כידוע, פרנסתו של אדם מושגחת בהשגחה פרטית משמים, והעיקר שישים בטחונו בהשי"ת, הן במשא ומתן וההשתדלות שהוא עוסק בהם והן בבטחון שהוא בחינת הסתכלות, וההסתכלות עושה כלי (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ע"ו).

והנה מבואר בספרי רבינו ז"ל כמה צריך לברוח מדחיקת השעה, שעל ידי זה הוא גורם לעצמו חובות והלוואות, כמבואר בארוכה בליקוטי עצות, בטחון סעי' ד' ובשיחות הר"ן שיחה קכ"ב, שצריך האדם להסתפק במועט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן, ואל ידחק את השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, רק ימתין לישועת ה', ומוטב להיות בעל חוב לעצמו מאשר לאחרים, ויחזק את עצמו בביטחון, ואל יאמר שמאחר שהריעותי את מעשי מי אנכי שאבטח ואשען בהשי"ת, כי טוב ה' לכל, ועיין שם באריכות.

וכן כתב הרמב"ם בהלכות מלוה ולוה (פרק ו,ג) וזו לשונו: וכן אסור ללוה ליקח הלואה ולהוציאה שלא לצורך, ולאבדה עד שלא ימצא בעל חוב מאין יגבה, אף על פי שהמלוה עשיר גדול, והעושה זה רשע הוא, שנאמר: "לוה רשע ולא ישלם", וציוו חכמים יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.

והנה ביאור הדברים כמה צריך האדם להתרחק מלחיות את חייו בחובות והלוואות, כשאינו יודע ממה יחזיר את חובותיו, שאז נקרא הלוה 'רשע', כשמבזבז את כסף המלוה מבלי שיהיה לו ממה להחזיר, ניתן להבין על פי המובא בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ג, בפירוש סבי דבי אתונא, ומובא שם "ותלא לה פתקא בצוארא, דהוי מסיק בי אבא מאה אלפי זוזי, "בי אבא" זה עבודה זרה כמו שכתוב האומר לעץ אבי אתה, ועבודה זרה היא חובה שמכרעת את הכל לכף חובה, וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות, כמו שאנו רואים בחוש שזה המשא תלוי בצוואר בני אדם שאין מסתפקין בממונם ולווין ממון מאחרים, ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה ואחר כך מתים [בעודם] בעלי חוב, עיין שם, ורואים שם כמה יש לברוח מחובות.

ועיין בליקוטי הלכות, הלכות ריבית ג, כי תאות ממון בא מזה, מחמת שאין לאדם אמונה ובטחון בהשם יתברך, שהוא יתברך יכול להזמין לו פרנסתו בסיבה קלה בלא יגיעות, ומחמת זה הוא רץ אחר פרנסתו תמיד ביגיעות רבות וכו, והוא מלא עצבות ודאגות ומרה שחורה, ומרבה ללוות ממון מאחרים, מחמת שאינו מאמין שהשם יתברך יזמין לו פרנסתו בעיתה בלי יגיעות בסיבה קלה וכו'. ואם היה לו שכל אמיתי והיה מאמין בהשם יתברך שהכל ממנו יתברך, רק שצריכין להמתין עד שיבוא זמנו ועתו, לא היה רץ אחר פרנסתו כל כך, כי השם יתברך יכול ליתן לו פרנסתו בעתו בסיבה קלה. כי בודאי יש הכרח שיעשה האדם איזה עובדא קלה בשביל פרנסה וכו', כי על ידי זה עושים כלים וצינורות לקבל השפע, אבל באמת אין העסק עיקר כלל, רק עיקר הפרנסה מהשם יתברך בהשגחתו לבד, וכל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו, ועיין שם באריכות.

והנה, כשאדם רואה עצמו שקוע בחובות, צריך ליישב עצמו מאד, להפסיק תיכף ומיד את המירוץ המטורף הזה, ולקבל על עצמו מכאן ואילך שלא להכנס לשום חוב. וישכיר עצמו להרויח ממון ביושר על פי התורה, או אפילו יחזר על הפתחים, ובעיקר שלא להכנס לשום חוב.

ועתה התבונן נא בשתי האפשרויות, האחד, להמשיך ללוות מבלי שיש לו ממה להחזיר, ואז נקרא 'לוה רשע' בשעת הלוואת והוצאת הממון כמובא ברמב"ם הנ"ל ובשולחן ערוך. או מצד שני, לחזר אפילו על הפתחים אם אינו מוצא עצמו להרויח ממון מיגיע כפים וכו', ואז על כל פנים הוא נקרא עני הגון. כי באמת אין לו פרנסתו ואם יקבל על עצמו דבר זה, יהיה איך שיהיה, ובלבד שלא יקח שום הלוואה וחוב, אז בדרך כלל יראה ישועת ה', ובסייעתא דשמיא ייצא מהר מחובותיו, וכמובן עם הרבה תפילות ובקשות מהקב"ה, והתחזקות בנסיון שלא ללוות משום אדם יותר.

ובנוגע לחובותיו שצריך להחזירם לבעלי חובות, העצה ללכת לכל הבעלי חובות, ולהסביר להם שהוא הסתבך בחובות, והוא רוצה מעתה להסדיר את כל חובותיו, בצורה מסודרת שמזה הוא מקוה להחזיר את חובותיו, ושיתנו לו ארכה בזמן פירעון ההלוואה, כדי שיוכל להחזיר כל חובותיו. ויפציר בהם שיאפשרו לו לעסוק במקורות הכנסה להחזיר חובותיו ולצאת מהם, ולא לגלגל הלאה גמחי"ם וחובות. ובסייעתא דשמיא בדרך כלל, רוב בעלי החובות ילכו לקראתו ויסכימו להמתין, והשאר שלא יסכימו יפרע להם בראשונה.

ואם יקבל על עצמו באמת ובתמים להתחזק כנ"ל, אז יעזרהו הקב"ה ויצא מהר מחובותיו כי אז נפרד מסטרא דחובה, סטרא אחרא, ואוחז בסטרא דקדושה בבטחון בה' והשגחתו, ויש הרבה להאריך בענין זה אך מחמת אהבת הקיצור נסתפק בזה.

ויש למצוא לזה סמוכין במה שהקב"ה צוה למשה שיאמר לבני ישראל שישאלו וילוו ממצרים כלי כסף וזהב ושמלות וכדו', ושואל האור החיים הק' בפרשת שמות, מדוע לא לקחו מעצמם בשלושת ימי אפילה, כשראו את כל החפצים בבתי המצרים כמובא ברש"י? ומתרץ, שטעם הדבר הוא כדי שהמצרים ירדפו אחריהם, ויפרעו בים סוף ויטבעו שם, ולכן נאלצו להשאיל ולהלוות. ויש לדקדק ששתי הבחינות שוות, היינו: לקחת בלי רשות ולהשאיל מבלי להחזיר, רק כאן התורה התירה כהוראת שעה, וציוותה לעשות זאת כמובא בארוכה באור החיים הנ"ל, ולנושא שלנו, שמלווים מבלי יכולת להחזיר כנ"ל דומה ממש לגניבה, ה' יצילנו.