ובחרת…

ח׳ בסיון תשע״ט

השיחה דלהלן, נאמרה בשנת תשל"ה בשיעורו של ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל ועוסקת בשני נושאים חשובים שלא יאבדו לעולם את ערכם: ראשית, ענין לימוד התורה לשמה ודרך רביז"ל ותלמידיו בהשאת עצות למקורביהם. תומללה ונערכה ע"י הרב נתן אנשין בשנת תשמ"ב, בגליון 'מבועי הנחל' (נועם שיח)

תומלל ונערך ע"י הרב נתן אנשין

לשון רבינו בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה י"ב: "מה שאנו רואים, שעל פי הרוב, הלומדים, חולקים על הצדיקים ודוברים על צדיק עתק, בגאוה ובוז. זהו מכוון גדול מאת השי"ת. כי יש בחינת יעקב ולבן, יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא ולימד תורתו לשמה … ולבן, הוא תלמיד חכם שד יהודי. (עפ"י זוהר פנחס רנ"ג) שתורתו להתייהר ולקנטר".

‏ההבדל בין תלמיד חכם הלומד לשמה, למי שאינו לומד לשמה – אמר ר' לוי יצחק – מתבטא בכך, שהראשון אוהב את הצדיק וסר למשמעתו, ואילו האחרון, אינו סובל את הצדיק, ואינו שומע לו, מכיוון שהוא מקבל את תורתו מבחינת "שמאל" מבחינת "ופושעים יכשלו בם" כפי שמבאר רביז"ל בהמשך התורה הזאת.

‏אמנם, ראינו מהו תלמיד חכם הדבוק לצדיק. הכרנו את רבי מתתיהו באומן, הוא היה למדן מופלג וכל לימודיו היו נלמדים על ידו בהתלהבות נוראה, כל דיבור ודיבור מש"ס ופוסקים וכו', נלמדו על ידו בדביקות עליונה להשי"ת. ומוהרנ"ת – טרם התקרב לרבינו, היה אמנם למדן עצום, אך תורתו שלאחר התקרבותו לרביה"ק, האירה באור אחר לגמרי, אור יקרות. היתה זו תורה שונה לגמרי, נעלית יותר ונשגבה יותר.

‏רבי ראובן, רבה של אודסה למד עם מוהרנ"ת בקטנותו, ונודע לגאון עולם ולמדן מופלג. הוא זכר היטב את רוב חשקו ועומק בינתו של מוהרנ"ת בתורה, אך מאז שמע כי היה לחסיד, שיער בלבו שלבטח שכח מוהרנ"ת את תלמודו. וכשהתארח אצלו רבי נתן, בדרכו לארץ ישראל, שמח בו שמחה גדולה. אחר פנה אליו ושאלו: "נו, האם זוכר אתה עדיין את תלמודך?" הנהן לו מוהרנ"ת בראשו ומיד החל הרב להציע בפניו ט"ז מוקשה עד מאד בהלכות תרומות. רבי נתן עיין קמעא ותיכף הסביר את דברי הט"ז כיד ה' הטובה עליו. קפץ הרב ממקומו כאיש נדהם, אחר אמר בקריאת התפעלות: ‏"לו יכולתי הייתי מדפיס את הפירוש שלך באותיות של זהב" …

‏כזה הוא הלימוד לשמה, הלימוד שלאחר ההתקרבות לצדיק. תלמודו של מוהרנ"ת שלאחר התקרבותו לרביה"ק האיר באור אחר ולא היתה דומה תורתו שלאחר ההתקרבות לזו שלפניה. את תורתו שלאחרי התקרבותו לרביה"ק היו אמנם צריכים להדפוס באותיות זהב כי "כשאדם לומד בקדושה ובטהרה. איזה דין ופסק שחידש איזה תנא או צדיק אחר. עי"ז נעשה בחינת נשיקין. ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא … נמצא כשלומדין איזה הלכה שחידשו התנאים. עי"ז נתדבק רוח התנא עם רוח הלומד ודומה כאילו נושק עצמו עם התנא" (שם)

