לבו בוער באש של קנאה, הוא רואה את חברו לספסל הלימודים בישיבה שהצליח והפך למורה-הוראה בישראל, ולעומתו, הוא, נותר במקומו כבעבר ועדיין מתבוסס במקומו. בכישרונותיו הדלים לא הפך לשום דבר, גם היום הוא צריך להתאמץ מאד להבין דף גמרא וסעיף בשולחן ערוך בפשטות. איך אפשר לנחמו, הוא 'רואה' בבירור שחברו הוא המוצלח והוא הנחשל.

באזניו שמע מפי פלוני ידידו שברוך השם אין לו שום נסיונות עם יצרו הרע בענין פלוני, וכיון שכך, החל חש כלפיו כאפס… כל דיבורי ההתחזקות ששמע עד היום פרחו והלכו להם, דומה הוא בעיני עצמו כבהמה ממש מול חברו המצטייר אצלו כאדם השלם, כולם 'רואים' את ההבדל הנורא.

יסורים קשים ומרים. יסורים של עוני ומחסור, יסורי נפש של 'שלום בית' מעורער, תהומות של עגמת נפש בחינוך הבנים, עיכוב שידוכי הבנים, לב אכוּל מיוצאי חלציו חשוכי בנים. עליו היו כולנה. כל מי שרק מעיף מבט קצר רואה שיש כאן דינים איומים ואכזריים ששולטים עליו. איך אפשר להכחיש את מה שהעין רואה?!

* * *

אחד הנסיונות העצומים ביותר שבו נתנסה כל אדם בעולם הזה הוא: ראיית העין. העין הרואה גורמת מיד ללב לחמוד ולכלי המעשה לגמור. "הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות" (רש"י, במדבר טו-לט). אבל לא רק בדברי חמדה ותאוה ח"ו, אלא על כל מה שסובב את האדם; העין היא זו שגורמת לו להחליט מה רע ומה טוב. העין היא פתח מפתחי המח, והיא המתבוננת ומפרשת כל דבר וגורמת לו לשפוט ולקבוע על כל המוצאות אותו לטוב ולמוטב. ועל כן העיניים הינם כינוי לחכמתו של אדם (עיי' רש"י בראשית ג-ז), כי על כן רוב חכמתו מתבססת על מה שנראה לו ונדמה לו לפי הסתכלותו.

היצר הרע משתמש בכח זה לתפוס ברשתו את האדם שסומך כל כך על ראייתו, הוא מטעהו לראות בהסתכלות עקומה ובכך הוא גורם לו להמליך עליו את יצרו, כי אין דבר שכל כך מטה את לב האדם להאמין ולסמוך עליו כמו על דבר ש'ראה' בעיניו, וכבר אמרו דורשי רשומות "מלאך המות כולו מלא עיניים" (ע"ז כ:), כי זה כוחו העצום והחזק ביותר.

וכך מלמדנו רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, א): ההבדל בין התגברות כח מלכות דקדושה למלכות הטומאה, תלוי בצורת ההסתכלות, וזה גם ההבדל בין יעקב לעשו שהם רומזים ליצר טוב ויצר הרע.

מי שמסתכל בעיניים של שכל דקדושה על כל דבר שיארע לו, מובטח הוא ללכת בדרך הישר והוא מסור ביד יצרו הטוב. ולעומתו, המסתכל לפי מה שלבו חפץ, ונוטה ושופט לפי הרגשת לבו, הרי הוא מסור ביד יצרו הרע וממליך את הרע על עצמו חלילה. והתנאי להסתכלות הקדושה היא: שיהא תמים, ושימסור את הסתכלותו לעיני התורה, מבלי לערב את צורת הסתכלותו העצמית.

בפרשתנו אנו לומדים על יעקב אבינו: "ויעקב איש תם". מידת התמימות פירושה להלך בתום וביושר מבלי לרמות. וכך הוא אכן הִתְמִים עצמו עם בוראו, יעקב קיבל את אמיתת התורה מבלי להרהר אחריה כלום, והיא שקבעה לו את המציאות בכל ארחות חייו ובכל מה שעבר עליו, ודוקא מפני זה הוא הצליח. הוא לא אבה להביט על פי עיני בשר ודם, ולא ראה כלום מלבד מה שהתורה מלמדת אותו מה ואיך רואים, ואך ורק התורה היתה כח הראות שלו (עיי"ש ובקיצור ליקוטי מוהר"ן אותיות ח-ט-יב).

בעיני בשר ודם נדמה שזה שקיבל את התואר הנכסף ועלה לחשיבות מסויימת הוא זה שהצליח, בעוד שבעיני התורה הכל נמדד לפי היגיעה והעמל, ולפעמים זה שמתייגע כל כך על אף שהישגיו דלים הוא זה העולה למעלה מעלה.

בעיני האדם מצטייר, שזה שנברא בלא יצר הרע הוא המוכשר המעולה והנעלה, ולעומת זאת הסתכלות התורה היא שהמלחמה עם יצר הרע היא "מעלה גדולה", וש"אם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל", ו"הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתוקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע" (ליקוטי עצות, התחזקות לז).

העין המגושמת מסתכלת על בעל היסורים כעל מסכן ששעתו אינה מצלחת, וכמי שלא זכה לראות טוב בחייו, ולעומת זאת בעיני האמת "כשמסתכלים על התכלית רואים שם שאין שום יסורים ורעות בעולם כלל כי הכל לטובה, כי תכלית היסורין הוא טובה גדולה מאד" (ליקוטי הלכות, תפילת ערבית ד, א) ו"הכשרים יודעים שאי אפשר לבוא לתכלית התקוה טובה כי אם על ידי יסורים" (משיבת נפש, נח).

* * *

זאת היתה מדת תמימותו של יעקב, שקבע והסתכל והביט וראה את הערך היקר של כל דבר, את הנצחון של כל פעולה, ואת התקוה בכל מצב, לפי מה שהתורה האירה וקבעה לו, ולא לפי מראה העיניים האנושי, והיא שגרמה לו להצליח ולזכות לחיי קדושה וגילוי מלכות ה' בעולם.

וגם אנו זרע יעקב, נזכור היטב, שאין זה דבר של מה בכך; ההסתכלות על פי ההרגשה העצמית היא עצם היצר הרע, היא היא כוחו של עשיו הרשע, והיא הבונה חלילה את מלכות הרשעה השולטת על האדם.

אם חפצי חיים אנו, עלינו לקבל על עצמנו את צורת ההסתכלות של יעקב אבינו בכל מה שיארע לנו ובכל מה שקשור אלינו בכלל ובפרט. בכל עת שמתעוררת שאלה בלב 'מהו שוויות ויקרת וערך הדבר שעומד לנגדי', נבחן זאת אך ורק על פי 'עיני התורה' בתמימות, מבלי להניח לערב את ההרגשות האנושיות, ואת ההסתכלות של אנשי הרחוב שנוהים אחר יצרם ומחליטים על פי ראיית עיני הבשר התועים ומטעים בכל עת, והיא שתסלול לנו דרך חיים להצליח בעולם הזה ובעולם הבא.