'כמה בן אדם יכול?! ניסיתי פעם ופעמיים, עשרים פעמים ושלושים פעמים ואפילו מאה ואלף פעמים. התפללתי, זעקתי, עשיתי ופעלתי. עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא נושעתי'.

* * *

אחת הסיבות העיקריות להרמת ידיים וכניעה במלחמת היצר היא אריכת הזמן; ככל שחולפים הימים והשנים וישועה עדיין לא נראית אפילו מרחוק, כן הולכים ורפים ידי הלוחם. כל אחד מעריך לפי דעתו כמה זמן הייתה אמורה המלחמה להתארך, וכשרואה שעבר הזמן ועדיין לא ניצח, פוקעת סבלנותו והוא מכריז שכנראה אין כאן תקוה לנצחון. תוך שהוא מביא לכך 'ראיה ברורה' מכל אותם שנים ארוכות בהם ניסה וניסה ולא עלתה בידו.

אך עלינו להבין יסוד פשוט: ניצחון או הפסד במלחמה הנצחית, אינה יכולה להיקבע על פי דעתנו. בהכרח שנשאל את שר הצבא שבא מכח המשלח מלך מלכי המלכים, אשר לו לבדו המלחמה בעמלק. רק הוא זה שיקבע לנו האם אריכת הזמן המתמשך כל כך הוא סימן להפסד במלחמה או לא.

והצדיק מודיענו ברורות כי מלחמת האדם ביצרו היא "מלחמה ארוכה מאד מאד, כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל ומתפשט בכל פעם מאד מאד בכלליות ובפרט" (ליקוטי הלכות, שבת ז, כז). אין ספק כי אם היה אחד יוצא למלחמה זו, לנסות לשבר תאוה או מדה מסוימת, מתוך הבנה ברורה מתחילת דרכו שהוא נכנס למהלך כזה שבו יצטרך ללחום במשך שלושים שנה עד שיכבוש זאת, הרי שאז היה מוכן ומזומן לכך בנפשו והיה מתחדש כסדר במלחמתו שעדיין היא בעיצומה, אבל כאשר קוצר הרוח שולט כל כך ובכל רגע בוחנים ונחלשים מכך שהמלחמה מתארכת כל כך, הרי שוודאי שזה מכלה את כל אומץ הרוח והיכולת ללחום.

זוהי ידיעה נחוצה ביותר שעלינו להתאזר בה בכל עת: המלחמה היא ארוכה מאד, כך שאין שום ראיה מהאריכות שאתה 'מנוצח', אין גם שום ראיה שאתה מנוצח מהמכות והנפילות תוך כדי המלחמה. הכל תלוי בעקשנות וההתמדה לעמוד וללחום ימים ושנים הרבה.

* * *

במעשה הראשון ב'סיפורי מעשיות' – הספר הקדוש והנורא שרבינו הקדוש רצה על ידו לעוררנו משנתנו העמוקה ולתת כלים בידינו להצליח בעומק ההסתרה שבסוף הדורות – מסופר על ה'שני למלכות' שיצא למסע ארוך ומפרך לחפש את בת המלך שנאבדה ולבסוף מצאה. לאורך המעשה מציין רבינו הקדוש כמה פעמים על אורך הזמן שנמשך חיפוש זה: "והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד", "והיה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד", "והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים", וכך גם ביכתה אותו בת המלך כשנפל ונכשל באמצע חיפושו: "אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי".

המעשה הזה ִהנּ ֹו מפת דרכים והוראה מעשית לכל אחד מאתנו שיוצא לחפש את דרך תיקונו וקדושתו, שיזכור היטב שהחיפוש אורך זמן רב. דרך המחפש תהא רצופה ביגיעות וטרחות גדולות עם נפילות ונסיגות עצומות, מדובר על חיפוש בן כמה וכמה שנים וזמן רב מאד. חבל מאד מאד לאבד את אורך הרוח רק בגלל טעות יסודית זו שאנו מדמים בנפשנו שזה אמור לקחת זמן קצר ביותר, וכשזה לא מצליח מביאים ראיה כאילו אבדה תקוה, בעוד שאין לכך כל בסיס.

רבי נתן מאיר את עינינו במעשה האבות האמור בפרשתנו, המהווים סימן לבנים:

אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים, בן תשעים ותשע שנה, זקן ויושב בישיבה, מלא וגדוש בתורה ועבודה, זוכה להתגלות נפלאה מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו, "וירא אליו ה'" . איך באמת זכה למעלה זו?!

כולנו נאמר שאברהם אבינו ודאי היה זך מתולדתו ואין פלא שזכה למדרגה כזו, אך לנו, מעוטי ערך ומגושמים שכאלה אין הדברים נוגעים כלל. אבל רבי נתן מלמדנו יסוד עצום שכדאי שנשים לבנו אליו היטב:

בהמשך הפסוק נאמר "והוא יושב פתח האהל כחום היום" – התורה רומזת כאן על הסיבה שבגללה זכה אברהם למעלה עליונה שכזו, וכה הם דבריו הנפלאים: "וזה 'והוא יושב פתח האהל כחום היום', ישיבה לשון עכבה זמן רב, היינו שזכה לזה שיתגלה אליו ה' על ידי שישב ונתעכב ימים רבים אצל פתח האוהל שהוא פתח הקדושה, שכשרוצים להיכנס לשם מתגברים ומתפשטים כנגדו הסטרא אחרא מאד, וכל מה שהוא סמוך יותר אל הפתח מתגברים ומתפשטים כנגדו מאד מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח וחזרו רחמנא ליצלן, אבל הוא ישב ונתעכב פתח האוהל כחום היום, זה בחינת התגברות חמימות היצר הרע. ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו וחושב על תכליתו הנצחי באמת אינו שב לאחור בשום אופן בעולם יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים רבים כמה שיהיה, ואף על פי שאין מניחים אותו להיכנס לתוך הפתח וחום היום לוהט אותו מאד, אף על פי כן אינו מניח את מקומו ויושב ומתעכב אצל פתח האוהל של הצדיקים והכשרים עד שירחם מן השמים" (ליקוטי הלכות, אישות ד, יט).

זהו סוד ההצלחה: לשבת ולהמתין ולהתעכב ימים רבים ולהתעקש מול כל תבערות האש שהיצר מבעיר, ולא לזוז מן הפתח. וכפי שרבי נתן גם מזכיר במכתבו לבנו פירוש זה בפסוק ומוסיף: "שאין האדם זוכה להתגלות אלקות כי אם על ידי שיושב וממתין ומתעכב אצל פתח אוהל הקדושה זמן רב. ואף על פי שבתוך כך עובר עליו מה שעובר, וחמימות היום שהם כלל התאוות בוער אותו הרבה, אף על פי כן הוא אינו מניח את מקומו ח"ו רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים וזמנים רבים. ואף על פי שהכיליון עיניים קשה מאד, אף על פי כן צריכים להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בשמחה בכל עת" (עלים לתרופה כח).