החן האמיתי של ישראל

העיר הגדולה הומה אדם. מכוניות דוהרות, בניינים נישאים לשחקים מחשיכים את אור השמש, ברחובות רוחש נחיל האדם רועש וגועש… ובתוך כל זה, צועד לו יהודי תמים, מצטנף במעילו וכאילו מבקש למצוא מחסה מפני החושך שמסביב. מוחו מנסה לשחזר את השיעור ששמע אמש, לשנן שוב את החידוש שהאיר את עיניו. כל מה שסביבו מנוכר כל כך לאור התורה שבליבו. עננה של כבידות וריקנות אופפת את מלא האופק. ולפתע, מתוך הענן והערפל, מבחינות עיניו בדמות קטנה – ילד יהודי. פאותיו מתנופפות ברוח, דוק של טוהר קורן מהפנים הקטנות, חודר אל מעמקי הלב, ופורט על מיתר חבוי. הנפש השפופה קמה לתחייה, מנערת מעליה אבק של עייפות וריקנות, הוא נזכר – בן המלך אנוכי.

זהו כוחו של חן יהודי, המבליח מתוך ים של חושך, חודר אל הלב, ומחזק את הדעת. הוא מזכיר לנו להסתכל ולבקש בכל דבר את אור השכל והחן האמיתי. לבקש בכל מקום את מציאות הבורא, לחפש תמיד איזה מצווה ניתן כאן לקיים, ולהכיר איך השי״ת מצוי תמיד בכל מקום ומחדש את הבריאה כולה בכל רגע ממש.

שקר החן

מה מעניק לנפשנו את הכח להמשיך ולצעוד הלאה בדרכי התורה? בלב כל יהודי מאיר החן האמיתי, אור השכל, וידיעת דרכי התגלות כבוד שמים, המתנוצץ ומתגלה דווקא מתוך הסתרת הטבע והגשמיות (התנוצצות האמת מתוך השקר והחושך, היא המכונה – חן. זהו החן האמיתי). ובעבותות החן הזה נמשכת הנפש אל אור השכל והקדושה, ומואסת ברע. את החן הזה קיבלנו בירושה מאבינו יעקב – בחיר האבות. הוא, שזכה לבכורה, לראשית ולחן, מנחיל גם לנו את הכח לעמוד נגד עשיו הרשע, ולדחות מעלינו את החן השקרי. אולם בשעה שהחן האמיתי של ישראל נופל ונשכח מלב, מתעורר חן אחר – של שקר, המושך את הנפש לשכחת אור הדעת והשכל, ואז, כשנמשכים חלילה אחרי עשיו, שהוא בחינת החן השקרי והגשמיות הצועק ואומר 'הלעיטיני', חדלה הנפש מלבקש אור השכל וקרבת השם. זה מה שקורה בגלות, החשיבות והחן נפלו, והם משמשים בכדי להגדיל ולנפח כל דבר ריק ונפסד. כוחו של החן ירד אל ביב השופכין, נישא על שלטי חוצות, זועק בקול גדול ומושך רבבות אדם כשוטים אחרי ההבל, עד שיש המבקשים להידמות ממש לגויים רח״ל. החן השקרי מושך את הנפש לתוך גלות של עשיו ואדום, מלביש את הנפש קדרות ואופל. רק כשנתגבר להעלות את החן והחשיבות האמיתי, נוכל להתקרב להשי״ת, בעבותות חבלי החן האמיתי של ישראל.

