ולו אחד בהם

ט׳ בתמוז תשע״ט

בכל רגע ביום הכיפורים בו אנו עומדים מול בורא עולם כמלאכי מרום – מורמים מכל תאוות העולם ותענוגותיו – אנו מתקנים את כל הימים של כל השנה שעברה עלינו. אנחנו מתחברים לשורש התשובה שהיא למעלה מן הזמן ששם הכל אחד וכל הימים אינם אלא אחד ואז הכל מתקן בשורשו (יום הכיפורים)

ימים יוצרו ולו אחד בהם

למעלה מן הזמן

אומר דוד המלך "ימים יוצרו ולו אחד בהם" ומפרש רבי נתן בהלכות ציצית הלכה ג' – הקב"ה הוא למעלה מן הזמן. הוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו. העולם הזה מבעד ל"עיניו" של בורא עולם כולו כאחד. מה שאנחנו קולטים ומפרשים כריבוי של מעשים, אנשים, מקומות, רגשות, עליות וירידות זה הוא רק משום שאנחנו מוגבלים לראיה נקודתית וחלקית אך מבחינת אמיתו של השם יתברך הכל אינו אלא רק כאחד. כי הוא יתברך למעלה מן הזמן. אין הזמן שולט בו ואין הוא חלילה תחתיו אלא אדרבא הוא מעליו ומתבונן ממקום של אחדות שהיא מעל לפירוד שיוצר הזמן. כי מתחת לזמן "היום" אינו "מחר". ובכל רגע נעשים עניינים חדשים ויורד שפע חדש לעולם. בכל רגע טמונה בחינה של אור שיורד מן השמיים אותה הוא מגלה ושלעולם לא תחזור שוב. אך הקב"ה למעלה מכל השינויים הללו. מבחינתו כל השינויים הללו אינם אלא אחדות גמורה. בעיננו האנושיות לעולם לא נוכל להבין את המציאות של הבורא שהיא למעלה מן הזמן כי אנו כמאמר חז"ל עבדי הזמן" – הזמן עובר עלינו ומעביר עלינו את חותמו.

אך בתוך המציאות האנושית שלנו שתל הקב"ה יום אחד שהוא בחינת למעלה מן הזמן. ביום זה נכללים כל הימים כאחד וכל הזמנים אינם אלא אחד בתוך אותו היום. יום זה הוא יום הכיפורים.

יום הכיפורים כל הימים בו

רבי נחמן אומר לנו בספר הא"ב החדש – שיום שבו אדם עושה תשובה הוא יום למעלה מן הזמן. כי תשובה היא למעלה מן המקום ולמעלה מן הזמן. כשם שהאדם משיב את עצמו אל שורשו שהוא למעלה מן הזמן והמקום כך הוא מתחבר ומתאחד עם בחינה זו שהיא למעלה מן הזמן והמקום. ולכן יום הכיפורים הוא יום שהוא למעלה מן הזמן כי כולו יום של תשובה. וזה פירוש "ולו אחד בהם" שכל הימים בתוכו כי הוא למעלה מן הזמן והכול כלול בו.

על כן בכל רגע ביום הכיפורים בו אנו עומדים מול בורא עולם כמלאכי מרום – מורמים מכל תאוות העולם של שתייה, אכילה, תשמיש המטה, סיכה, רחיצה ונעילת הסנדל – אנו מתקנים את כל הימים של כל השנה שעברה עלינו. אנחנו מתחברים לשורש התשובה שהיא למעלה מן הזמן ששם הכל אחד וכל הימים אינם אלא אחד ואז הכל מתקן בשורשו. כיסופינו העזים ביום הכיפורים לעשות תשובה ולשוב אל שורש הטוב שממנו בנו ואשר טבוע בתוכנו – מתקנים את כל ימות השנה.

מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו באשר אנו בנים אהובים לפני המקום ברוך הוא שנותן לנו הזדמנות פז להיטהר לפניו ביום אחד היטהרות שנפרשת על שלוש מאוד שישים ושלוש ימים.

