ולמדתם אותם

ט״ו בסיון תשע״ט

שביבים מדרך החינוך המופלאה של אחד המיוחדים והמופלאים שבין חסידי ברסלב בדור האחרון: הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל, שיום ההילולא שלו חל בשביעי של פסח (תשמ"ט) מוגשים ע"י נכדו, הרב יהודה צבי שפירא הי"ו (חנוך לנער)

"רצון יראיו יעשה". משמעותו של פסוק זה נשזרת היטב בדמות דיוקנו של ר' שמואל שפירא, כי על כן כל רצונו הקדוש ושאיפת חייו היו לעבוד את בוראו תוך שהוא נחבא על הכלים ללא תהילה וכל כיוצא באלו. ו"בדרך שאדם הולך" – משמים סייעוהו לכך גם לאחר עלייתו לגנזי מרומים, שכל מהותו וגודל עבודתו, כאחד הקדמונים, אפופים סוד ואינם ידועים לציבור, להוציא זעיר פה וזעיר שם. ומה קולע בדומה שיחתו של רבינו הק' שביקש שישכחו מופתיו ואותותיו – עד שגם בניו הדגולים של ר' שמואל ששוחחנו עימם לדלות מהם דרכי והגיגי חינוך היו צריכים לחדד זכרונם מה לספר, ודרך העברת הסיפור שיהא בה מסר חינוכי ודרך חיים לדורות.

אולם בוודאי אי אלו נקודות והנהגות חינוך של איש האמת אשר כל מסכת חייו היתה מקשה אחת זהב טהור לעבודת ה', בהתבטלות ובמסירות אינסופית, חודרות ונוקבות הן בפשטותן באמיתיותן מחד, וברוממות המוחין ועומק הראיה הגלום בהן מאידך.

בכלל, מספרים בניו שיחיו, עיקר הדגש שאביהם שם ודרש מהם לא היו בענין העבודות הנעלות והנשגבות כפי שדרש מעצמו. "יהדות פשוט", פירוש: הקפדה על קלה כבחמורה, כל הלכה, כל סעיף קטן בשולחן ערוך, כל מנהג וכל תג, זאת שינן באוזניהם שוב ושוב שיזהרו וישמרו בהן הלכה למעשה.

הזהירות בשמירת הזמן של סדר התלמוד-תורה והישיבה מבלי להחסיר 'יום בחצרך' היה אצלו ציר מרכזי ועיקרי בהצלחת החינוך. שום דבר, עבודה גדולה וחשובה ככל שתהא, לא יוכל למלאות את החלל שיוצר חסרונו של יום אחד, של סדר אחד או אפילו איחור של כמה דקות לזמני הלימודים. מציין באזנינו אחד מבניו שיש לו מתחת ידו מכתב תשובה ששלח לו אביו בעת שהותו בישיבה, בו הוא עונה לו על שאלתו האם הוא יכול לוותר על 'סדר שלישי' בישיבה בכדי שיוכל לקום חצות ואביו עונה לו חד משמעי שהדבר הראשון הוא סדרי הישיבה, קיומם ושמירתם במלואם ובשלימותם.

ואם בנקודת חצות דיברנו, מציינים בניו שלא היה נוהג להעירם חצות, אם לא בקשו זאת מפורשות, וגם אז, כאמור, לא על חשבון הלימודים. לבד מ'עשרת ימי תשובה' אז שהו במירון יחד עם אביהם, שהקפיד שיקומו לפחות לילה אחד חצות במשך ימים אלו. אך עם זאת שח לנו אחד מבניו שכאשר כבר היו ערים מסיבה כלשהי במשך השנה בזמן חצות, היה מדרבנם ומזרזם שינצלו ייקרת זמן זה ויאמרו סדר תיקון חצות.

כארי וכלביא היתה עמידתו על הקפדה על זמן קריאת שמע ותפילה, שעליהם הקפיד מאוד שחלילה לא יאחרו, בקשר להשכמה לא היה מרפה וגם לא מסתפק שיקראו קריאת שמע לבד, אלא קריאת שמע עם ברכותיה ועם התפילה בעיתו ובזמנו.

דרך אגב מענין לציין שאת ילדיו לפני גיל בר מצווה, היה מזרזם ומדרבנם שישתו משהו קודם תפילת שחרית בכדי שיהיה להם כוח להתרכז היטב בתפילה ולהתפלל בכח ובכוונה.