‏כסמך לגדולתו העצומה בתורה של מוהרנ"ת מביא רלוי"צ שליט"א את הסיפור הנפלא דלהלן: איש אחד היה בעירו של מוהרנ"ת שהיה ת"ח מופלג ולמד בהתמדה עצומה. הלה, מרוב תשוקתו לדעת את כל דברי השולחן ערוך, שינן לעצמו בעל-פה את "המגינים" [מפרשי השולחן ערוך, הנקראים "נושאי כליו"]. נזדמן לו פעם לדבר עם מוהרנ"ת אודות הלכה מסויימת ועד מהרה נתגלע ויכוח ביניהם. זה אומר בכה וזה אומר בכה. משראה מוהרנ"ת שעד כמה שניסה לשכנע את הלה בצדקת דבריו לא זז מעקשנותו, יצא מגדרו וגליא לדרעיה באמרו לו "עמי אתה מתווכח? הרי הוקשתה לי פעם הלכה אחת במגן אברהם ובא אלי המחבר בעצמו וגילה לי את פשט דבריו" – – –

פעם אחת – מטעים רלי"צ – הסביר לי ר' אברהם ב"ר נחמן מהו ההבדל בין לפני ההתקרבות לרביז"ל לבין אחר ההתקרבות. שמא אין מניחים ח"ו אותם תפילין או אין לובשים אותם ציצית? אלא שההבדל הוא בחיות ובנעימות שחשים בקיום אותם מצוות … הייתי בברטלב בבית מדרשו של מוהרנ"ת (רי נתן'ס קלויז) ראיתי אף את השלחן הטהור עליו היה מרהרנ"ת אומר את דברי תורתו שבליקוטי הלכות. פגשתי שם ישישים שהכירו את ר' נתן, הללו סיפרו לי שהתלהבות שכזאת בה אמר ר' נתן את התורה אין לתאר … אש, אש, היתה יוצאת מפיו בשעה שהרצה את דבריו. ואף ר' משה ברסלבר שהכיר היטב את מוהרנ"ת התבטא כך, הלה היה למדן עצום ולכשהיה מגיע לאומן, לאחר שהיה מבלה כהוגן על ציון רביה"ק חזר אל ה"קלויז" (בית המדרש) שלנו באומן, נטל את הליקוטי הלכות והחל לומד בו בעיון נמרץ ובהתלהבות עצומה ולאחד הנערים שנעץ עיניו בו אמר: "בני, מה אתה מסתכל כל כך? אילו היית שומע באיזה "ברען" (התלהבות) אמר ר' נתן את ההלכה הזאת, באיזה השתפכות הנפש אמר את דברי תורתו אלה – – –

‏לכל זאת זוכים – ממשיך רלוי"צ – אם מקבלים את התורה בבחינת "וצדיקים ילכו בם" וח"ו אם לא הרי התורה היא מצד אחר ח"ו, שהרי בכל סיפורי התורה, בפרט סיפורי יעקב ורחל, ראובן ובלהה, יהודה ותמר וכו', בכל אלה ישנה בחינת "ופרשעים יכשלו בם", ומי שזוכה ושומע לצדיקי האמת היא יודע להבין את הסיפורים הללו בדרך אמת. אך מי שאינו זוכה נכשל ח"ו ומפרש אותם בבחינת הלמדנות של "ת"ח שדין יהודאין" המובא בזוה"ק. כי על כן כמה עלינו להתפלל שח"ו לא נהיה בבחינת פושעים הנ"ל!

