(תמלול משיעוריו של רבי לוי יצחק בנדר שנמסרו בין מנחה לערבית. נערך ועובד על ידי הרב ברוך מרדכי פראנק)

ונשמע בפירוש מפיו הקדוש שאמר: "שהמעשיות שסיפר הם חידושים נפלאים ונוראים מאוד, וראויים לדורשם ברבים, לעמוד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות שסיפר, כי הם חידושים גבוהים ונוראים מאד".

(חיי מוהר"ן, שיחות השייכות לסיפורי מעשיות ד)

כל מה שנוגע לגבינו לגבי הסיפורי מעשיות היא רק אמונה!

אינני יודע סודות גדולים לגבי הסיפורי מעשיות, אבל צריך לזכור מה שר' נתן כותב במכתבים: "הלוואי ואזכה לפחות שם, להבין את גודל נוראות סודות המעשיות הללו…" לפני שהתחיל לספר את סיפורי מעשיות, אמר רבנו: "התורות שלי כבר לא עוזרים, אני אתחיל לספר מעשיות"!

*

רבנו גם אמר: "מכל אחד יהיה מעשה! מכל אחד מכם יהיה נעשה מעשה"! כל אחד, כפי השנים שהוא חי יותר, נעשה מזה מעשה יותר ארוך!

*

ר' נתן סיפר פעם מעשה לר' משה ברסלבר, הוא סיפר לו סיפור ארוך, ור' משה הבין שר' נתן בעצם מספר לו את סיפור חייו של …ר' משה!

לסיום הסיפור התבטא ר' נתן לר' משה ואמר לו: יכניסו, יביאו לך משהו לשבת! יביאו לך משהו הביתה! (אינני יודע אם ר' נתן הזכיר לו לשבת, אבל זה ברור שר' נתן אמר לו: "יביאו לך משהו הביתה!").

בכך ר' נתן סיים לספר לו את הסיפור!

כך באמת התקיים בסופו של דבר, ר' משה נפטר במוצ"ש ר"ח שבט, וביום שישי שלפניו, נכנס אליו אחד ואמר לו: "הבאתי לכם דגים לשבת!" ופני ר' משה נשתנו… הוא ידע שבזה סיפור חייו מסתיימים!!! פניו השתנו, הוא הבין שזהו זה, כאן זה נגמר!

חמי היה אז בטשעהרין, חמי היה רגיל להתאכסן אצל נייחא ר' אבאלעס (= נחמן בנו של ר' אבא). ר' משה היה חולה וחמי הלך לבקר את ר' משה. ר' משה פנה אליו ואמר לו: אתה הרי מתאכסן אצל נייחא, לנייחא יש היום יא"צ, כך שמעתי מר' נתן: "כמו שלומדים פרק משניות לע"נ הנפטר כך צריך גם ללמוד תורה בליקו"מ לעי"נ"! – לא חלילה שהתכוון שמשניות לא לומדים, רק שניהם, כמו שלומדים פרק משניות בשביל הנפטר שילמדו גם תורה בליקו"מ לע"נ הנפטר.

ובאותו לילה, באותו מוצ"ש, נפטר ר' משה!

כשחמי הגיע בבוקר לביהכ"נ הוא שמע שר' משה ברסלבר נפטר.

כוונת הדברים: לכל אחד יש סיפור חיים, לכל אחד ואחד יש מעשה! ר' משה, העיה לו זכות ור' נתן סיפר לו את סיפור חייו!

*

כל יום ויום מימי חיי האדם זה דף נפרד… בספר המעשיות שלו! וכשיש הרבה ימים, אריכות ימים, יש הרבה דפים!

יש ספרים, סיפורי חיים, של אלפי אלפים דפים!

יש דף יפה, שמתחשק לקרוא בו, מאוד נאה ויפה… אבל יש גם סוג דף שלא מתחשק לקרוא… אבל את הדף לא קורעים, שום דף לא קורעים! אפילו אם הוא עשה תשובה, התשובה נכתבת בהמשך הספר… כתוב שם הלאה שהוא עשה תשובה! אבל את הדף לא קורעים!

כעין המובא על דוד המלך שכשבקש מהשי"ת שלא יזכירו לו את החטא – השיבו: לא! זה לא! – יהיה כתוב שעשית תשובה! אבל לא להזכיר כלל, זה לא!

יש בזה מוסר השכל גדול, את הדף לא קורעים! אבל בודאי כשה' עוזר, ובדף השני כתוב שעשה תשובה זה מאוד יפה, מאוד נאה! בכך הוא גורם להתאים נכון את הדפים בספר חייו!!!

*

איי, איי, איי – תשובה! תשובה!

אני נזכר באמת, שבאומן, כשהיו מברכים אחד את השני בשעת שמחה, בשתיית ה'לחיים', עיקר הברכה היה לזכות לעשות תשובה!

