ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > התחזקות > התחזקות – סולם המגיע לשמים

התחזקות – סולם המגיע לשמים

י״ב באדר ב׳ תשע״ט

תורת ההתחזקות של רבינו הקדוש, איננה מיועדת אפוא רק למרי נפש שמתהלכים שפופים בצידי דרכים, כפי שמצוות השמחה איננה מיועדת רק למדוכאים. ההתחזקות היא חובתו של כל יהודי שחפץ לעבוד את בוראו באמת. גם אם הוא אינו מדוכא וגם אם הוא איש מצליח.

מי לא שמע על 'אזמרה'? מי אינו יודע שצריך לשמוח בנקודות טובות? כיום אף לא צריך להיות חסיד ברסלב כדי לדעת זאת. הרחוב כבר מלא מדבקות שקוראות: "אחי, ה' אוהב אותך" ומלמדות אותנו למצוא בעצמנו את הנקודות הטובות ולהתעודד מהן.

הדרך הזאת כבר הפכה מזמן לנחלת הכלל, ובמיוחד לנחלתם של העוסקים בחינוך; 'אזמרה' הפכה להיות אבן פינה לכל שיטת חינוך מצליחה. הכל כבר יודעים שכדי לקרב בחור לה' יתברך, צריך לעורר בו את ההערכה לטוב שבו.

אך עדיין עולם כמנהגו נוהג, את השמחה בנקודות הטובות משאירים למקרי חירום, לבחורים שלא הולכים בתלם / לצעירים שה'שטייגן' שלהם לא נראה באופק / לאנשים שאיבדו את המרץ / לפושטי רגל… אבל בחור מוצלח, שלומד בהתמדה, וגם מתפלל בכוונה – מה צורך יש לו ב'נקודה טובה'? למה שישמח בנקודה טובה, וכי הוא אומלל או מדוכא?…

אכן במבט שטחי, 'אזמרה' יכולה אולי להישמע כטפיחת שכם נעימה גרידא, או לכל היותר שיטה יעילה לביטחון עצמי, או לעצירת התדרדרות רוחנית. אך המבט של רבינו הוא לא כך; אצל רבינו הקדוש, השמחה בנקודה טובה, היא לא רק עידוד לשבורי לב, אלא גם דרך לבני עליה. השמחה בנקודה טובה היא דרך חיים! היא דרך של התקרבות אל ה' באמת.

ולכן יש להשקיע הרבה כדי לשמוח בנקודה טובה, לא רק בגלל שאם לא נשמח, נהיה עצובים, אלא משום שהשמחה בנקודות טובות, היא זו שהופכת אותנו ליהודים אמיתיים, ליהודים שדבוקים אל ה' באמת.

* * *

בסעיף הראשון של ה'שולחן ערוך', כותב הרמ"א: "שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים". האם חשבתם פעם איך מקיימים זאת למעשה? איך באמת יכול בן-אדם פשוט כמונו לשוות את ה' לנגדו תמיד?

ובכן, מוהרנ"ת מוריד לנו את ה'שויתי ה' לנגדי תמיד' הלכה למעשה:

" 'שויתי ה' לנגדי תמיד', היינו שתמיד אני משים ומשווה ה' לנגד עיני, כי אף על פי שאני רחוק ממנו יתברך, אף על פי כן ה' לנגדי תמיד בכל מקום, כי אני מוצא בעצמי נקודה טובה" (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א, ה) – – – רבי נתן מסביר לנו אפוא שפירושו המעשי של "שויתי ה' לנגדי תמיד" זה לחשוב עך הנקודות טובות שלנו תמיד! "כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו, זה בחינת אלקות כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד. נמצא, כשיש בישראל איזה נקודה טובה, דהיינו איזה מצוה או דבר טוב – זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי טוב ה' לכל, וכמו שכתוב 'טעמו וראו כי טוב ה' ', כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך" (שם).

לאמור, שכאשר אנו מוצאים בעצמנו נקודה טובה, אנו בעצם מוצאים בעצמנו אלוקות. וכשאנחנו מחפשים אחר נקודה טובה, אנחנו בעצם מחפשים היכן מאיר בנו אור ה'. וכשאנו חושבים על הנקודה טובה, אנחנו בעצם חושבים על ה'.

אמור מעתה, שכאשר רבינו מלמד אותנו לחפש את הנקודות טובות ולשמוח בהם – הוא לא רק מלמד אותנו איך לא להיות עצובים, ואיך להיות במצב-רוח טוב; הוא מלמד אותנו, להתחבר לאלוקות שבתוכנו. לחפש היכן מתגלה בנו אור ה', היכן ה' שוכן בתוכנו, למצוא את הנקודה ולהתחבר אליה, להעריך אותה ולשמוח בה – ועל ידי כך להיות דבוקים באור ה'!

* * *

הן על כך ועל כל שאר דיבורי ההתחזקות של רבינו הקדוש, נאה להמליץ את הנאמר בפרשת השבוע: "סולם מוצב ארצה וראשו המגיע השמימה"; אלה לכאורה חיזוקים פשוטים שיורדים עד לעמקי התהום, אך ראשם תחוב בשמי השמיים.

תורת ההתחזקות של רבינו הקדוש, איננה מיועדת אפוא רק למרי נפש שמתהלכים שפופים בצידי דרכים, כפי שמצוות השמחה איננה מיועדת רק למדוכאים. ההתחזקות היא חובתו של כל יהודי שפץ לעבוד את בוראו באמת. גם אם הוא אינו מדוכא וגם אם הוא איש מצליח. ולכן גם: לימוד 'תורת ההתחזקות' על כל פרטיה ודקדוקיה נחוצה לכל החפץ להכיר ולעבוד את בוראו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support