ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > עבודת ה' > ויטמין מחיה מתים

ויטמין מחיה מתים

כ״ט בתמוז תשע״ט

מסכת חייה של שרה אימנו איננה פשוטה, עקרות של שנים ארוכות. טלטולים ומאורעות שונות ומשונות, ועם זאת מעידה התורה שכל שנותיה שווים לטובה. חיי שרה הם סמל, כך נראים חייהם של צדיקים. המציאות יכולה לעלות ולרדת לשוטט בין מצרים לאור כשדים, כנען, פרעה ואבימלך, אך החיים נותרים חדשים ומלאי חיות.

"הבעיה פשוטה בתכלית. לעובדים החרוצים שלך חסר וויטמין חיוני ביותר" מנהל העבודה הביט בדובר בהשתהות "חסר ויטמין, מה…?"

– "בהחלט, חסר להם וויטמין, חסר להם חשק".

השיחה התנהלה במשרדו של מנהל העבודה. הוא זימן הנה את ידידו עתיר הוותק, על מנת לעלות יחד על שורש הבעיה. התפוקה, דווקא בתקופת מכירה כה חיונית, נעשית משום מה מדולדלת. הוא איננו עומד בלוח הזמנים. צוות העובדים הרחיב שעות פעילות, כוחותיו ממוצים עד תום, ובכל זאת, התוצאות כלל אינן משביעות רצון.

הידיד, איש תבונה עתיר ניסיון. סקר את פעילות המפעל, דיבר עם הצוות, ובסופו של יום קבע בהחלטיות "חסר כאן חשק". "העובדים – מעולים. שעות העבודה מעל ומעבר, אך הפעילות הולכת ומתנוונת. העובד הזוטר שקוע יום שלם בעבודה חדגונית. רואה רק את חלקו הקטן הבלתי מושלם. סדר יומו אפרורי, ואין שום סיבה שיחוש נחישות ודחיפות כלשהי. הצוות כולו חייב למצוא עניין בעיסוקו, להיות מעורה, לנשום את העבודה. אולי תציג בפניהם מדי פעם את המוצר המוגמר. תן להם לראות מוצרים חדשים שיוצאים מכאן כל יום.

* * *

החיים הם הדבר החי ביותר לכאורה. החי כידוע – נושא את עצמו, ובכל זאת אנשים רבים כל כך, חשים כאילו הם שנושאים אך בקושי את משא חייהם. מתהלך אדם בעולם, חי שנה ועוד אחת. גילו המתבגר מצטבר על שכמו והופך למשא כבד. מעשים שנעשו פעם בחשק וחיות, איבדו טעם וריח נעשו מעמסה שרק ההכרח אונס לשאתה.

כך חש מי שחייו בעיניו, אינם אלא משא זיכרונות וגיל מתבגר!

בעבודת הבורא אותו העניין. התורה והמצוות הם עול מלכות שמים. עול עלול להכביד ולעייף.כך חש מי שנושא את יהדותו על כתפיו כמשא מעיק של פעולות חוזרות ונשנות! גוף נעדר חיות נעשה כבד. וכך קורה למעשים שאיבדו את רוח החיים. לעומת זאת, כשזוכים ורוח חיים ממלאת את המעשים, דווקא העול הוא שנופח בגוף חיים. עול מלכות שמים הוא העול השופע חיים יותר מכל. "יראת השם תוסיף ימים" יראת שמים היא צינור החיים המסוגל לצקת לכל רגע ופעולה, חשק, חיות, להט וטעם.

האויב הזקן

על החיים הללו מאיים אויב אחד זקן ועייף – הזקנה. זיקנה שאיננה מצד הקדושה, מוצצת כל טיפת לחלוחיות וחיות מהחיים. מהסיבה הזו הזהיר רביה"ק מאוד מפני זקנה "אסור להיות זקן, הן צדיק זקן, הן חסיד זקן, זקן אינו טוב!" הזקנה, במשנת הצדיקים, היא אבי אבות כל כשלון ונפילה. השורש לכל המעידות, מגלה מוהרנ"ת (ליקו"ה תפילין ה'), היא זקנה דסט"א. האדם רואה עצמו זקן ורגיל במעשיו, בלתי ניתן לשינוי, מקובע ומלופף בהרגלים פסולים ומבוגר מכדי לחולל בעצמו שינוי. לפעמים דווקא המעשים הטובים הם שמקבעים את הנפש, הזיכרון עמוס במעשים כבירים שנעשו ברבות השנים, והאדם עצמו ממאן להתקדם, שקוע בפסגת הצלחותיו ומאבד את יכולת ההליכה. גם זו מכת זקנה.

