ה', קראתיך
כ״ג בסיון תשע״ט
מי שיודע שכל הקיום שלו בכל יום ויום הוא רק חסד ה', בוודאי שאחרי הכל, זה חסד ולא מגיע בדין, אבל מבחינתו אין לו שום מציאות אחרת שהוא מכיר, ולכן חסד ה' זה הדבר הכי וודאי עבורו. ובזכות אמונה כזאת, שנגזרת מחויבת שלה היא תפילה, האדם יקבל את מבוקשו. (השתפכות הנפש)
"ה' קראתיך". אמר דוד: יש מי שהוא בוטח על מעשים נאים שיש לו ויש שבוטח על מעשה אבותיו; ואני בוטח בך, שאין בי מעשים טובים, אלא שקראתיך- ענני. כשהיה דוד במערה, ידע וראה, שאין אדם עומד לא בממונו ולא בגבורתו, ומהו עומד עליו, רק תפלתו שנאמר "קולי את ה' אזעק" (אגדת תהלים).
היום נראה *) בעזרת ה' מעט מנושא שלם בפני עצמו, והוא התפילה הנשענת רק על ה' לבדו ולא בוטחת במעשים טובים. בטעם הדבר, אותו מצינו בגמרא (ברכות י ע"ב) בדברי רבי יוחנן: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו, תולין לו בזכות אחרים" שממנו רואים שאין לסמוך על זכות האדם גם אם יש לו מעשים טובים באמת, ישנם מספר טעמים, אבל אחד מהם נוגע לעצם הצורה של התפילה, ועל תפיסת האדם עצמו בבטחו בקב"ה.
דוד המלך לא בוטח על מעשיו, אלא מתפלל לקב"ה. בדברי המדרש לפני כן נוספת נקודה נוספת בעניין: "למה היה דומה, למי שהיה לו דין לפני השלטון, ראה שיש לכל סניגורין לדבר עליהם, קרא אל השלטון ואמר לו: בבקשה ממך, הכל צריכין הם לסניגוריהם, אני אין לי סניגור, אין לי מי שידבר עלי, אתה הדיין ואתה הוא הסניגור". ובנמשל, לכל מי שיש מעשים טובים, יש סנגור שיגן עליו מפני הדין. אלא שלדוד, כביכול, אין כזה סניגור, ולכן הוא פונה לקב"ה ואומר לו "אתה הדיין ואתה הוא הסניגור". לכאורה, עובדה זו שמציין דוד המלך שלכל אחד יש סניגור ורק לו אין היא לא סיבה מדוע עבורו יהיה סניגור, אלא היא מהווה רק סיבה הפוכה. כמו כן, דוד המלך לא מבקש את ביטול הדין, אלא מבקש מהקב"ה שבבת אחת יהיה גם הדיין וגם הסניגור. כיצד הרחמים יתקיימו יחד עם הדין, והלא "אין מרחמים בדין", "יקוב הדין את ההר"? שאלה זו היא בעצם גם על הפיוט הנאמר בחלק מעדות ישראל בימים הנוראים: "לפועל רחמיו בדין" – כיצד ניתן לפעול עם הרחמים בתוך הדין עצמו?
בדברי ה'חובת הלבבות' (שער הביטחון) מובא, כפי שמבארם בעל ה'ראשית חכמה' (שער האהבה), כי מי שבוטח בקב"ה, יודע מאותו רגע שהוא לא יכול לסמוך על מעשיו הטובים. כי ביטחון מלא פירושו שכל מה שיש לאדם מגיע מה', והרי גם את המעשים הטובים אותם עשה, עשה בעזרתו של הקב"ה, נמצא שגם על חסד זה שהקב"ה זיכה אותו לעשות מעשים טובים הוא חייב לקב"ה, וכיצד ירצה לבקש שכר תמורת מעשים טובים שעליהם בעצמם הוא חייב לקב"ה תודה והודאה? בוודאי שהקב"ה ישלם את שכרו, אך גם מידת תשלום השכר המוזכרת בתוך י"ג המידות הרחמים של הקב"ה – "ואמת"; נאמן לשלם שכר – היא בסופו של דבר מידת רחמים. נמצא שאף על פי שהקב"ה הבטיח שכר על מעשים טובים, זה עדיין אומר שגם על ההבטחה וגם על עצם עשיית המעשים אדם חייב לקב"ה, ולא מגיע לו דבר.
