ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > התבודדות > התבודדות מצילה…

התבודדות מצילה…

כ׳ באדר א׳ תשע״ט

העצה להינצל מה"גיהינום של אש", על כל מה שנכשל להימשך אחר האש של היצר הרע, היא לעשות חשבון נפש ו"משפט" עצמי, ועל ידי כך – אם אכן האדם עושה זאת בכוונה מלאה (ולא מן השפה ולחוץ) – הוא נפטר ממש מהדין העליון על כך!

אחד היסודות הגדולים שרבינו הקדוש מדגיש לנו, הוא לחשוב על התכלית; לזכור היטב, כבר עכשיו, מה שיהיה בעולם העליון, לדעת ולזכור שהעולם אינו הפקר, וכי "על הכל יביא האלקים במשפט" בדין וחשבון מדוקדק ומדויק. על כל מצוה ותנועה טובה, ולו הקטנה ביותר, ישלמו לנו שכר טוב ועצום בלי שיעור; ולהיפך, חלילה – על העבירות יענישו בענשים קשים ומרים.

ישנם שני סוגי גיהנום: הראשון הוא גהינום של "אש" – על מה שהאדם הרשה לעצמו להתפתות מה"אש" של היצר הרע שהכניס בו התלהבות לדבר עבירה רח"ל, והשני הוא גהינום של "שלג" – על כך שהאדם, אחרי שכבר נפל וירד, מתפתה אז על ידי היצר הרע להתייאש ולהתקרר מלהתחיל התחלה חדשה מיד אחרי הנפילה.

שהרי, אחד היסודות הבולטים ביותר בכל תורת רבינו, היא שעל האדם להרגיל עצמו להתחיל בכל פעם התחלה חדשה, לשכוח כל מה שעבר עד הנה, ולא ליפול לשום חלישות הדעת. ודאי, חשבון נפש קבוע הוא חובה מוחלטת, אולם, משום הסכנה שהוא יפיל את האדם לעצבות ויאוש, יש להשאירו לשעת ההתבודדות, שאז יעשה האדם את חשבון נפשו, אבל בכל היום יזכור רק את הנקודות טובות שלו – ויהיה בשמחה.

(הערת העורך: אין הכוונה – ויש להדגיש זאת – שאם חלילה נכשל אדם בעבירה, אסור לו אפילו להתחרט, או קל וחומר – לקבל על עצמו בעתיד שלא להכשל שוב. הכוונה היא להתבוננות עמוקה יותר, לחשבון נפש עמוק, העלול להוביל את האדם להשבר וליפול לעצבות – שתמנע ממנו לקום ולהתחיל מחדש, וממילא תמנע ממנו לשוב על חטאיו ולהתחיל, לפחות מנקודה זו, להתעלות)

מטרתו של היצר הרע בהכשלת האדם, אינה בשביל העבירה עצמה, כמו בשביל להפילו אחר כך לייאוש וחלישות הדעת, שיפסיק להתחזק ולרצות להתקרב להשי"ת, ויישאר בקרירות להשלים עם מצבו הנפול. (הערת העורך: שהרי, אם יצליח היצר להפיל את האדם פעם אחת בעבירה, עדיין אין האדם ב"רשתו" של היצר, שהרי לאחר הנפילה הוא יקום, יעשה תשובה, ויעלה ויתעלה שוב. אולם, כאשר היצר מפיל את האדם לחלישות הדעת וליאוש – הרי שאז נמצא האדם כולו ברשתו של היצר, ושוב לא ינסה כלל לשוב, שהרי היאוש יובילו למסקנה שאינו יכול, אינו שווה ואין בו הכח כלל…)

ועל המצב הזה שהאדם אינו נזהר מהקרירות והחלישות הדעת, על זה השי"ת מענישו ב'גיהנום של שלג', מידה כנגד מידה.

 

כעת, הבה ונתבונן כיצד בקיום עצותיו של רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, נוכל להינצל לגמרי מכל העונשים הקשים האלו:

ההנהגה הקבועה והיסודית שציוונו רבינו לנהוג בה בכל יום מימי חיינו היא, להתבודד לפני השם יתברך כל יום, לספר לפניו כל מה שעובר עלינו, ולשפוט בעצמנו את מעשינו, להתחרט עליהם ולבקש עליהם סליחה ומחילה.