בפרשת השבוע מספרת התורה על חיי זקנה מופלגים שנותרו טריים ורעננים, חיי שרה. בת מאה כבת עשרים ובת עשרים כבת שבע. מסכת חייה של שרה אימנו איננה פשוטה, עקרות של שנים ארוכות. טלטולים ומאורעות שונות ומשונות, ועם זאת מעידה התורה שכל שנותיה שווים לטובה. חיי שרה הם סמל, כך נראים חייהם של צדיקים. המציאות יכולה לעלות ולרדת לשוטט בין מצרים לאור כשדים, כנען, פרעה ואבימלך, אך החיים נותרים חדשים ומלאי חיות. אל החיים הפלאיים הללו מבקש רביז"ל להכניס אותנו. צדיקים מחיים את ימיהם בכל רגע מחדש. הם אף פעם אינם שבעים, תמיד משתוקקים לגלות עוד, מלאי תקווה וחשק ובראשיתיים כמו תינוק בן יומו. וכאן מתרחש הפלא הנורא בתבל. הזקנה והינקות מתאחדים. כל כמה שצועד הצדיק לפנים, כך שואב הוא חיים חדשים מבראשית, נעשה מחובר יותר לנקודת ההתחלה, וחייו כולם שווים לטובה.

להפוך את העצלות לאמונה

השער אל חיי ההתחדשות היא האמונה. על נשמת החיים רובץ יסוד העפר, העצלות והעצבות, השגרה והעייפות. זהו צידו האפל של יסוד העפר. כדי לרשת את ארץ החיים יש לסלק מעליה את גוש העפר העצל הזה ולגשת אל העפר דקדושה – אמונה. אברהם אבינו רכש את מערת המכפלה מעפרון החיתי, ולכל אחד מאיתנו יש גם כן מערה שכזו שכל כולה חיים טובים, שפע כפול של רוח חיים. על מנת לזכות בה, יש להרחיק ממנה את עפרון – דמיון השגרה העצלה. האמונה היא הצד הקדוש של יסוחעד העפר. אמונה היא תרופה לעפרוריות של חולין. ככל שמחיים יותר את האמונה בלב, כך יוצקים בנפש קרקע יציבה של אמונה, יסוד מוצק לחיי צמיחה והתעלות. אם הקרקע טובה ודשנה, שום פגע לא יכול להרע לפעולות הטובות שנזרעות בה.

סוד החיים הטובים הם 'שרה' – מלכות דקדושה. הדבר החי ביותר היא עבודת הבורא. אף פעם אין בה פעולה מיושנת או חוזרת על עצמה. כל יום בריאה בפני עצמה, כל רגע יצירה חדשה. ובכל נשימה היהודי מצווה ועומד לרומם ולכונן מלכות שמים בעולם. הדבר היחיד שיכול לפגוע בחיי הפלא של נשמה יהודית היא מחשבה אחת של זקנה. בעבודת הבורא אין מושג 'כבר ניסיתי' כיוון שכל רגע מגלם מציאות חדשה. אף פעם לא עשית מה שהינך אמור לעשות כעת, רק נדמה לך. בדמיון הזה מצווה עלינו רביז"ל ללחום בחירוף נפש. רק לא להיות זקן!

בכל יום מחדש היהודי על נפשו את נשמת האמונה. התפילין הקדושים ממשיכים על הנפש זיכרון מקדושה שאיננה כפופה לשינויי זמנים ותמורות. מהמקום בו השיבה והינקות מתקיימים יחדיו. קדושת התפילין מחייה את האמונה שבלב. האמונה מיישרת את החיים ומשווה אותם לטובה. כך הופכים את יסוד העפר לחתיכת אמונה.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support