מי שמגיע להכרה כזו, מבין ש"חסדך ואמתך תמיד יצרוני" (תהלים מ). מה שיוצר כל אדם, זה חסד ה' אמיתי לבד. זוהי תפיסת עצם המציאות, ש"עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג), חסדו של הקב"ה הוא זה שבונה את כל העולם. נמצא מבחינה זו, שלמרות שהכל חסד ה', מבחינתנו, זאת עצם המציאות. מזה נובע עניין הביטחון. מי שחי את חייו לבד, ונקלע לצרה ורוצה בצורה מיוחדת את עזרת ה', לא יכול להיות כל כך בטוח. הוא יכול לקוות, להתפלל, אך חסד הוא לא דבר שתמיד ניתן. לעומת זאת, מי שיודע שכל הקיום שלו בכל יום ויום הוא רק חסד ה', בוודאי שאחרי הכל, זה חסד ולא מגיע בדין, אבל מבחינתו אין לו שום מציאות אחרת שהוא מכיר, ולכן חסד ה' זה הדבר הכי וודאי עבורו. ובזכות אמונה כזאת, שנגזרת מחויבת שלה היא תפילה, האדם יקבל את מבוקשו (לשיטת חובת הלבבות, ועוד).
הדין של הקב"ה הוא ביחס לעולם הזה. עבור מי שהעולם הזה הוא רק התגלות החסדים של ה', החסד בעצמו צריך להיות בתוך הדין. כי כשבאים לדון את העולם, פירושו שבאים לדון את האדם שקיים רק מכוח חסדו של ה'. מי שמכיר בכך, עושה את הקב"ה לסניגורו. מכיוון ש"חסדך ואמיתך תמיד יצרוני", אז גם עכשיו הוא מבקש קיום ברחמי ה'.
דוד המלך מזכיר את האנשים שסומכים על הסניגורים שלהם. מהבחינה הזאת אולי הם עדיפים על פני מי שלדבריו אין לו סניגור. אבל מה אתה עושה עם זה שיש לך סניגור? יש אדם שיכול לחשוב שעכשיו הוא קיים בכוח עצמו, הוא יתמודד עם הדין, אך יצא זכאי. ויש מי שיודע שגם עם זכויותיו, בסופו של דבר גם הם חלק מהעולם הגדול, שכולו חסד ה' צרוף מההתחלה ועד הסוף. הוא יודע שהוא לא היה יכול להתחיל בלי רחמי ה', הוא לא היה יכול להמשיך בלי רחמי ה', ולא היה יכול לסיים בלי רחמי ה'. ממילא, גם מי שאין לו סניגור אומר 'בזה שאין לי סניגור, אני מגיע ביתר ברירות להשגה שבעצם כל אחד אמור להגיע אליה, בין אם יש לו זכויות או לא: בין כך ובין כך אין לי שום מציאות חוץ מלסמוך עליך'. "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אם לא שיויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי". דוד המלך אומר שעיניו לא גבהו ולא רמו, כלומר שהוא לא התגאה, גם בכל המעמדים הגבוהים שהיו לו. ובגלל דבר אחד – כי הוא שם את עצמו כתינוק הנשען על אימו, ויודע שאין לו שום מקור קיום אחר. אם זה גם יש לו באופן פרטי גדולה ומלכות ועושר וכבוד, כל זה לא משנה כלפי האמונה בעצם המציאות הבסיסית ביותר, שכולה רחמי ה'.
גם דברי חז"ל אלו מובאים בהקדמה לספר השתפכות הנפש, והם בעצם הכוח המניע של כל תפילה והתבודדות: כשאני יודע שאין לי מציאות, כשהקב"ה לא נותן לי בחסדיו את ישעו. לכן אני מתפלל, ולכן אני בוטח, שיענני. אני רק צריך לקרוא. "ה', קראתיך – ענני".
*) כמו תמיד, הדברים נכתבים מהבנתו של הכותב, ואין לראות בדברים בתור פירוש, אלא התחלה של עיון בנושא, שכל אחד יקח ויפתח וישפוט בעצמו.
גולשים צפו גם ב:

