"ונעשה ברוגז עליה"…
ט׳ בתמוז תשע״ט
האדם רגיל לפרש את נפילותיו וירידותיו בכל מיני אופנים, נדמה לו שהוא 'לא יוצלח', שהוא 'חלש אופי' וכדומה. אולם הסיבה האמיתית להתרחקות מבורא עולם היא אותה הסיבה שגרמה לבת היחידה לגלות מארמון המלך: כאשר אינך מוקיר ומעריך את מקומך, כאשר אינך יודע להחשיב את התעניינות המלך בך, אתה מאבד את אות מקומך בארמונו (סיפורי מעשיות)
"פַּעַם אַחַת הָיָה מִתְוַעֵד עִמָּהּ בְּיַחַד בְּאֵיזֶה יוֹם וְנַעֲשָׂה בְּרגֶז עָלֶיהָ"
מה יכול לגרום למלך לכעוס כל כך על ביתו היחידה. במה עוררה הבת את רוגזו של אביה, איך גרמה לו להוציא מפיו דיבור נורא כל כך.
את הסיבה ל'ברוגז' גילה רבינו במילים 'באיזה יום'.
הבת היא מרכז עולמו של אביה. את העולם כולו ברא המלך רק עבור ביתו היחידה, עבור אותה שעה של נחת רוח ושעשועים שיהיה לו ממנה. באותה שעה של התוועדות משותפת, אין לו למלך מאומה בעולמו חוץ מביתו. באותה שעה נוטש המלך את כל עיסוקיו, את ממלכתו האדירה, מדינות ואיים יבשות וימים, כוכבים ומזלות, עולמות, מלאכים ושרפים, כל אלה אינם נחשבים בעיניו בשעה שמתוועד עם ביתו.
והבת מה היא חושבת על אותה שעת התוועדות? בטח היינו מצפים ממנה לראות את השעה הזו כשעה הגדולה של חייה, להחשיב את אותו היום כ'היום' אותו תזכור לעד.
אדם שבילה פעם שעה במחיצת אישיות דגולה, בודאי נחקקה אותה השעה בתודעתו לימים ושנים. הוא יעביר את אותה חוויה בלתי נשכחת גם לבניו ולצאצאיו אחריו, תמיד יספר בערגה על אותם רגעים נעלים.
לעומת זאת – מספר לנו רבינו, הבת איננה רואה ביום ההתוועדות שום דבר מיוחד, לגביה אין זה אלא עוד 'איזה יום'. וכאן נעוץ שורש הברוגז. מכאן מתחילה ירידתה של הבת, כך הפכה הבת את אהבתו של אביה לרוגז נורא.
האדם רגיל לפרש את נפילותיו וירידותיו בכל מיני אופנים, נדמה לו שהוא 'לא יוצלח', שהוא 'חלש אופי' ועוד כהנה וכהנה. כאן חושף בפנינו רבינו את הסיבה האמיתית העומדת מאחורי כל הגלויות, גלות הכלל וגלות הפרט. הסיבה להתרחקות מבורא עולם היא אותה הסיבה שגרמה לבת היחידה לגלות מארמון המלך. כאשר אינך מוקיר ומעריך את מקומך, כאשר אינך יודע להחשיב את התעניינות המלך בך, בכך מאבד אתה את אות מקומך בארמון המלך.
"וְנִזְרְקָה מִפִּיו דִּבּוּר: שֶׁהַלּא טוֹב יִקַּח אוֹתָךְ (דֶּער נִיט גוּטֶער זָאל דִיךְ נֶעמֶען)"
למלך יש כל טוב, מאומה לא חסר לו, את כל הטוב הזה מבקש הוא להעניק לביתו היחידה, אולם דבר אחד מבקש הוא ממנה – 'האירי פנייך המאירים' – תצפי ותשתוקקי אלי.
בורא העולם מצפה מאיתנו להוקיר ולהעריך את ההתעניינות שלו בנו. שנדע שאת כל העולם לא ברא אלא בעבורנו, והוא משתעשע ושמח ומתענג ממש מכל תנועה שאנו עושים בכדי להתקרב אליו.
כאשר אין האדם מכיר את חשיבות השהייה במחיצת המלך, איננו מעריך את מעמדו, לא מבין מה הרעש הגדול מכך שנעשים שעשועים גדולים למעלה, כך מתעוררת חלילה מדת הדין.
בספרים הקדושים מובא שכאשר אין מספיק 'התערותא דלתתא'. כאשר השפע בא רק מצידו של המשפיע בלי התעוררות מצד המקבלים מתעורר חלילה דין. ממש כשם שמתנת חינם גורמת בושה, כך גם אנו אם לא נעשה מאומה בכדי לעורר את השפע לבוא, יהיה זה בגדר מתנת חינם (נהמא דכיסופא) המביאה בושה.
המעמד של 'מקבל' משרה על העני עצבות ונכאות רוח. אל הקבלה נלווית בהכרח עצבות. עניות ועשירות אינן נקבעות לפי ממון ורכוש, הן מגדרות לפי מצבו של האדם, משפיע או מקבל. המקבל מהכרח הוא עני, אם לא בממון אז בדעת, המשפיע הוא עשיר עשיר בנפש עשיר בנתינה. שום מענק כספי לא מסוגל לגאול עני מעניותו, רק כאשר יהיה מסוגל העני להעניק משלו, או אז יצא מגדר עני.
הקב"ה חפץ להעניק כל טוב לביתו יחידתו, אולם הוא מבקש להעניק זאת בדרך כבוד. לכן הוא דורש ממנה 'איתערותא דלתתא' תעוררי את את השפע, ותקבלי בזכות ולא בחינם.
'שהלא טוב יקח אותך'
כאשר מזלזל האדם בתפקדו ובמעמדו, כאשר הימים היקרים והחשובים כל כך בהם זוכה האדם לעורר נחת רוח ושעשועים נפלאים למלך מלכי המלכים אינם נחשבים אצלו ליותר מסתם עוד 'איזה יום', מתרשל הוא מתפקידו הכל כך חשוב, אין הוא עוסק כראוי ב'התערותא דלתתא'. כאשר חסרה התעוררות מלמטה מתעוררת מדת הדין.
ואז נזרק מפי המלך דיבור נורא ואיום- 'שהלא טוב יקח אותך'. ה'לא טוב' הינו תוצאה ישירה של 'איזה יום'. כאשר חי האדם בהכרה של 'איזה יום', אין הוא מסוגל לראות את הטוב, בכל מה שמתרחש סביבו רואה רק קושי וכבידות, כל מה שקורה הוא לא טוב. תמיד הוא בוכה ומבכה את הימים שעברו, הכל נראה לו שחור.
הלא טוב מעלים את בת המלך אל מחוזות מרוחקים מאוד מארמון המלך, מרחיק אותה מהתענוגים והשעשועים שיש במחצית המלך ומשליך אותה אל מקום הגלות, הקושי והשעבוד. כאשר המציאות כולה מצטיירת בידי ה'לא טוב', קשה מאוד למצוא בה את המלך, והאדם משוטט מחוץ לארמון המלך, בתוך עולם קשה ואכזרי.
מי ישיב את הבת לאביה המלך, מי מסוגל לגרום להם להתוועד בשנית. על כך במאמר הבא.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…