מלבד כל המעלות שיש בהנהגה זו, הרי שתועלת עצומה יש בה, שעל ידה אנו זוכים לדבר נפלא: שאיננו נידונים על כך למעלה, ואנו חוסכים מעצמינו את הדינים מלמעלה, כפי שמסביר רבי נתן בליקוטי הלכות: (הלכות הרשאה ג) על ידי שאדם מתבודד בינו לבין קונו ושופט את עצמו על כל מעשיו… [הרי ש]מאחר שהוא בעצמו עושה הדין בעצמו, על ידי זה [הוא] מבטל ממנו כל הדינים שלמעלה, אף על פי שעשה אלפים ורבבות יותר בלי שיעור וערך, אף על פי כן מבטל כולם על ידי המשפט שלו ששופט את עצמו, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה".

העצה, אם כן, להינצל מה"גיהינום של אש", על כל מה שנכשל להימשך אחר האש של היצר הרע, היא לעשות חשבון נפש ו"משפט" עצמי, ועל ידי כך – אם אכן האדם עושה זאת בכוונה מלאה (ולא מן השפה ולחוץ) הוא נפטר ממש מהדין העליון על כך!

וכמו שהיה אומר רבי לוי יצחק בנדר ז"ל, שהרי בכל יום יש, כביכול, דף מיוחד שבו נרשמים כל המעשים שעשה באותו היום, אבל בשמים יבדקו בכל דף של כל יום האם האדם התבודד באותו היום, ואם יהיה כתוב שאכן התבודד, מיד יעבירו את הדף ולא ידונו אותו כלל על יום זה, שהרי דן את עצמו.

 

ועל ידי עצת השכחה, היינו: שלא להסתכל על העבר (ולהתייאש או להשבר בגללו) אלא רק להתחזק, בעקשנות תמידית, שלא ליפול לייאוש וחלישות הדעת בשום אופן בעולם, ולהתחיל בכל פעם מחדש לעשות אותו הדבר שבקדושה אפילו אלף פעמים, אפילו אם עובר עליו מה שעובר, ללא שום חלישות הדעת, על ידי זה נינצל מה"גיהינום של שלג".

כי הגיהינום של שלג הוא על חלישות הדעת, על כך שהאדם מחליט ששוב לא תועיל לו התשובה בגלל ריבוי עוונותיו העצומים מאד, ובפרט – כך הוא חושב לעצמו – שהרי הוא רואה שכבר התחיל מחדש כמה פעמים, ושוב נפל והתגבר עליו היצר הרע כל כך, כפי שיודע כל אדם על פי מעברי חייו…

וכפי שרבי נתן מסביר בליקוטי הלכות (הלכות בשר בחלב ה) "ומי שנשאר בזה ח"ו, ומניח עצמו [ליפול] על ידי הסתות ורעיונים של הסטרא אחרא כאלה וכאלה, הוא נדון על זה בגהינום של שלג, שהוא קרירות עצום ומר, שהוא מדה כנגד מדה, כי על שנתקרר אחר כך על ידי חלישות, על כן נדון בקרירות של שלג של גיהנום. וזהו בחינת מה שמובא בדרז"ל שיש שדנים אותן בגהינום חציו של אש וחציו של שלג, שדנין אותו על חימום העבירה בגיהנום של אש, ועל [כך] שנתקרר על ידי חלישות הדעת ולא התחזק בתשובה, דנין אותו בגיהנום של שלג וקרירות. ועתה מחובר יפה הפסוק, "לא תירא לביתה משלג", שהוא בחינת קרירות, "כי כל ביתה לבוש שנים", ודרשו חז"ל 'אל תיקרי שנים אלא שניים', היינו בחינת התחזקות על ידי עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו, רק להתחזק לקיים ולחזור ולקיים לימוד התורה וקיום המצוות כל מה שיוכל לחטוף בזה הצל עובר כל חייו, אפילו אם יעבור עליו מה [שיעבור]. ועל ידי זה 'לא תירא לביתה משלג', שהוא קרירות, מאחר שלא הניח [לעצמו להתקרר] מתורה ומצוות על ידי חלישות וקרירות שהפיל הבעל דבר בדעתו, רק התחזק בכל פעם, לחטוף איזה טוב ולחזור ולחטוף, בבחינת כי כל ביתה לבוש שניים. ועל כן בודאי לא תירא לביתה משלג".

ועל זה – על עצותיו הנפלאות של רבינו המובאות כאן – נאמר "כי תעבור במים אתך אני וכו' כי תלך במו אש לא תכוה", שתינצל מגיהנום של אש ומגיהנם של מים, על ידי הדרכים והעצות של רבינו, להיות כל היום בשמחה, ולא להסתכל על מה שעובר עליו, ומאידך לשמור ולהקפיד על שעת התבודדות של חשבון נפש, לשפוט בעצמו את כל מעשיו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support