מלחמת עמלק לא הסתיימה בפורים! היא מלחמה ארוכה מאד, מלחמה שהולכת ונמשכת עד ביאת הגואל במהרה. אבל בפורים קיבלנו את הכלים לצאת ולהילחם בעמלק, ועלינו לאזור חיל לקחת את הכלים הללו ולהשתמש בהם מעתה ביתר שאת.

רבינו הקדוש גילה – או יותר נכון, רמז – על הכח הפלאי והעצום של פורים: "פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ,  כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשיו…. ולא סיים" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ד). רבינו הקדוש לא סיים בפירוש אבל רבי נתן הבין מרמזי ידיו שכוונתו על פורים, וכדבריו: "כי עכשיו ההתחלה של הגאולה ותיקון כל העולמות הוא מפורים, כמו שמובן מרמזי דבוריו הקדושים של רבינו זכרונו לברכה שאמר אז 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח שהוא יציאת מצרים, ועכשיו' וכו' ופסק באמצע ולא סיים דבריו, ומתוך דבריו הבנתי שעכשיו ההתחלה מפורים, שהוא מחיית עמלק שהיא עיקר הגאולה של משיח, כי ראשית גוים עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדור דור עד דורו של משיח, כמו שאמרו חז"ל" (ליקוטי הלכות, ברכות הריח ד, כה).

רבי נתן מפליג שם על הכח של פורים שהיא הארה נפלאה ונשגבה ביותר שניתנה לנו לאחר שהרפואות הקודמות – כקדושת פסח ושאר המועדים – כבר לא הספיקו לנו לעוצם חוליינו המר. "כי ה' יתברך ראה שבגלות האחרון המר הזה שהוא גלות אדום שהוא עמלק לא היה לנו קיום ח"ו אם לא שימשיך עלינו הארה נפלאה ועצומה מקץ האחרון שהוא גאולה אחרונה של משיח, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריכין להחיותו ברפואות וחיוּת יקרים ביותר, על כן בנפלאותיו הגדולים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נפלאות ונוראות גדולות בימי מרדכי ואסתר, עד שעל ידי תוקף הנס המשיכו הארה נפלאה בעולם שהיא ההארה הנמשכת מגאולה האחרונה שאז יהיה גמר מחיית עמלק, וכמובא בכתבי האר"י ז"ל ובדברי חז"ל מגודל ההארה הנפלאה שבפורים, ועל ידי ההארה הזאת שהאיר עלינו ה' יתברך קודם בנין בית שני וחורבנו, על ידי זה יש לנו כח עכשיו להתקיים בגלות המר הזה אשר ירדנו פלאים, על כן הקדים ה' יתברך הרפואה על ידי ההארה הנפלאה הנמשכת על ידי הנס של פורים בכל שנה ושנה, עד אשר עכשיו כל ההתחלות מפורים, שהוא בחינת גאולה האחרונה שהיא מחיית עמלק".

* * *

אם נדקדק בטיבה של רפואה זו, נראה שאכן עצם 'ההתחלה' היא הרפואה המופלאה שניתנה לו בכוחם של ימי הפורים. עיקר התגברות טומאת עמלק היא בעצם כח הזקנה והיאוש שהוא מפיל עלינו כאילו אבדה תקוותנו, ובכך הוא גוזל מאתנו את הרצון לשוב ואת ההתגברות להתפלל ולזעוק אל ה' שהיא עיקר תקוותנו. ובהתעצמות אורך הגלות הוא מתגבר יותר ויותר בטענת הזקנה, שמרפה ידיים ומביאה מורך ללב כל אחד מלאחוז במלחמת עמלק ומחייתו. זהו הנסיון העצום שיהא בדור אחרון יותר מה שהיה בעת גלות מצרים, ועל כן לא די בהתחלה שלפסח, אלא צריכים כח חדש ועצום יותר של 'התחלות' והתחדשות מפורים.