אני יוסף
בפרשיות העוסקות ביוסף הצדיק, מבקשת התורה ללמדינו עד כמה יסודי הוא ענין הצדיק ועד כמה בלתי אפשרי לקיים את התורה – ולהתקרב לנותן התורה, הבורא יתברך, ולעבור בשלום את גליו העכורים של העולם הזה. להילולת…

תחילת תהליך הריפוי
רבינו הקדוש מלמד אותנו, שהדרך היחידה לעצור את המעגל הנואש של ירידת הדעת והנפילה לתאוות היא 'להוליד מחדש' את הדעת. לשם כך צריך אדם לזעוק אל ה'. הזעקה מולידה דעת, שבכוחה הוא מתחיל להכיר מחדש…

שובו בנים…
בעוד הגלות מעיקה בשיא אונה, מתעוררת הנפש משקיעתה בביצת הצרות וצועקת לישועת השם - "ותעל שוועתם", כפי שאומרת התורה.. ואותה שוועה של נפשנו - הכפופה תחת עול הגלות - היוצאת מעומקה של הנשמה, היא זו…

גלות הנפש וגאולתה
חמשת הפרשות אותן אנו קוראים בימי השובבי"ם, והאירועים המתוארים בהם על גלות מצרים וגאולת ישראל, הם חמשת השלבים בגאולת הנפש, גאולתו העצמית של כל אחד ואחד מאיתנו, המתחילה בצעקה הפנימית ומתמודדת עם טיעונו של פרעה…

מה מיוחד בשובבי"ם?
ימי השובבי"ם מסוגלים להעלאת הניצוצות הנפולים משום שבימים האלו אנו קוראים את הפרשיות על הירידה למצרים, הניסים שנעשו שם ולבסוף יצאו ברכוש גדול – וכמו כן בזמן הזה כאשר קוראים זאת בתורה, פרשיות אלו מסוגלים…

"מה שהעולם רחוקים מה' יתברך"
"בלי התבודדות", היו אומרים חסידי ברסלב ותיקים, "גם אם יש לו לאדם את הכל; תורה, עבודה, מצוות ומעשים טובים – חסרה לו הנקודה הפנימית: ישוב הדעת, והרי הוא דומה כעיגול, אשר בתוכו כתוב 'מבולבל', וסביבו…

החפץ חיים והתבודדות
"כל הצרות הרבות הבאות עלינו, שאיננו ניצלים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהן, כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם ... כמה פעמים ביום צריך לשפוך…

המטרה והאמצעי
המטרה והאמצעי: אדם נתקל בבעיה או בצרה, חלילה. הוא מנסה לפתור אותה וכאשר הוא נכשל - הוא מתפלל. האם אכן כך אמור להיות? האם מטרת התפילה היא לפתור בעיות ולסדר צרות או שמא להיפך: מטרת…

ר' הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.

ושובו אל ה'…
הבה נאמץ לעצמנו את הכח האדיר של אמירת תהלים, יהיה איך שיהיה. ואם הקור העז חדר ללבנו חלילה, לא נמתין לשום התעוררות, רק נטה אוזנינו באמירה זו כפי יכולתנו, כי אז כבר נכללנו בתקוה העצומה.

טעם זקנים – לשה"ק – י
לקריאה ולהורדה: קונטרס "טעם זקנים", שיעורי הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, מתורגמים ללשון הקודש. אוצר של שיחות, תורות וסיפורים מתורת רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב ומאנ"ש מדורות קודמים. קונטרס י

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…

פרקים: מגילת סתרים
במדור "פרקים", נספר מדי פעם על פרשיה או דמות בתולדות חסידות ברסלב, על מנת להעשיר את הידע בתולדות החסידות ובתולדות אנ"ש. הפעם נעסוק ב"מגילת סתרים" שגילה רבינו הקדוש, ובה סיפר את אשר יקרה באחרית הימים.…