התעוררות אלול
ט׳ בתמוז תשע״ט
במעמד הר סיני הגענו להתלהבות שיא, עד שפרחה נשמתנו, כמו שאמרו חז"ל, אבל התלהבות זו לא היתה לריק – קיבלנו את התורה, שבתוך הליכותיה גנוזה אותה התלהבות עצומה, אך בצורה שאפשר להשיג ולקבל אותה וזוהי הדרך לשמר כל התעוררות – לחבר אותה אל התורה הקדושה. (אלול)
איך לשמר את התעוררות אלול?
"כשרוצים להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, כולו אחד – צריך לסתום את עיניו… לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו… אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינת ה'ביטול', כי אם כן, יצא מגדר אנושי… אי אפשר להמוחין, שהם הכלים, לקבל זה השכל של בחינות ביטול, כי הוא בחינת 'אין סוף'… אף על פי כן, מהרשימו שנשאר מהביטול – על ידי זה נעשה 'התחדשות התורה'… כשזוכה אחר כך ל'חידושין דאורייתא', זה סימן שזכה לבחינות ביטול אל התכלית".
(ליקוטי מוהר"ן סה ג, ד)
אלול – – – כן, א-ל-ו-ל!!!
יש אולי כאלה שהחודש הזה מתקשר להם עם צמיחה רוחנית בטוחה, אבל לא נחטא לאמת אם נאמר שלפעמים שם החודש הזה מזכיר משהו אחר… שאיפות אדירות שהתנפצו, כשהן מותירות בפה טעם של תסכול.
המסלול כבר מוכר: הרבה רצון טוב, תקוות – ולבסוף, נפילה. אם לומר 'דוגרי' – לפעמים אין כבר חשק אפילו לנסות. מסתפקים בתקיעת השופר ובאמירת סליחות – וזהו; מה אפשר לעשות!
באמת, מה אפשר לעשות? האם אין אפשרות שכל חודש אלול או כל התעוררות אחרת, ינוצלו לבניית נדבך נוסף בבניין הרוחני שלנו, במקום להתפוגג ולחלוף כלא היו?
* * *
הבעיה היא, שההתעוררות בעצמה היא זו שחורצת את דינה לכישלון. כשאנחנו כבר מתעוררים – אם באלול, אם בעקבות שיעור מלהיב, או אם מחמת ייסורים שנשלחו משמיים לנער אותנו מהאדישות, או סתם בזכות הבת-קול שמנסרת בחלל העולם וקוראת: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג, יד) – כי אז אנו רוצים כבר ללכת עד הסוף; לשכוח מכל עניני העולם הזה ולהקדיש את כל-כולנו לעבודת הבורא יתברך, כי הרי באמת מלבד עבודת ה' אין מאומה; הבל הבלים, הכל הבל!
התובנה הזו של התגמדות העולם הזה וענייניו באספקלריית הנצח, היא אמנם אמיתית ונכונה, אבל האמת הזו גבוהה ונשגבה מכדי יכולת הקיבול שלנו, במיוחד בשלבים הראשונים של ההתקרבות לה'.
הקב"ה ברא אותנו עם גוף מוגבל ביכולותיו, וכך הוא חפץ שנעבוד אותו, כמו שכתוב: "ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר" (מתוך פיוטי יום כיפור).
לכן, ההתעוררות הזו שמטיסה אותנו לגבהים שאיננו יכולים לעמוד בהם – סופה אכזבה וכישלון. וגרוע מכך – בפעם הבאה כבר נחשוב פעמיים אם בכלל להתחיל…
* * *
אין הכוונה לומר שלא להתעורר, לכסוף ולהתלהב – צריך רק לצמצם את ההתלהבות, ולתרגם אותה לשפת המעשה, כך שנוכל לקבל אותה ולהטמיעה למרות המוגבלויות האנושיות שלנו.
במעמד הר סיני הגענו להתלהבות שיא, עד שפרחה נשמתנו, כמו שאמרו חז"ל, אבל התלהבות זו לא היתה לריק – קיבלנו את התורה, שבתוך הליכותיה גנוזה אותה התלהבות עצומה, אך בצורה שאפשר להשיג ולקבל אותה.
זוהי אפוא הדרך לשמר כל התעוררות – לחבר אותה אל התורה הקדושה, להוסיף חיזוק בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, או לפחות לחדש את הרצון והחשק לתורה הקדושה.
שכן, רק התורה הקדושה היא זו שבכוחה לתרגם את השאיפות הגדולות – לשפת המעשה.
כך נהפוך את חודש אלול למעין 'מעמד הר סיני' זוטא, שבו נקבל את התורה בכוחות רעננים – ואז ההתעוררות הזאת תהפוך אצלנו לקניין נצחי.
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.