צרות, אסונות, טרגדיות משונות ומזוויעות, פחדים ומלחמות, דם ואש ותמרות עשן, ה' ישמרנו מעתה. איך עוצרים בעד המשחית?! איך יכולים להמעיט את החימה השפוכה?!

איננו נביאים ולא בני נביאים, משפסקה נבואה צריך כל אחד לפשפש בחדרי לבו ולשוב על הכל. אבל מן הראוי לתת את הדעת ליסוד עצום שהינו מעיקרי המתנות שקיבלנו במעמד הר סיני בימים ההם ובזמן הזה – במתן תורה המתחדש מדי שנה בחג השבועות – ואשר בהעדרו גוברת מדת הדין חלילה, ובקיומו זוכים להמתקת הדינים.

אחד הדברים היותר מאוסים והמצירים ומעיקים לאדם ביותר בעת צרה היא ההרגשה שהקרקע נשמטת תחת רגליו, הוא לא בטוח בכלום, וכפי שכתוב בתורה בסוף תוכחת 'כי תבוא' (דברים כח-סה) שאחת הקללות היותר חמורות היא: "והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך". האדם בטבעו רוצה לחוש יציב ומוצק שכל ענייניו נתונים בשליטתו, וכאשר הוא רואה את מקרי ופגעי הזמן שמסירים ממנו את תעתוע הדמיון כאילו הוא נטוע ומבוסס במקומו הרי זה גורם לו לחרדות ופחדים המציקים לו עד מאד.

אולם לאמתו של דבר, הרי עיקר בואנו לעולם הזה הוא כדי להכיר היטב היטב שאין לנו שום הויה ושום קיום בעולם מבלעדיו יתברך, שליחותנו לעולם הזה היא לגלות מלכותו יתברך והכונה בכך שהוא היחיד שמחיה ומהווה אותנו בכל רגע ורגע ואנו תלויים בו בכל תנועה ותנועה.

התורה הקדושה מלמדת אותנו שכל תכלית ומטרת המעמד הקדוש בהר סיני וכל הגילוי נורא ההוד של עוצם היראה החיל והרעדה שהיו שם, היא: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ורש"י הקדוש מפרש: "על ידי שראיתם אותו יראוי ומאויים תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו", וחז"ל (נדרים כ.) מוסיפים לבאר זאת: "בעבור תהיה יראתו על פניכם – זו בושה, שכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא". כלומר: המכוון במעמד הר סיני היה להשריש בנו את מידת הבושה היראה וההכנעה מפני ה', לדעת שאין אפשרות חיים זולתו ולהרגיש את התלות המוחלטת שלנו ברצונו. ומי שאכן מבין זאת, אינו מעיז פנים להתעלם ולבעוט במי שחייו תלויים בו ולא במהרה הוא חוטא, כי כדי לחטוא ח"ו צריך לעורר מידת עזות וגאוה שמטעה את האדם כאילו יש לו יציבות ומעמד ויכולת קיום עצמית.

כנגד זה בדיוק בא מעמד הר סיני: לזעזע וליירא, להחריד ולהפחיד. לשבור את הטומאה הזאת כאילו יש לאדם יכולת קיום לבד, ולהחדיר בנו היטב את האמת הפשוטה כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו; אין עוד שום אפשרות של קיום בעולם מבלעדיו. האש הגדולה, קול השופר המחריד, וכל שאר גילויי היראה, באו רק לתכלית זה.

ודוקא זה היה הגילוי של ה"זקן מלא רחמים" באותו מעמד (ראה רש"י שמות כ-ב'). השי"ת רצה להנחילנו חיים טובים, חיים מוצלחים ללא צרות ויגונות, ועל כן גילה לנו את הידיעה המתוקה הזאת שאנו תלויים בו בכל רגע,  כי רק כך נזכה לתכלית הטוב. ולעומת זאת, כל מהותו של יצר הרע – הנחש הקדמוני – הוא להכניס רעל כפרני זה ולעורר גאוה והתעלמות מתלותנו בקדוש ברוך הוא, וכפי שרבי נתן מלמדנו: "כל החטאים נמשכים על ידי שמחלק המלכות לעצמו, דהיינו על ידי גדלות, שמשם אחיזת היצר הרע והקליפות, שמהם כל החטאים, כי על ידי גאוה באים כל החטאים ח"ו" (אוצר היראה, גאוה וענוה א').

ומגאוה זו נובעים כל הצרות והיסורים, כפי שהוא ממשיך וכותב: "עיקר חטא הראשון מאדם וחוה היה על ידי בחינת גדלות, בחינת 'אֲ נָ א אמלוך', שהכניס בהם הנחש הקדמוני קנאה ותאוה למלוך ולהתגאות בבחינת 'והייתם כאלקים', ועל-ידי זה נעשה הכל שלא כסדר, שזה בחינת כל הדינים והגזרות שנגזרו על העולם עבור חטא זה, וגם על ידי זה נגזר גזרת מיתה, ועל כן עיקר התשובה על כל החטאים הוא שפלות, שעי"ז מוחל לו השם יתברך ויתבטלו ממנו כל הדינים" (שם, אות ב').

אין עוד דבר שמעורר את מידת הדין כאותה גאוה מאוסה בה רוצה יציר-נוצר לחוש יציב וקיים מכח עצמו, ואין כח גדול יותר שממתיק דינים מאשר השפלות. וכך מגלה רבינו הקדוש: "הגאוה, שהיא העבודה זרה (כמו שדרשו חז"ל סוטה ד:), וכשנתבטל הגאוה על ידי זה נמתקין הדינים, כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' (ספרי, ראה), וכשנתעבר העבודה זרה, נתעבר החרון אף ונמשכין חסדים" (ליקוטי מוהר"ן ח"א י'–ה).

מי שבכל זאת רוצה להטעות את עצמו ולשכוח שהוא תלוי בה', אזי באים היסורים והצרות חלילה ומזכירים לו את זה בדרך הקשה, אבל מי שרוצה להימנע מכל אלה מזכיר לעצמו בעצמו את מעמד הר סיני וזוכר את אפסיותו בעצמו, ואזי אין צורך להכיר לו זאת.

זה עתה זכינו מחדש לקדושת מעמד הר סיני, שם זכינו באופן סגולי שהשפלות ניטעה בנו בעומק נפשנו, וכמו שגילה רבינו הקדוש: "דע, שיש בכל אחד ואחד מישראל בחינת השפלות של משה בכל איבר ואיבר, וזה זכו ישראל במעמד הר סיני, שאז המשיך משה השפלות שלו בכל אחד ואחד מישראל" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, עב). אלא שהשפלות שוכבת אצלנו כמת, ובאפשרותנו לעורר זאת ע"י שנשוב ונתבונן בכך שאנו אפסיים ולא קיימים בלא השגחתו יתברך.

ככל שנשכיל לרצות להכיר בכך בבחירתנו שאנו תלויים בכל רגע בקדוש ברוך הוא, ונעורר בעצמנו יראה שלא לעבור על דבריו, כך יומתקו מאתנו הדינים והגבורות הקשות. ואם במידת פורענות גורמת הגאוה לחרון אף ח"ו, הרי שבמידה טובה – הכפולה יותר בחמש מאות פעמים – התלות בקדוש ברוך הוא מביאה הארת פנים וכל ישועות והטובות.