על פי תורה נ"ט בליקוטי מוהר"ן

בתורה זו מבואר שמי שמשתדל לקרב בני אדם להשם יתברך, צריך לשמור את עצמו שלא יתפסו בו הקליפות והרע של אותם בני האדם שמקרב, והעצה להנצל מן הרע הזה של בני האדם שמקרבם, הוא על ידי בחינת משפט שהוא בחינת אש בחינת באש ה' נשפט, ואש הזה שורף את הרע והקליפות וכו', עיין שם בתורה.

ומוהרנ"ת מבאר, שזה בחינת מה שצדיקי אמת נוהגים לפעמים לרחק איזה אדם בתחילה, שכל זה הוא בשביל נסיון לטובתו, כי ההתרחקות הוא תחילת התקרבות בבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב, כי אי אפשר לקרב הרחוקים כי אם על ידי שיעמדו בניסיון של התרחקות, שעל ידי זה נכנע הרע שלהם, כמו לגבי גר שבא להתגייר שאומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אין אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים וסחופים וכו', כידוע, כי מתחילה הכרח לרחק אותו קצת, בזה שמבזים אותו ומרחיקים אותו קצת ומרמזים לו שאין כדאי להתקרב אצלנו, ואזי כשלמרות הכל הוא רוצה ואומר יודע אני ורוצה אני, "בזה נכנע הרע שלו ונפרד ממנו" כי ההתרחקות הזו היא בחינת בטישא שמבטשין ליה, כמובא בזוה"ק אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כי על ידי שרוצין לדחותו ולרחקו והוא דוחק עצמו ומכריח עצמו להתקרב אף על פי שמרחקין אותו "בזה הוא מבטש ומכניע הרע שנאחז בו".

וזה בעצמו הוא בחינת משפט הנ"ל, שזה המקרב גרים או בעלי תשובה, הוא מכלכל דבריו במשפט ומתחיל לרחקו בתחילה שזה בחינת דין ומשפט, שהוא שופט אותו שאינו ראוי להתקרב ודוחה אותו ומראה לו התרחקות, ואם הוא חזק בדעתו ואומר אף על פי כן, כבר קיבל דינו ומשפטו, על ידי שעמד בנסיון הזה של התרחקות, ועל ידי זה נכנע ונפרד ממנו הרע שלו ואז הוא ראוי.

וממשיך מוהרנ"ת ומבאר: ההתרחקות שהצדיק האמת מרחק את המקורבים אליו היא בחינת משפט, שמכלכל דבריו במשפט ויודע איך לדבר עם כל אחד ואחד לקרב את זה ולרחק את זה הכל כפי המשפט שבלבו, ועל ידי זה הוא בוחן ובודק ומנסה את אשר בלבבם אם הם באים להתקרב בלב שלם, וכשהם עומדים בנסיון ודוחקים עצמם להתקרב למרות שמרחקים אותם מאד, זהו בחינת בטישא הנ"ל שמבטשין גופן על ידי זה ומשברין כל המניעות שיש להם מבחוץ ומבפנים, דהיינו היסורים שיש להם מהמונעים מבחוץ שלא להתקרב להצדיק והיסורים שיש להם מבפנים מהריחוק של הצדיק בעצמו, וכשמשברים כל אלו המניעות והיסורים על ידי זה "נכנע הרע שלהם".

וידוע כמה רבינו הק' הרחיק את תלמידיו (בתחילת התקרבותם), כמו שכותב מוהרנ"ת בתחילת ספרו ימי מוהרנ"ת: והוא הראה בעצמו כאילו הוא מקפיד עלינו אשר אנו באים אליו וכו', ואף על פי כן גודל עוצם חשקינו ליהנות מזיו השכינה בכל פעם לזכות לעמוד לפני הדרת קדושתו להתגבר על המניעות, וזכינו לבוא אליו בכל פעם, וכן כותב מוהרנ"ת עוד: אבל טובו ורחמיו של רבינו ז"ל היו בלי שיעור, והשמאל היה דוחה מעט ובימין היה מקרב הרבה וגם הדחיה וההתרחקות היה בעצמו התקרבות נפלא למי שחפץ וחושק באמת, וגם עדיין הוא נוהג כך, עד כאן לשונו. הרי לנו שגם תלמידו הגדול שכל תורתו נמשכה דרכו, אף על פי כן הרגיש שההתרחקות הוא תחילת התקרבות, ועל ידי עוצם חשקו וכיסופיו זכה לשבר כל המניעות וזכה למה שזכה, ומכאן אפשר לקחת חיזוק עצום לכל מי שרוצה להתקרב לרבינו ז"ל באמת.

והוא הדבר אצל כל אחד מאיתנו: למרות שלעתים נראה שהקב"ה מראה לנו כל מיני התרחקות, דהיינו שכמה שנתפלל ונתבודד ונכסוף לזכות להתקרב באמת ולזכות לחיי נצח ולהשליך את כל התאוות ומדות רעות, אף על פי כן אנו רואים שעדיין אנחנו רחוקים מאד מאד, אף על פי כן עלינו להתחזק ולהבין שהכול לטובתינו, כמו שרבינו אומר בתורה הנ"ל, שדווקא על ידי הריחוק נתקרב בסופו של דבר, והעיקר שיעמוד האדם על עמדו לבלי להתייאש, כי חייבים את ההתרחקות, כי בוודאי בכל אחד יש רע שרבינו רוצה להפרישו ולהבדילו ממנו, על מנת שנוכל להתקרב לבורא יתברך, ודוקא על ידי שאדם עומד על עמדו ואומר "יודע אני" ואף על פי כן אני רוצה, על ידי זה יזכה בסופו של דבר לזכות לכל.