ואתה תחזה – בבנין בית המקדש

בימים אלו בהם אנו עוסקים בחורבן בית המקדש, נמצא כי הרינו בעצם עוסקים בבניינו. מאחר ולפני כל בניין חדש עלינו לעבור דרך החורבן הקודם לו, בבחינת "ירידה תכלית העליה", על כן ימים אלו של בין המיצרים הינם זמן של תשובה והתבוננות היכן וכיצד כל אחד מאיתנו אחראי וקשור עם חורבנו ובניינו של בית המקדש. זאת מאחר ובית המקדש נבנה בתחילה בתוך נפשנו פנימה, ככתוב "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", כך אף ההתבוננות הפנימית ועסק התשובה הינו ראש וראשון לבניינו.

במשפט תפדה

הנביא ישעיה מגלה לנו על מה וכיצד תפדה ציון מן הגלות באומרו – "ציּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה", ומבאר רש"י הקדוש "במשפט תפדה – ע"י שיהיו בה עושי משפט על כן תפדה מעונותיה. ושביה בצדקה – אלו שעושים תשובה ומצדיקים את עצמם במשפט (שעושים לעצמם בכל יום)".

מכאן שעל פי דרכם של הנביא ישעיה ורש"י הקדוש, על ידי משפט והתבוננות פנימית שאנו עוסקים בהם בתוכנו כך אנו פודים את ציון מגלותה ובונים את בית המקדש הפנימי והכללי.

התורה מלמדת אותנו מה נדרש מאיתנו על מנת שנוכל לקיים את המשפט העצמי הלזה באמת ובכך להיות נוטלי חלק בגאולה ובפדות ישראל.

ואתה תחזה

התורה מספרת לנו שכאשר יתרו חותן משה שומע על יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מיד הוא מגיע להצטרף לעם ישראל והוא רואה כיצד משה רבינו חתנו עומד בכל יום ושופט את העם. בראותו כך, אומר לו יתרו "נבול תיבול גם אתה גם העם הזה כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבד".

יתרו לא מסתפק בכך אלא אף נותן לחתנו עצה כיצד ינהג: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שׂנְאֵי בָצַע …. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" ובכך בעצם מלמד יתרו את משה רבינו כיצד מעמידים בית משפט ומה נדרש מדיינים על מנת שיהיו דייני אמת ויקרבו את העם אל הקדושה.

אף אנו נוכל ללמוד מהפסוק על פי הפסוק "ואתה תחזה אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע", מה נדרש מאיתנו כדי להיות אף אנו דייני אמת עם עצמנו, על מנת שנוכל לזהות את האמת והשקר שתפסו משכן בתוכנו באופן בהיר מבלי שניפול תחת הסתות המדמה המתעתע, ונוכל לזכות להיות מאלו שחלקם בבנין בית המקדש ובפדותם של כלל ישראל.

הקבלה מעניינת היא שבתפילת מודים שבתפילת עמידה, אנו אומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", על אותו משקל של "ואתה תחזה אנשי חייל וכו'", מכאן שניתן להשליך מזה לזה, ולומר כי מי מאיתנו שרוצה להיות מהחוזים בשוב השם לציון ברחמים, עליו לקחת חלק במשפט העצמי הזה ולעשותו תחת אלומות האור של התורה דהיינו להפוך את עצמנו ל-אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע.

ארבע אלומות אור

אנשי חיל – אנשי חיל הינם אלו אשר אינם פוחדים ואינם חתים בזמן המלחמה משום מניעה. אלו אנשים מכווני מטרה ונאמנים לה.

נשאל: מה היא המטרה ומה משמעות להיות מכוון אליה ונאמן לה? אומר רבינו בתורה ז' תניינא בליקוטי מוהר"ן, כי כל אחד מאיתנו ירד לעולם הזה למטרה ותפקיד: להרבות דעת השם בעולם; דהיינו למלא את העולם באנשים שיש להם דעת אלוקים בנפשם. מאחר ועיקר קיום האדם כאדם (המבדילו מהבהמה) הינו הדעת שיש בו ככתוב "זאת התורה – אדם" דהיינו שעיקר קיומו של האדם הוא היותו קשור לתורה המרבה בו דעת השם.

ואף זוהי המצווה הראשונה שמצווה הבורא את אדם וחווה – "פרו ורבו ומלאו את הארץ" מדוע היה צריך לומר ומלאו את הארץ? והרי מספיק היה לו לומר "פרו ורבו". אלא שישעיה הנביא נותן לנו את התשובה: "ומלאה הארץ דעה את השם".

פריה ורביה, אומר רבינו, אינם אלא לשם מטרה אחת להרבות "אנשים בעלי דעת" בעולם, בכך שנדבר עם בנינו ונכוונם לדרך האמת, ובכך שנדבר אלו עם אלו בדברי אמונה וחיזוק ובכך תתמלא הארץ בדעת השם.

לשם מילוי מטרה זו, עלינו להיות אנשי חיל הנלחמים נגד המחשבות הרעות המגבירות בנו את המשיכה לתאוות ולפיתויי היצר. ואף שנלחם נגד הפיתוי לחיי נוחות האומרים לנו "אין צורך להתאמץ", לעמוד כנגד כל המניעות והניסיונות בדרך ובעיקר נגד הייאוש המנסה להפיל אותנו במחשבה כי כבר אין לנו  סיכוי וחלקנו עם החושך והס"א חלילה.