וכך מגלה לנו רבי נתן במקום אחר על מהות התגברות הרע של עמלק בסוף הגלות, שתהא יותר ממה שהיה במצרים: "עכשיו בסוף הגלות שאז מתגבר הבעל דבר ביותר, שהוא בחינת זוהמת הנחש, בחינת קליפת המן עמלק, כי עכשיו החבלי לידה וקישוי הולדה כבדים הרבה יותר מאד מקישוי הולדה של גאולת מצרים, מחמת שעכשיו תהיה הגאולה אחרונה שהיא גאולה שלימה שאין אחריה גלות עוד, שאז יתבטל לגמרי זוהמת הנחש ממש וכל ישראל ישובו אל ה' באמת לעולם, ומחמת שרואה שקרוב לבוא קיצו וסופו, על כן מתגבר מאד מאד ביותר. ועיקר התגברותו הוא שרוצה להפיל את ישראל ח"ו לידי זקנה ותשות כח ח"ו, כאילו כבר ח"ו נזקנו בהגלות זה זמן רב כל כך כמה וכמה מאות שנים עד שח"ו אפס תקוה ח"ו. וכן הוא מפיל את כל אחד בפרטיות לבחינת זקנה, כאילו כבר נזקן ח"ו במעשיו עד שאי אפשר לו לשוב שעיקר הגאולה תלויה בזה. כי הבעל דבר בחינת המן עמלק נקרא 'זקן וכסיל', כי הוא כופר בחידוש העולם, שמבחינת כפירה זאת ח"ו עיקר בחינת הזקנה דסטרא אחרא" (ליקוטי הלכות, תפילין ה, לב).

בעקבתא דמשיחא בוערת 'זקנה', העולם מלא בייאוש ורפיון ידים פי כמה ממה שהיה מלפנים, הלב כבר אטום מלצפות לשינוי אמיתי, וזוהי תבערת מלחמתו של עמלק האכזר שמבקש חלילה להפסידנו את הגאולה הנצחית. ועל כך בדיוק ניתנה לנו המתנה וההארה המופלאה מקץ האחרון של 'פורים', אותו זכינו להכניס לְתוֹכֵנוּ לָנֶצַח. שאם נרצה לבחור בהתחדשות ולהידבק לאמונה של חידוש העולם, ולזכור שאין רגע דומה לחברו ושבכל שעה ושעה ניתן להתחיל התחלות חדשות מבלי להתפעל מכל העבר – אזי ביכולתנו לבחור בכך ביתר שאת, בכח ימי וקדושת מצות הפורים שעברו עלינו לטובה.

זהו התפקיד המוטל עלינו עתה אחר זכיית ימי הפורים: לומר 'ועכשיו' ולא לסיים! להתחיל התחלות, ולא לסיים ולא להפסיק לרגע מלהתחיל ולהתחדש, אלא להמשיך ביתר שאת ובתנופת קודש את המלחמה בעמלק; ללחום בזקנה ובייאוש; ללחום בחלישות הדעת הנובע מן העבר, ולהבעיר את תקוות הגאולה בעתידה שבוא תבוא בודאי.

בכך אנו פותחים את הדרך וההילוך לפסח, לזכות לגאולת משה שהשי"ת ציווהו בבואו לגאול את ישראל "להכניס בלב ישראל להתחיל בכל פעם מחדש, שעל ידי זה יישארו קיימים בקדושת ישראל תמיד יהיה איך שיהיה בכל מה שיעבור עליהם בכל הגלויות בגוף ונפש ופרנסה בכלל ובפרט. כי על ידי כל אלו ההתחלות, על ידי זה זוכים אחר כך להתחיל ולגמור בשלמות, כי 'לית רעותא טבא דאתאביד', מכל שכן עובדא ועשיה טובה שעושים בכל פעם שמתחילים בעבודת ה', וכולם מתקרבים ומתקבצים לעזרתו עד שזוכה להתחיל ולגמור עבודתו כראוי" (ליקוטי הלכות, קריאת התורה ו, כ-כא).