אולם מאידך היו נקודות בהם לא הבחין בין קטן וגדול. מספר לנו בנו שזכור לו שנסע עמו פעם אחת למירון, ובאמצע הדרך חנו בצידי דרכים לפוש ולקנות שתיה להמשך הדרך, אולם בעלי ה'קיוסק' לא עמדו בכל גדרי הצניעות והזהירות, ולכן ביקש מאן דהו מאחד הילדים שהוא יכנס עבורם ולקנות להם בקבוק שתיה, כשהבחין בכך ר' שמואל התבטא בתקיפות וגם בפליאה! האם ילד אינו יהודי?! ער איז נישט קיין איד?! אתמהה…

ולמדתם אותם את בניכם

"אל תניחו לעולם להטעות אתכם". רוח שיחה זו של רבינו, אפשר לומר, היתה סוד הצלחת חייו של ר' שמואל ופרי עמלו בחינוך בניו. לבל ירמה עצמו האדם, "זיך נישט לאזן נארן", היה חוזר ומשנן שוב ושוב לבניו עת היה צולל עמם בעומק הלימוד, בהוויות אביי ורבא ובכל שאר חלקי התורה.

ובניו ונכדיו חשו היטב בדרישה ובקשה זו בעת שלמד עמם בראשית דרכם, כשהיו עדיין בקטנותם, בעת ובזמן של גירסא דינקותא והצבת יסוד בנינם בדרכי הלימוד, לא ללמוד בשטחיות ולרמות את עצמם שכבר הנה הם מבינים קטע גמרא זה, פירוש רש"י זה (שדרך אגב היה מקפיד ומדקדק לבל יחסירו בלימודם אפילו קטע רש"י אחד ללא הבנה טובה וברורה), אלא להבין היטב את החומר הנלמד על בוריו. וכל זמן שלא היה בטוח שהבינו הבן היטב, לא היה ממשיך ומתקדם, מספרים בניו משביבי זיכרון מהלימוד בצוותא עם אביהם הגדול.

"עדיין חקוק בזכרוני סדר לימודי עם אבי ב'משנה ברורה'", מספר לנו אחד הבנים: "הדרך שלמד עמי להבין היטב עומק ההלכה, תוך דקדוק בכל סעיף קטן במ"ב, הביאור ההלכה, וגם לרבות את ציוני ה'מראה מקומות' מהגמרא, ראשונים ואחרונים המצוטטים ב'שער הציון', כל אלו נחקקו היטב בלבי". "ב'שנים הטובות'", מוסיף הלה, "היה לי שיעור עם אבי במשניות. הרצינות בלימודו עדיין מול עיני. דקדוקו בכל תיבה בפירושי הרע"ב והתוי"ט, העידו כאלף עדים על דרך הקניית לימודו לבניו שלא תכנס בהם טעות."

אך בד בבד היו לו גם סדרי לימוד בקיאות, כדוגמת הלימוד בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן, אותו למד עם כל אחד מבניו מתחילתו ועד סופו. בהקשר לכך יש לציין גם כי כשהיה מסיים עמם תורה בליקו"מ, היה מדרבנם שיאמרו ויתפללו מתפילותיו של רבי נתן בליקוטי תפילות על תורה זו שזה עתה סיימו להגות בהם.

עוד לימוד שר' שמואל הקפיד, כמובן, ושם דגש להחדיר לבניו הוא הלימוד בספרי הלכה מעשיים, כדוגמת ה'קיצור שולחן ערוך' עם פירוש 'מסגרת השולחן' [וכן ספר חיי אדם], שהרבה ללמוד ולחזור עליהם עם בניו הלוך ושוב. כן היו יקרים בעיניו ספרי הרב מטשעהרין ז"ל, ביחוד ספר 'יקרא דשבתא' שהיה נוהג תקופות ארוכות ללמוד בהם בצוותא עם בניו בסעודות השבת. כבדרך אגב מעניין לציין שגם לנכדיו חתני הבר מצוה היה נוהג לתת כ'דורון דרשה' את הספר 'חיי אדם' ואת הספר 'יקרא דשבתא'.

בכלל, ענין לימוד התורה היווה נושא מרכזי ועיקרי בדרכי חינוכו. כל אימת שהיה רואה אחד מבניו שאינו שומר על זמנו, היה מעוררו ומחזקו תוך כדי שמעיר לו: תמה אני איך אפשר שלא ללמוד?! "איך ווייס נישט ווי קען מען נישט לערנען?!" הרי אביי מחכה לך! רבא מחכה לך! ולא פעם היה מוסיף בדברים היוצאים מן הלב: שפעם לפחות היו מתביישים שלא ללמוד וכהיום אפשר לשבת בביהכנ"ס לשוחח ולדבר ללא שום מידה של בושה כל שהיא…

גם מבנותיו שיחיו היה מבקש, ליתר דיוק מתחנן ומפציר בחן ענוותנותו, שילמדו כל יום קטע מספר "קב הישר" ויאמרו לפחות מזמור תהילים אחד בכל יום. "רק קטע אחד בקב הישר…", "רק קפיטל תהילים אחד…" היה מבקש מהם. ועל מנת לדרבנם היה עושה עמם לפעמים מבצע: עבור חמשה מזמורי תהילים קיבלו "פינעף שילינג" חמש אגורות… אכן, ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם… פשוטו כמשמעו.

 

*הרב יהודה צבי שפירא הוא יועץ חינוכי ומשגיח רוחני במוסדות "אהבת משה"

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support