רבי נתן קורא למסענו בעולם הזה 'מסע מלחמת הבירורים בין אור לחושך ובין טוב לרע', ומחזק אותנו לעמוד אל מול תעתועי היצר ופיתוייו ורק ללכת קדימה למטרה – לראות את הקב"ה בכל דבר ולהרבות דעת השם בעולם.

יראי אלוקים – חז"ל מלמדים אותנו כי ישנן שתי מיני יראות – יראת השם ויראה נפולה.

יראת השם: כאשר אנחנו יודעים שבכל מה שאנו עושים עיני השם מביטות בנו, ואפילו בכל תנועת נפש הכי דקה שנעה ומתעוררת בתוכו עיני השם חוזות –  והיננו אך פוחדים ממנו ומתביישים רק ממנו.

יראה נפולה: כאשר אנו פוחדים מכל מיני דברים סביבנו – מאנשים, מכלבים, מעכברים, מגנבים, מגשם, מעוני, מרעידת אדמה, מזה שיצחקו עלינו, מכישלון מהדמיונות שלנו וכן הלאה פחדים מגוונים.

רבינו אומר שכדי להימלט מהיראה הנפולה ולהתקרב ליראת השם שבכוחה לקרב אותנו אליו, עלינו לעשות משפט עם עצמנו בכל יום ולהתבונן בעיני מיקרוסקופ על כל אחת מכוונות ליבנו הפנימיות; להתבונן מה הוא הכוח המניע אותנו לעשות את אשר אנו עושים; להתבונן על התנהגותנו בכל יום לאחרים וכן הלאה, ולעשות תשובה על כל דבר ודבר.

ועל ידי משפט זה שנעשה כאן למטה, לא יעבירו אותנו במשפט של מעלה, כמובא "אם יש דין למטה אין דין למעלה". מאחר ובכל לילה נשפטת נשמתנו בשמי מרום וכאשר לא נצא נקיים במשפט אזי ישתמש השם בכל באי הבריאה כדי לעשותם שליחים להיפרע מאיתנו חלילה, ולכן אז מתלבשת בנו היראה והפחד מכל מיני דברים שבעולם. אך אם נקדים משפט עם עצמנו, נתבונן בכל יום על כל פרט מחיינו ונשוב עליו בתשובה, או אז לא יתקיים המשפט העליון ומכאן שאף לא תהפוך הבריאה ל"מפחידה" ונפרעת מאיתנו, וכך נהפוך להיות יראי אלוקים ולא יראי בשר ודם, ויתמלאו חיינו באור ונהפוך להיות שותפים בבניין בית המקדש.

אנשי אמת – בבואנו להתבונן בעיני אמת על עצמנו, האמת שתתגלה לעינינו לא תמיד תהיה נעימה. במקרה כזה מיד היינו רוצים "לסגור את הספר" ולשכוח מכל העניין, אך ידוע לנו כי אם נרצה להתקרב להשם שחותמו אמת, ואם נרצה שיהיה לנו חלק במקדש אשר תוכו רצוף אהבה וכולו גילוי של אמת ושל אור השם – עלינו להיות אנשי אמת אפילו אם היא לא נעימה, מאחר והאמת, ולו הקשה ביותר, הינה התחלה של ריפוי גדול.

רבינו ממשיל את מצוקות נפשנו לחדר חשוך בו אנו כלואים, ואשר הפתח נסתר מעינינו; אך ממשיך ומגלה כי הדיבורים של אמת הינם כנר המאיר את החשכה ומגלה לעינינו את הפתח המוביל לחיי חירות ונועם.

בכוח יכולתנו להסכים לראות את האמת אף אם היא עגומה ולא מחמיאה, תתעורר בנו אש קודש ותעזור לנו להתרחק מהשקר שאחז בנו ולחזור להתחבר עוד קצת יותר לאמת באמת.

שונאי בצע – "בצע" הינו ממון הנמצא בידינו שאינו שייך לנו. חז"ל מיידעים אותנו כי כסף הינו כוח רוחני ששורשו ממקום גבוה מאוד. רבינו אומר שכאשר איש נושא אישה ומפרנס אותה, בכך הוא אוסף את כל הניצוצות השייכים לנפשה ומשלים על ידי הממון את אור נפשה, ועל כן הצדיקים היו מדקדקים על כל פרוטה ופרוטה שלא תלך לאיבוד ללא כוונה מדויקת וברורה.

גזל אינו רק בכסף אלא אף ברוחניות, ביכולתו להתקיים  – למשל כאשר גוזלים את השני מכוחו על ידי שדורשים ממנו יותר ממה שמגיע לנו באמת ושבכוחו באמת לתת לנו. כאשר מציגים בפניו מניפולציות לאמור עד כמה הוא חייב לנו ועד כמה אנו מסכנים באם הוא לא ייתן לנו את דרישותינו.

וכן אומרים חז"ל כי אף אכילה ללא ברכה הינה גזל מהשם, וכן כאשר אנו מייחסים את הצלחותינו לעצמנו בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה" ולא כמתנה מהשם, אף זאת לגזל יחשב.

בידוע בדברי חז"ל אשר מי שגזל בידו חלילה אין תפילתו מתקבלת, ועל כן אף מכך יש לנו לחזור בתשובה ולהתנקות, על מנת שתוכל תפילתנו לעלות לפני כיסא הכבוד ונזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו בבית המקדש אשר אליו אנו מתגעגעים בימים אלו במיוחד.

יהי רצון שיתקיים בנו הכתוב "ותחזנה עיננו בשובך לציון ברחמים" על אשר נחלץ מותנינו ונקיים את הכתוב "ואתה תחזה" ונזכה לחזות בישועתנו הפרטית והכללית במהרה וברחמים עצומים