רגע עד אין תכלית – הראשונות הנה באו והחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם, הנני עושה חדשה עתה תצמח, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ופדויי ה' ישובון ושמחת עולם על ראשם במהרה בימינו אמן.

"כִּי בְּיוֹם שֶׁחָל לַ"ג בָּעֹמֶר הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זַ"ל, יָחוּל לְעוֹלָם יוֹם שֵׁנִי דְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת, יוֹם הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן זללה"ה אֲשֶׁר מִדָּתוֹ נֶצַח כַּיָּדוּעַ מִדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּשְׁמוֹ בְּגִימַטְרִיָּא נֶצַח.

"כִּי בְּכֹחָם הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּשְׂגָּב נֵצֵא מִבֵּין שֵׁ'ן' הָאֲרָיוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְנִזְכֶּה לִבְחִינַת שֵׁ'ן' הַמּוּבָא בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פ"ה, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שַׁ'בַּת נַ'חֲמוּ (נֶחָמַת הַגְּאֻלָּה) הַמְכֻוָּן גַּם לְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שִׁ'מְעוֹן נַ'חְמָן זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן" (כוכבי אור).