מהי עבודת השם

בשעה שהחן האמיתי מתעלה ומתרומם, זוכה האדם להיכנס אל דרכי התורה, נפשו מואסת בדרכי הגויים, ולבסוף יזכה גם להיכנס לדרכי העבודה האמיתיים המבוארים בספרי הצדיקים. כי כשבלב מאירים חן של אמונה ודעת, מתעורר באדם הרצון, שהמצות הנעשות על ידו יהיו מלאות חן. לכן הוא משתדל להתכונן לקראת כל מצווה כפי הבנתו, והוא מזכיר לעצמו כמה נחת רוח היא תגרום למעלה, כפי המבואר בזוה״ק, בספה״ק ובדברי מוהרנ״ת. הוא גם יתגבר מאוד לעסוק בתורה בכוונה, עם חן יהודי, מתוך הכנעה וקדושה, כמי שעוסק במצוות המלך. באופן זה הוא ייגש גם לכל מצווה – מתוך ההסתכלות בשכל ובפנימיות שבה, כפי שמבואר בספה״ק, ובאופן שהדברים מתיישבים על ליבו. כך יאירו בליבו אור השכל והחיות שבאותה מצווה, ויעוררו אותו לתשובה, להיות קרוב אל השי״ת על ידי אותה המצווה. ואז, גם אם יזדקק לעסוק בדברי הרשות, לא ייבהל מכך שקודם "עלה לשמיים" בתורה ותפלה, וכעת יורד לתהומות, לעסוק בצרכי הגוף המרוחקים מחן אמיתי. אדרבא, הוא יתגבר אז עוד יותר, לבקש ולמצוא, איך גם כאן מאיר אור השכל והפנימיות, ומהי המצווה ששייך לקיים כאן; ויבקש דרך איך להתקדם ולהיכנס בדרכי העבודה האמיתיים המבוארים בספה״ק, בענייני הברורים ועליית הניצוצות. וכשיתחזק מאד וימצא דרך נכונה לנפשו, הלא גם בשעה שיעסוק בדברי הרשות, יוכל להידבק בזכרון הפנימיות והעניין שיש שם, עד שהגשמיות שבאותו הדבר לא תפיל אותו. כי לפי ההתדבקות בזכרון השכל ובאור העבודה שיש שם, כן יוכל להיות קרוב להשי״ת מתוך כל דברי הרשות. וממש כשם שהוא מסתכל בשכל ופנימיות שיש בלימוד התורה, כן יתגבר למצוא גם בדברי רשות איך לרומם הדע״ת בעוד עניינים. עד שימצא דרך להסתכל מכל דבר ממש באור השכל שיש בו, וימצא העבודה ששייך לעשות שם.

ובאמת, כל נפש בשעה שנכנסת אל הקדושה, משתוקקת ומבקשת לקבל את עול העבודה באופן הזה. לזכות תמיד לעסוק בכל מצווה מתוך התקשרות אל פנימיותה. ולמצוא בכל דברי הרשות את קרבת השם ואור השכל. זה מה שאמור כל יהודי לבקש לנפשו, להתנהג כראוי, להתרומם ממשיכת התאוות, ולהיות מלא חן יהודי. זוהי גם עיקר ההתדבקות בדרכי הצדיקים, המגלים דרכי עבודת ההסתכלות בשכל, הם זכו אמנם לדרגא גבוהה יותר – להסתכל באור החכמה ובפנימיות אלקות ממש. וכשאנו מתקשרים בכוחם, מאירה גם עלינו החכמה, ואנו יכולים לראות שם איזה עניין של שכל.

האם שייך שגם אנחנו נזכה?

ואכן, כל אדם מישראל זוכה בהחלט לראות את אור השכל והחן של ישראל. וישנם רבים שגם זוכים ובנפשם מאירה אור אמונת צדיקים, וחן של אור השבת, ועוד כמה מצות שאור השכל שבהם מאיר את ליבם. ויש הזוכים עוד יותר, ומתעוררים גם לשבר מידות ותאוות. אולם גם מי שזכה ללמוד ולהבין מעט בענייני אור השכל, בשעה שהוא נאלץ לעסוק בדברי הרשות, פורחים העניינים הללו, ונשכחים ממנו. ואם זה מה שקורה למי שכבר טעם טעמו של שכל, מה יעשו מי שלא באו כלל להבנה והרגשה בהסתכלות הזו, וליבם לא נפתח עדיין אל האור המופלא הזה. האם שייך שאנו נזכה גם כן להתקדם ולמצוא דרך להסתכל בשכל של כל דבר, להיות בכלל עובדי השי״ת הקרובים אליו יתברך.