‏אולם, על ידי מידת האמת, על ידי ראייה נכונה ביותר "בלי הונאה את עצמו כלל" אפשר להפוך ממתנגד לצדיק, לאוהבו באמת, וכפי שהיו מרהרנ"ת, רבי נפתלי, ר' יקותיאל המגיד מטרוביץ ועוד ביוצא בהם שהיו למדנים עצומים וזכו על אף התנגדותם להכיר בצדקת דרכו של רביה"ק והנורא. את האמת של מוהרנ"ת הרי רואים אנו בכל מקום! במכתביו בתפילותיו בהלכותיו ובכל כתביו, שחוץ מהקדושה הרבה החופפת עליהם – ‏כמה אמת מונחת בהם! אמת כזו! הרי זוהי חותמו של הקב"ה ואת זאת אוהב הקב"ה – אמת! והמגיד מטרוביץ – הוגיעו בעצמכם, הוא היה אז יותר מבן שבעים כשהתקרב לרביז"ל! על גדולתו בתורה וצדקתו יעידו דברי גדולי הצדיקים דאז שהיו אומרים על הגשר העובר בטרוביץ וחוצץ בין איזור קייב לאיזור חרסון (שהיה אז אזור ההשכלה) שמן השמים הושיבוהו כאן כדי לשמור על רוחות ההשכלה שבמחוז חרסון לבל יחדרו חלילה למחוז קייב המלא חכמים וסופרים. רבי יקותיאל זה, בזקנותו המופלגת, התקרב לרביה"ק כשהיה כבן עשרים ושתיים ולמרות היותו רב ומגיד לכשמונים ערים ועיירות לא נטש את רבינו ז"ל שרצה להסתתר ממנו, אלא אמר: "איך זאל צושאסן ווערן וועל איך פונים רבי'ן נישט אוועק גיין!!!" (אם אפילו ירו בי ח"ו לא אסור מהרבי).

‏מידת אמת זו היא שהובילה את מוהרנ"ת לרביה"ק ואף כי חותנו רבי דוד צבי גם הוא היה צדיק גדול – כפי שהעיד עליו רבינו וכפי שכותב מוהרנ"ת בסיפור לידת בנו יצחק "וחותני הצדיק" – וגודל פרישותו ותורתו הלא ידועה, בכל זאת "האמת לאמיתו" – כפי שכותב מוהרנ"ת בליקו"ה הלכות רבית ה"ה – היא דרגה יותר עליונה ויותר גבוהה עד שגם צדיק כמותו וכיו"ב לא זכו אליה.

‏מידה של "אמת לאמיתו" היתה בו במוהרנ"ת, ידוע מה ששאל פעם בעצת רביז"ל אם יקבל משרת רבנות שהציע לו חמיו, הסכים לכך רבינו ומששאל אם זהו האמת הסכים רבינו גם לכך. אך כששאל אם זהו האמת לאמיתו שצריך הוא להתמנות לרב נענה לו רביז"ל "אם רוצה אתה את האמת לאמיתו אינך צריך להיות רב". מידת האמת של מוהרנ"ת הריהי טבועה על כל כתביו וסיפורי חייו הקדושים ובדרך זו עצמה נהג מוהרנ"ת לשואלים בעצתו. הוא לא היה ממהר להשיא עצה לא רק בגלל שהלך בדרכי רביה"ק אלא גם מחמת ענוותנותו היתירה, שאף היא מהולה היתה באמת צרופה עד מאד. היה זה כששהה פעם בטפליק ניגש אליו אחד ושאל בעצתו על עסק מעסקיו, שתק מוהרנ"ת ולא ענה לו דבר. שוב שאל האיש ושוב שאל אך מוהרנ"ת שותק. אולם כשהפציר בו אותו אדם שוב ושוב, נענה מוהרנ"ת בענוותנותו העצומה והשיב: "איני יודע לשית עצה בנפשי אם לאכול כף נוספת או שמא אכלתי די – ולך אשית עצה מהר כל כך?!"

