"מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבים עצמם. והעקר- להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, ה תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואזי בודאי ישוב אל ה'" (ליקוטי תנינא, סימן י').

הרבה סיבות יש להתרחקויות של בני-אדם מעבודת ה', והמכנה המשותף לכולן, לכאורה, הוא מניעות. קשיים נערמים בדרך לעבודת ה', ועצם המושג "עבדות" מרחיק בני-אדם. הרבה גם אינם מסוגלים לעורר די רצון בקירבם, וישנם כאלו שמנעוריהם נשטפו בעבירות, השם ירחם, ומאד קשה להם לצאת מהמקומות המטונפים אליהם הגיעו. אבל בסופו של דבר, שורש כל הדברים הוא אחד: חוסר התבוננות. מי שיישב את דעתו באמת לא מובטח לו שיצא צדיק גמור, אבל רחוק מה' לעולם לא יהיה. תמיד הוא ינסה שוב ושוב להתקרב, ולעולם לא יתן לעצמו לשקוע ביאוש ולומר "אני אשאר רחוק מה'". ברגע שיוצאים מכל הריצה שלנו במהלך החיים ועוצרים להתבוננות עמוקה בלי שום הטרדות והפרעות, אפשר לחשוב מחדש על כל הדברים. לבחון את הדברים מצד עצמם, ולצאת מאותה צורת חיים אליה אנחנו מחוברים. ברגע שמתבוננים בצורה כזו, אפשר להבחין מהרה שמכל תאוות העולם הזה לא נשאר דבר אחד. ערום יצא האדם מבטן אימו, וכך גם ישוב. מי שיתבונן באמת, יזכה להבין בשכל ולא רק להאמין, שבסופו של דבר, כל הדברים הבלים. אולי הוא יגרר אחרי ההבלים במידה מסוימת, אבל לעולם לא ישכח שהדברים הללו הבלים, אחרי שהתכלית מבוררת לעיניו. ובהתבוננות מועטת זו אפשר לשנות את כל החיים ממש, רק על ידי כמה רגעים שלא יכולנו להקדיש עבור האמת.

בהתבוננות זו אפשר גם לשאת את טעם המרירות, ובכל זאת להמשיך. אנחנו לא נסתכל באותה צורה צרת אופקים על הרגע ועל העכשיו, אלא נדע מהם הדברים בהם אנחנו מתעסקים, ונבין שלא שייך להפסיק מהם. ידיעה זו מועילה כנגד כל קושי שיעמוד בפנינו. כשהתכלית והמטרה מול עינינו, נבין ששטות היא לעצור כעת בגלל הפרעה קטנה. "גיבור אחד חגר מותניו לכבוש חומה חזקה ואחר כך, כשבא אל השער, היה ארוג על השער מטוה מקורי כעכביש שסתם את השער. וכי יש שטות יותר מזה, שיחזור ממלחמתו מחמת הסתימה של הקורי עכביש?!" (שיחות הר"ן).

עלינו להתבונן, עבור עצמנו, בדברים מצד עצמם. להתנתק כמה שיותר מאותן תחושות ורגשי יחס שיש לנו כלפי הדברים בחיינו. מנקודה זו אפשר להסתכל בעין השכל על הדברים מצד עצמם, ובאמת לשאול מה יוצא לנו מכל זה. איך אפשר לחשוב בצורה כזו? רק אם מגיעים למצב של יישוב הדעת, שזה אומר, ללא שום הטרדה ודבר שמבלבל את דעתנו. צריך לתפוס זמן בו אנחנו לא משועבדים לשום דבר, ואין אנחנו בחיסרון גדול המפריע לצורה הרגילה של החיים.