ודודי לי
ד׳ בניסן תשע״ט
העבודה שנדרשת מאיתנו בתקופה זו היא: "עיקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כיפורים, שהעיקר הוא לידע שהשם יתברך עדיין עם כל אחד ואחד, אפילו עם הגרוע שבגרועים בבחינת "ואציעה שאול הנך" (משיבת נפש)
זהו עיקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כיפורים, שהעיקר הוא לידע שהשם יתברך עדיין עם כל אחד ואחד, אפילו עם הגרוע שבגרועים בבחינת "ואציעה שאול הנך"
חודש אלול כעת, וראוי שנתבונן במהות עבודתנו בתקופה הזו. חז"ל מראים על כך שבארמית השורש 'א.ל.ל' בא במשמעות של חיפוש. "ויחפרו לנו את הארץ" (דברים א), שפירושו לחקור ולחפש, מתורגם באונקלוס "ויאללון לנא ית ארעא". מהי משמעות הדברים?
* * *
"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ו). ומבאר רבי נתן: "והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי צריך לחגור מותניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד… בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמוד שם… שזהו בחינת בקי ברצוא, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפול, חס ושלום… אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך… כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב".
כל מי שחוזר בתשובה, אם כן, צריך לדעת שתי ידיעות- שאין גבול לעלייה, ושאין ניתוק בירידה. נשים לב לחידוש הגדול- אפילו אם הוא כעת בתהליך של עליה, עדיין עליו לזכור שגם בירידה ניתן להדבק אל ה'. מדוע עליו לדעת ידיעה זו, שלכאורה איננה נצרכת לו בשלב זה?
* * *
"כשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, היינו שיהיה לו הוויה בעולם, היינו אנא זמין למהווי". כאשר רוצים להתחיל בתשובה, צריך להקדים לכך בחינה מסוימת- "אנא זמין למהווי", שפירושו אני עתיד להיות, להתקיים. כלומר, אנו תופסים את עצמנו כחסרי הוויה, ואנו רוצים להשיג הוויה בתהליך זה של התשובה. ראוי להתבונן מדוע אנו תופסים את מציאותנו כלא קיימת- הלא לכאורה אנו מתכננים לעבור תהליך מסוים, עמוק במשמעותו, אך מדוע הקיום העכשווי איבד את משמעותו?
מבאר רבי נחמן באותה תורה, שמהות התשובה היא ביקוש כבוד אלוקים. "כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו, לא ברא אלא לכבודו" (אבות, פרק ו משנה יא). יסוד כל הבריאה כולה הוא התגלות כבוד ה' בכל רבדי המציאות. חז"ל אומרים שהמציאות היחידה לחטוא נמצאת רק כשאדם שוכח מאמת זו, וכמו שאמר הבעל שם טוב על הפסוק: "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"- ברגע ש"סרתם" מה', מייד באופן טבעי "ועבדתם אלוהים אחרים". אם סרים מה', גם בלי רצון לעבור איזו שהיא עבירה, אבל רוצים להתנתק מאותה מציאות אלוקית ולחיות את החיים האנוכיים שלנו, אפילו עם כוונה לשמור את מצוות התורה, מגיעים באופן טבעי לחטא. לפי זאת, כל מי שרוצה לחזור בתשובה בעצם חוזר למציאות אחרת – עד היום הוא חי מציאות של 'אנא אמלוך', של ביטוי וגילוי ה'אני', והיום הוא נפתח אל מציאות אחרת – 'ה' מלך'. כאשר הוא מסתכל על עצמו ביחס לאותה מציאות, אמת שהוא יודע שכאן מקומו, אך במצבו הנוכחי הוא מרגיש שאין לו הוויה באותה מציאות, מאחר ועד היום הוא לא עסק בגילוי כבוד ה'.
כעת נוכל להבין את משמעות הידיעות של "בקי ברצוא, בקי בשוב". כאשר אנו קולטים שהמציאות האמיתית היא המציאות של גילוי כבוד ה', עלינו להבין את מלוא עומקה- מכיוון שזו המציאות היחידה, ממילא גם פרט במציאות שייך אליה, במקומו הוא. לכן, גם כאשר אנו עולים, עלינו לדעת שעלייתנו לא באה לומר ש'כרגע אני מנותק מאותה מציאות, ואני משתנה כדי להיות שייך אליה'. גם בירידה בעצמה, גם שם אפשר למצוא את ה'.
בפרשת התשובה (דברים ד) בה מתוארת ירידה לשפל המדרגה של כלל ישראל בגלות, מופיע הפסוק הבא: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך, ומצאת". נשים לב לניסוח- "ובקשתם משם". התורה לא מתארת מיקום גיאוגרפי, אלא הבנה עמוקה בדרכי התשובה. כשמבקשים את ה', מבקשים אותו מהמציאות שבה נמצאים. אסור לחשוב שהקשר שלי למציאות האלוקית יתחיל כאשר אעלה למדרגה מסוימת, אבל עד אז אין לי הוויה.
"כי זה עיקר התשובה, כשיודעים ומאמינים שה' יתברך נמצא עמו תמיד בכל עת ובכל מקומות שהוא, כמו שכתוב בכל מקומות ממשלתו". כאשר אנו שבים אל המציאות האלוקית, אנו מבינים שהיא כוללת אותנו גם במצבנו הנוכחי. גם אם אנחנו לא רצינו קשר עם אותה מציאות, הקדוש-ברוך-הוא למרות זאת התגלה אלינו בכל מדרגה שהיא, וימשיך להתגלות. רבי נחמן מבאר באותה תורה ששתי הידיעות הללו כתובות בפסוק "אני לדודי ודודי לי". אני לדודי – אני תופס שמציאותי לא שלמה, וצריכה להיות עם 'דודי'. אך מצד שני- ודודי לי. הוא מתגלה אלי בכל מקום שאהיה, גם כשאינני פונה אליו.
זוהי העבודה שנדרשת מאיתנו בתקופה זו. "זהו עיקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כיפורים, שהעיקר הוא לידע שהשם יתברך עדיין עם כל אחד ואחד, אפילו עם הגרוע שבגרועים בבחינת "ואציעה שאול הנך".
מה שיוצא לנו מהדברים הוא, שאסור לנו לחשוב שנוכל לשוב לה' כאשר נעלה למקום מסוים, ומשם נתחיל. חז"ל אומרים שסוד כוונת אלול מרומז בפסוק "הנותן דרך בים, ובמים עזים נתיבה". מסביר רבי נתן – לכל אדם, אפילו לחוטא הגדול ביותר, הקדוש-ברוך-הוא נותן דרך בים הסוער בו הוא נמצא, וגם משם הוא יכול לדבק את עצמו אל ה', אם יאמין בכך. זהו החיפוש שנעשה בחודש זה – אנו מחפשים את התגלות ה' שבמקומנו ממש. משם לשוב, משם לבקש את ה', ולמצוא אותו.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…