שלושת שרי פרעה

וכדי שנבין את משמעות כוחה של התענית ביום הכיפורים אשר פועלת את היטהרותנו לפני המקום מספר לנו רבי נחמן בתורה סב בליקוטי מוהר"ן כי ראשי ושורשי כל התאוות כולן הם תאוות האכילה והשתייה שהם כנגד שלושת שרי פרעה שהיו בבור עם יוסף הצדיק – שר המשקים, שר האופים ושר הטבחים שהביטוי שלהם בגוף שלנו הוא הקנה הושת והורידים. על כן את שלושת הסימנים הללו יש לשחוט בבהמה כדי שהשחיטה תהיה כשרה ותתקן את הבהמה וכן תהיה ראויה לאכילת ישראל. השחיטה הכשרה מרמזת על שחיטת כוח הבהמיות הפנימית השוכנת בנו ושבאה לידי ביטוי בתאוות אכילה ושתייה.

הדבר המפליא הוא שהקנה והוושט שוכנים להם השקט ובטח בגופנו לא הרחק מחמשת מוצאות הפה שמהם יוצא הדיבור המבטא את נפשנו. מחזק רבינו את הנקודה ומסביר כי "עיקר יניקתם" של שלושת שרי פרעה המלובשים בקנה ובוושט "הוא מהדיבורים שאינם זכים" – כל רצונם של שרי פרעה הוא להפריע את דיבורי הכיסופים שלנו להשם כדי לינוק מהדיבור כוח למטרתם להצר לנו ולכן בפועל בכל פעם שאנחנו רוצים ומשתוקקים לדבר דיבורים זכים הנובעים מעמקי עמקי ליבנו לפני אבינו שבשמיים כדי שימחל לנו ויקרב אותנו אליו ברחמים – הם, הקנה והוושט – מיד מתעוררים לינוק ולבלבל את דיבורינו ולהסיח את דעתנו וכל זאת במטרה שהם יוכלו להמשיך ולינוק את האור מחמשת מוצאות פינו וכך לא נזכה חלילה להתקרב אל בוראינו, לעשות תשובה ולהשיב עצמנו חזרה אל הצור ממנו חוצבנו ועל ידי כך לזכות לחיים של אור ושמחה.

דיבורים זכים להשם

על כן על ידי ההימנעות מאכילה ושתייה והרעבת עצמנו ביום הכיפורים הכלול מכל ימות השנה – אומר רבי נחמן וממשיך ללמדנו – אנחנו זוכים להתרחק משרי פרעה אשר יושבים לנו בעורף וחוסמים את מיצר גרוננו (בחינת מצריים שהיא כללות כל הגלויות) ואז במקום שהם יחנקו את הדיבור שלנו ולא יתנו לנו לדבר את דברנו ולשפוך שיחנו בפני יושב מרומים, אנחנו "חונקים" אותם על ידי התענית ואז יוצא דיבורנו לחופשי. ואז אנחנו יכולים לשפוך את ליבנו לפני בורא עולם. כמו שאומר ישעיה הנביא (פרק נח) "קרא בגרון אל תחשוך" – שעל ידי התענית מיצרי הגרון נפתחים מאחיזת שרי פרעה ואז אנו יכולים לקרוא בקול גדול ועל ידי הצעקה מעומק הלב אנו זוכים לצאת מן החושך לאורה גדולה.

וכן כמו שביום הכיפורים ההתרחקות מן התאוות עוזרת לנו לבטא את הנקודה היהודית והמתגעגעת שבליבנו כך גם כל השנה כולה – בכל פעם שאנו זוכים להתרחק מהתאוות עוד טיפטיפונת יותר באותה מידה אנו זוכים להתקרב טיפטיפה יותר ליכולת להאיר את כיסופינו להשם ולבטא אותם בחופשיות קצת יותר. ולקיים עוד קצת יותר את מאמר שלמה המלך בשיר השירים "נפשי יצאה בדברו, ביקשתיהו".

יה"ר שנזכה תמיד לפתוח את פינו ולהאיר את דברנו בפני יושב מרומים ולספר לו עד כמה אנחנו מתגעגעים אליו וכוספים להתאחד איתו

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support