‏מרביז"ל עצמו ידוע גם הסיפור על תלמידו החשוב רבי אהרן [המכונה 'ר' אהרן דער רב', ר' אהרן הרב, והיה רבה של העיר ברסלב], שתינה בפניו את צערו על כי אין הוא יכול לעזוב את צאן מרעיתו שבעיר מנהיגותו ברסלב ולנסוע לרבינו ז"ל לראש השנה כדרישתו. וגם בספקותיו אלה, אף כי הלא ידוע כמה גדול וחשוב היה ענין ראש השנה אצל רבינו ז"ל, אף על פי כן לא נטל רבינו מר' אהרן את הבחירה אלא הותיר בידיו את הבחירה אם לנסוע אם לאו, וכל כמה שניסה ר' אהרן להוציא הוראה מפורשת מפיו של רביז"ל לא רצה רבינו ליטול ממנו את בחירתו החפשית.

גם אנ"ש בכל הדורות שמרו עצמם מלהשיא עצות, פשוט יראו להשיא עצה גם אם ידעו מה לומר, הם ידעו שהעצה היחידה היא רק תפילה ורק כשהשואל היה מפציר ביותר ואף מביע בעצמו את נטייתו להכרעה כל שהיא היו מסכימים על ידו .

‏ואכן טעויות ושגיאות רבות ח"ו יכולים לצאת מעצות בלתי הוגנות. למשל כשאחד מתלהב לעבודת ה' ולפי התלהבותו עתה הוא בא לשאול על "מסירות נפש" אחת אם יעשנה אם לאו, מעתה אם נייעץ לו לעשות שמא תדעך אחר כך התלהבותו ויתחרט ממעשה זה, ואז הוא עלול ליפול עוד יותר! עוד ידוע שכשמעמידים את האדם מן השמים בפני נסיון אזי מסתלקים כל ‏המוחין שלו ונשארת לו רק "רשימו" כלומר רושם מהשגותיו הקודמות, וככל שיהיה רושם זה חזק אצלו כן יעמוד בנסיון ויעברו בשלום מעתה אם שואלים אנו מדוע לא יכריע עבורו הצדיק מה לעשות בשעה קשה זו? התשובה שגם הצדיק יודע שזהי נסיון מן השמים ואין הוא רוצה להפריע נסיון זה כדי שיעמוד בו האדם בכוחות עצמו (אמר המעתיק: עיין בגמרא, מסכת ב"ב דף י': רבי יוחנן בן זכאי ראה בחלומו שבני אחותו עתידים לאבד שבע-מאות זוז. שלח להם גבאי צדקה בכל עת וכו' ושאלו אותו 'אם ידעת, מדוע לא אמרת' וכו' והדבדים קרובים לכאן). כן היה כשמוהרנ"ת שאל לרביז"ל על אודות הרבנות. לכאורה הרי היה רביז"ל יכול לומר לו מיד מהי האמת לאמיתה, אלא שרצה לשמוע איך ר' נתן מקרב עצמו לתשובה האמיתית.

‏גם מוהרנ"ת כשלא מצא חן בעיניו שבנו מנהל בית דואר ושר' אפרים (בן רבי נפתלי) תלמידו סוחר באבנים טובות ואינם יושבים ועוסקים בתורה ובתפילה כפי יכולתם, כל היום והלילה [אף כי עבדו את השי"ת ברוב שעות היממה בכל כוחם ומרצם – אף על פי כן קרא להם מוהרנ"ת אנשי שוק] – למה לא אמר להם זאת? הרי היו מקבלים את דבריו כלשונם! התשובה היא, אין אומרים. אפשר לרמוז, לכוון, אבל אין ניטלים מן האדם את בחירתו.

‏לסיכום: האמת מקרבת לרבינו ז"ל, אך האדם צריך לרכשה בכוחות עצמו, ואם זכה והתפלל על כך הרבה – ישיגה. ואז אם היה מקודם למדן, ילמד את תורתו ביתר הארה ויותר 'לשמה' ואם לא למד מקודם יושפע מדרך רביז"ל ללמוד בעזהשי"ת.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support