"ודע, שיש שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות, וכל שבט ושבט יש לו נוסחא מיוחדת ויש לו שער מיוחד ליכנס דרך שם תפילתו".
(ליקוטי מוהר"ן, ט)

י"ב שערים ישנם לקבלת תפילותיהם של בני ישראל, כל שבט ושערו. "וצריך לזה זכות גדול, שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו" – עד כדי כך, שהתנא אבא בנימין הצטער על כך כל ימיו, ואמר (ברכות ה:): "כל ימי הייתי מצטער על תפילתי שתהא סמוך למיטתי" כשהכוונה הפנימית היא – מגלה רבינו –"שיתפלל דרך שער המַטֶה שלו, כי יש שנים–עשר מַטוֹת, וכל אחד יש לו שער מיוחד, והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו".

אך עתה, שימו לב: ישנה תפילה שאינה צריכה שער להיכנס דרכה. הלא היא: תפילת ההתבודדות! הסיבה לכך היא פשוטה: תפילה זו היא 'נוכח פני השם', וכשעומדים מול הקב"ה מי זקוק לשער?!

תפילה זו היא כנגד השבט הי"ג, השבט שאין לו שום שער מתוך י"ב השערים. 'שער ההתבודדות' הוא השער של השבט הנודד ביערות ומסתתר בחדרים, ובניו יודעים להתבודד בינם לבין קונם. שער שאין לו לא צירים ולא דלתות, שער שתמיד תמיד פתוח לרווחה…

תפילת ההתבודדות אין לה גם 'שומרי הפתח' שעומדים ואורבים לתפילתו של האדם, ולכן היא גם עוברת 'חלק', כאשר מוסר מוהרנ"ת בשמו של רבינו הקדוש: "שעל תפילות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפורסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר. אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדיין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל. כמו כן לענין הנ"ל, כי השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו, הוא דרך חדש ותפילה חדשה, שהאדם אומרה מליבו מחדש, על כן אין המקטרגים מצויים כל כך לארוב" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, צז).

וכך כותב רבי אברהם ב"ר נחמן בביאורו על 'תורה' זו (שער ה): "נודע דברי אדמו"ר זצ"ל על אודות הבחינה 'שפכי כמים לבך', שהיה רגיל להזהיר על זה לכל אחד, שישפוך את לבבו כמים נוכח פניו יתברך, גם זולת התפילות המסודרות בי"ב נוסחאות. כי אף על פי שכל נוסח מכוון בכוונת המידות והספירות, כפי השער המיוחד לו, כידוע, אבל בסיבת הקליפות אשר יסובבו בדרכי השערים האלה, נתרומם על זה מעלת הבחינה הנ"ל, שמבקש האדם מליבו בכל עת בקשה חדשה. כי אז לא תעלה כלל בדרכי השערים אשר יסובבו בהם המעכבים והמסכים. ואין סוף וגבול כלל, להדרכים החדשים אשר יתחדש [כפי התחדשות הבקשות שבכל פעם] לזה השער".

* * *

על אחת כמה וכמה כשזוכים לקיים את הפסוק בשלמותו – לא רק את סופו: "שפכי כמים לבך נוכח פני השם", אלא גם את תחילתו – "קומי רוני בלילה לראש אשמורות" ולקום בחצות הלילה להתבודד לפני ה', כי אז בודאי אין שום מקטרג שיעמוד נגד האדם באותה עת רצון.

כי "ענין שפכי כמים לבך, הוא תפילת חצות, שהוא ענין אחר לגמרי, שהוא נוכח פני ה' ממש, בלי מחיצות ובלי הפסק שערים… כי תפילה אחת הוא בלא שער, אלא נוכח פני ה' ממש, שתפילה זאת היא תפילת חצות, שצריכים לקום חצות, שאז עת רצון שתתקבל תפילתו, כי תפלתו עולה לה' ממש בלי שער מסך המבדיל, כמו שכתוב 'שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ממש'" (ביאור הליקוטים, שם).

אשרי הזוכה!