היה זה כשבועיים לאחר פגישתם הראשונה של הרב והתלמיד, מוהרנ"ת כבר הספיק לשמוע כמה תורות מרבינו ז"ל, ואף היה אצל רבינו הקדוש בראש השנה, אבל עדיין לא היה הקשר ביניהם חזק, ואז תפסו רבינו ז"ל בידיו הקדושות, וענה ואמר לו בזה הלשון: טוב מאוד לשוח ולשפוך את כל אשר בליבנו לפני השם יתברך, כמו לפני חבר טוב ואמיתי.

לימים סיפר מוהרנ"ת, כי היה זה רגע מכריע בהתקרבותו לרבינו הקדוש, כי מיד נכנסו אלו הדיבורים בלבבו כאש בוערת ממש, והבין מיד שבכוחה של עצה זאת וודאי יוכל להיות איש כשר כראוי, כי כל מיני מחשבות שיסבב הבעל דבר בדעתו וכו' כולם יספר לפני השם יתברך, ויבקש מאתו רחמים על כל דבר שיעזרו להיות כראוי לאיש הישראלי, ועל ידי אלו הדיבורים קירבו להשם יתברך בהתקרבות גדול מאוד.

תארי ושבחי השי"ת

השם יתברך ברחמיו העצומים, נטע באדם את כח הדמיון ונתן לו רשות להשתמש בו ולדמותו יתברך למושגים מוכרים וידועים הנתפשים על ידי חושי האדם, ולקראו בשמות, תארים ושבחים, ודרך תארים ושבחים הנכונים, מתנוצץ לו אור ה', ומאיר בו וזוכה להשיגו לפי דרגתו.

אולם לא כל אדם רשאי וראוי לדמות את ה' כאוות נפשו ודמיונו הכוזב, כי האדם, טרם שזכה לברר כח הדמיון בשלימות, אזי לפעמים ידמה בנפשו שקרוב אל ה' מחמת מעשיו הטובים, ולפעמים יחשוב שה' ית' כביכול שונא אותו מחמת מעשיו הרעים וכו' ותמיד נדמה לו שיודע בדיוק מה השי"ת חושב עליו, וכפי שכבר אמר רבינו ז"ל שהיום אין צריכים לקרוא ליצר הרע בשם יצר הרע אלא בשם מדמה. שעל ידי הדמיונות הכוזבים מרחיקו הבעל דבר מהשם יתברך, ולא ניתנה רשות הדמיון אלא לנביאים וצדיקי אמת, כמו שאמר הנביא ביד נביאים אדמה.

ורבינו הק', מתוך השגתו העצומה בבורא כל עולמים, דימה את השם יתברך כ"חבר טוב", ועומד ומכריז: מהיום תדברו לפני ה' כאל חבר טוב ואמיתי, לפניו תספרו כל דאגותיכם וצרותיכם ברוחניות וגשמיות. ועל עצת ההתבודדות אמר רבינו ז"ל שהיא דרך חדשה לגמרי, ואם כן עלינו להתבונן מהי חידושה הנפלאה של עצה זו.

התבודדות – דרך חדשה

רבינו ז"ל לא בא להוסיף לנו עוד שעה של תפילה על התפילות שתקנו לנו חז"ל, התבודדות איננה שעה של תפילות תחינות ובקשות כפשוטן, אלא דרך חדשה יש כאן, לדבר עם ה' כאשר ידבר איש עם רעהו, ואף על פי שגם מחבר טוב הדרך היא לבקש טובות ובקשות, אולם רוב רובה של שיחת איש עם רעהו, תיסוב בעיקר על דאגת הלב, לפניו יספר את כל צרכיו, שאיפותיו, ודאגותיו, כמו שכתוב דאגה בלב איש ישיחנה, ויצא יצחק "לשוח" בשדה.

וכמובן אין צריך לומר שלא יקרא חבר טוב אמיתי, הראוי לשפוך לפניו שיח לב, אלא היודע להאזין ולהקשיב בכל תשומת הלב, ומבין היטב כוונת חבירו ומשתתף בכל לבו בכל אשר יעבור עליו, בוכה עמו בצרתו ואף כשיורד לדיוטא התחתונה לא ינטשהו ולא יעזבהו, ואף שש ושמח בשמחתו, ומי מבין יצורי תבל יכול להתהדר ולומר שאוהב את חבירו באמת, ולעולם לא יבגוד בחבירו אף כשיורד בדיוטא התחתונה, אין זה אלא ה' יתברך בעצמו, כי רק הוא אוהב אותנו באמת וחפץ בטובתינו תמיד, תמיד הוא קרוב ומזומן לנו, כואב את כאבינו ושמח בשמחותינו.

וכאן מגלה לנו רבינו ז"ל בגודל השגתו את ה', טפח בגודל האהבה שאוהב אותנו ה' יתברך, והמקורבים התמימים המאמינים בצדיקי אמת ומבטלים את שכלם ודמיונם אל הצדיק בתכלית ומדמים את יוצרם "חבר טוב אמיתי" כמו שיורה להם הצדיק, אזי יוכלו להתבודד לפני ה'.

ועל ידי עצה זו יהיו נעשים ודאי אנשים כשרים כראוי, כי כל מה שיכשילם הבעל דבר וכל המניעות שיעמיד נגדם, תיכף יספרו הכל לפני ה' לא רק בדרך בקשה ותפילה, שבזאת לא יתגלה להם אהבת ה', ואף לפעמים יתרחק האדם מה' כשעושה תפילתו רק בדרך בקשה, כי זה טבעו של האדם שבריבוי הבקשה יבוא לידי כעס, וכמו שכתוב בספר המדות, שכעס בא על ידי התבודדות שאינה כראוי, אבל כשידבר לפני ה', כמו שמדבר עם רעהו הטוב ומספר לו כל מה שעובר עליו, אזי יתקרב אל ה' דייקא על ידי ההתבודדות כשיחת רעים המקרבת הלבבות, וכמו שהעיד מוהרנ"ת על עצמו שעל ידי עצה זו, התקרב אל השי"ת בהתקרבות גדולה מאוד.