זה עיקר הברכה, זה הברכה הכי טובה שיש בעולם!

שם, בעולם העליון, לא מוותרים! "כל האומר הקב"ה ותרן…" – רק מה? תשובה עוזר!

כשהשי"ת עוזר לאדם, ועושים תשובה, או לפחות כשמתחילים לרצות לעשות תשובה, אז, פתאום, נזכרים שיש כאלו עוולות אצלו שהוא שכח אותן לגמרי לגמרי!

בכוח הרצון הנמשך על האדם לחזור בתשובה אמיתית, בכוח ובסגולה זאת, נמשך פתאום על האדם כוח הזיכרון, הוא מתחיל פתאום להיזכר: אוי, איך שכחתי, הרי דיברתי, עשיתי, שיחקתי, צחקתי, הסתכלתי!!!

זה גם כוונת רבנו בתורה ל' ח"א לגבי כנגד הארבעה בנים. ה"שאינו יודע לשאול" – הכוונה היא שצריך האדם שיעשה תשובה גם על מה שאינו יודע… על מה שכבר אינו זוכר… "אשר לא גזלתי אז אשיב".

אבל איך אפשר לעשות תשובה על דבר שאני לא יודע שעשיתי עוול?! אני הרי לא יודע כלל את העוולה ומה שייך בזה תשובה?!

אבל העניין הוא, כאמור, כשהשי"ת עוזר, ועושים תשובה, או לפחות כשרוצים באמת לעשות תשובה, אז פתאום נזכרים, נזכרים ונזכרים! בפתע פתאום מתגלים ונגלים לאדם עוד פרטים על מה הוא צריך לחזור בתשובה… גיוואלד! אהה אהה! הרי גם על זה אני צריך לחזור בתשובה, וגם על פרט פלוני!

כשמתכוונים באמת, כשבן אדם רוצה באמת לעשות תשובה, רק הוא שכח, כי בעולם הזה שוכחים, אז נמשך עליו זיכרון, ונזכרים!

זה צריך להיות עיקר התבודדות בינו לבין קונו, לבקש ולהתחנן שיימשך עליו כוח הזיכרון בכדי שיוכל לחזור בתשובה אמיתית על כל פרט ופרט.

זה צריך להיות גם עיקר אהבת חברים, מה שמדברים אחד עם השני, להתעורר דרך הדיבורים ולהיזכר בכוח שיחות החברים על כל הפרטים שצריך לחזור עליהם בתשובה.

*

רבנו מביא בספר המדות (גאוה יט): "יש מן גאוה טמונה בלבו של אדם שהוא לא מבין עליה, וע"י חלומות מבהילים הוא ניצול מזאת הגאווה" עיי"ש.

מה זה גאוה טמונה? יש כאלו עוולות אצל האדם, שהוא איננו יודע מהן כלל, או שהוא שכח מהם, או שהוא חושב שאין זה נחשב לעוולה כלל…

דוד המלך אומר בספר תהלים: "למה אירא בימי רע? עוון עקבי יסובני!" – על כל אחד ואחד עוברים פתאום ימי רע! מעברים, משברים, גלי הים! וצריך האדם בימי רע הללו לחשוב: למה הם באים? ממה הם באים? מה מטרתם? מה סיבתם? למה אירע בימי רע?! והתשובה היא: עוון עקבי יסובני! אותם עוונות טמונות, אותם הרגלים רעים שאני דורך עליהם ברגלי, שאני רגיל בהם, ואיני מחשיב אותן לעוון כלל – הם הם המסבבים לי את הימי רע, הם הם המביאים עלי את המשברים והגלים!!!

ישנם כאלו דברים, שכל אחד מאתנו רועד מעונשם, מפחד מלהיכשל בהם, כדוגמת: חילול שבת, אכילת נבילות וטרפות… אבל יש דברים, שאני דורך ברגלים… "עוון עקבי"… שאינם נחשבים כלל לעוולה אצלי!

דוד המלך ע"ה אומר: אדרבה, "עוון עקבי יסובני"! מהעבירות הללו אני מפחד עוד יותר, כי על אלו העבירות הרי אכשל, חלילה, ולא אחזור עליהם לעולם בתשובה…

אבל כשאדם מתחנן על נפשו בינו לבין קונו, ורצונו חזק ותקיף לזכות לשובה אמיתית, מגלגלים כבר משמים, ונתגלים לו ונפקחים עיניו, ומתחיל להרגיש איך שגם על כל העניינים הבלתי רצויים הללו, איך שגם עליהם הוא צריך להתחרט ולחזור בתשובה שלימה.

ותשובה זאת, נכתבת בדף מן הדפים בספרו הגדול, ודף זה הופך את הספר, לספר יפה ונאה!!!