אור הלבנה כאור החמה

בדברי רבינו (ליקו״מ סי' א') מתגלה דבר פלא, הפותח גם לנו – הרחוקים מאור השכל והדעת, שער לזכות ולהיכנס לעבודת השי״ת. אדם המשתוקק להיכנס אל אור הדעת, אולם נוכח לראות שאיננו מסוגל "להחזיק ראש", ובעצם איננו יודע מאומה מדרכי השכל. ובכל זאת איננו מעוניין ליפול לחן השקר, ולכן הוא משתדל להצטמצם ולשמור על גבולי הקדושה, ומקבל עול מלכות שמיים, ומבקש ומשתוקק שיאיר אור החן והשכל היהודי על נפשו ולו מעט – כאור הלבנה. או אז יזכה, ויאיר על נפשו אור השכל והחן האמיתי כאור החמה, להיות קרוב להשי״ת בכל דבר ממש.

הדרך המופלאה הזו מרומזת באותיות התיבה ח"ן. האות ח' מורה על אור השכל בעצמו. אולם, בכדי לתפוס את אור השכל צריך לבנות כלים בהכנה נכונה. לכן יש לצרף את האות נ'לח'. הנ' מורה על צמצום וקבלת עול המלכות, זהו החלק אותו מסוגלים אנו לעשות, עד שנעשה אור הנ' כאור הח'. לכל אדם ישנה מלחמה עם עשיו, המבקש למשוך את נפשו לכסילות ולהרחיקה מחן אמיתי. עשיו ביקש למכור את הבכורה והראשית, כלומר, את השכל. הוא לא מצא בו עניין מיוחד. 'לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו' (משלי יח, ב), הוא מעוניין בחן שקרי. אבל לנו יש הלא את כוחו של יעקב, שזכה לבכורה וראשית, וידו אוחזת בעקב עשיו, הוא מסוגל להסתכל בשכל שבכל דבר, ולהפך כל דבר רשות לדבר מצווה. גם אנו יכולים לזכות לזה, אם רק נשתוקק לאור השכל, ונקבל אורו בתוך צמצום התמימות והפשיטות, ומתוך התגברות נגד משיכת חן השקר. אם נדבר דיבורי תפילה, ונרצה להיות אנשים כשרים, נזכה בודאי להיות קרובים להשי״ת ושמחים בעבודתו, ולא בשמחה אחרת (שכל עם הכולל גי'שמח עם האותיות).

תורה לשמה

ומכיוון שבכל זאת המלחמה כבידה, היצה״ר מטעה ומעורר תמיד משיכה לדרכי החן של שקר, גורם לנו לזלזל בהתחלות קטנות של קבלת עול ומצייר בעינינו את ההסתכלות באור השכל כדבר רחוק וגבוה מאוד, שאינו שייך לנו, עד שמראה כאילו מצווה לעשות הכל בלי שכל, בכדי לא להיכנס לבלבולים וכו'. לכן יש להכות ולהכניע את שגעונות היצר ע"י התמדה בלימוד התורה, שהיא אור השכל המקושר בצמצום דברי התורה. זהו הכח שיש לנו נגד בלבולי עשיו. ובשעה שאנו מתגברים ועוסקים בתורה, ובפרט בלמוד בספה"ק המגלים ממש את דרכי השכל. מתוך כוונה לזכות להסתכל בחן, ולהבין טעם שכל, טעם של יגיעה וקבלת עול מלכות שמים שזהו תורה לשמה, נזכה לכחו של יעקב המכניע את עשיו הרשע, ולהיות איש תם יושב אהלה של תורה ולהסתכל באור התורה תמיד.

['עלה לתרופה' תולדות]