בליקוטי מוהר"ן אומר רבינו: 'ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', ובהמשך התורה מבואר עוד בגדולת מעלתה וכן עצות ודרכים לקיומה.

מה החידוש שרבינו חידש לנו כאן ומה הגילוי הגדול?

שהרי אם נתבונן וגם נחפש בכל הספרים של הצדיקים הקדמונים, נראה שכולם הפליגו בגודל מעלתה. מה אם כן החידוש המיוחד שגילה לנו כאן רבינו?! רבינו עצמו התבטא על דרך ההתבודדות ואמר שזוהי דרך ישנה – ואף על פי כן היא חדשה לגמרי. ואם כך עלינו להתבונן מה היה החידוש העצום פה? אם נאמר שתכליתה היא תפילה, היה צריך לומר 'התפילה היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל' ומדוע היא מכונה 'התבודדות'?! גם אם תכליתה היא תפילה, מדוע אם כן גם עלינו לנהוג בה גם במצב שבו אין לנו כלל דיבורים ושום פתחון פה לפני ה'? אם יש לנו דיבורים או בקשות – נתפלל על כך, ואם לאו – לאו!

ההסבר לכך הוא, שתכלית ענין ההתבודדות היא אחת: קשר עם ה'.

כשנקיים אותה כמו שצריך, נקבע לנו שעה מיוחדת ומקום מיוחד בהם אנו מדברים לאבינו שבשמים דברי רחמים ותחינות, טענות, פיוסים וריצויים, ואף אם אנחנו לא מצליחים לדבר, נבכה ונתאונן על כך שהתרחקנו כל כך שכבר איננו יכולים אפילו לדבר לה' – קיום עצה זו יביא אותנו למקום נפלא כזה שבכל מצב בו אנו נמצאים, מיד נמצא את הקשר עם הקב"ה.

ההתבודדות היא בעצם לעצור את מירוץ החיים ולקשר עצמך לה'. ואיך? על ידי דיבורים לה'. כי כוח הדיבור הוא גם כוח המקשר בין בני האדם, ולכן בהתבודדות אנו מתקשרים בקשר עמוק ויחיד עם הקב"ה.

לא פעם אפשר לראות שני אנשים שאין להם כל שיג ושיח ביניהם, אין הם מכירים אחד את משנהו, ומעולם גם לא חשבו שיכירו אחד את השני. ואז ההשגחה העליונה מפגישה אותם. לדוגמא, באוטובוס אחד לנסיעה ארוכה, שם יושבים אחד ליד השני, עד שכשהם יורדים מהאוטובוס הרי הם נראים כחברים ותיקים משכבר הימים. איך זה קרה? מה חיבר וקישר ביניהם? התשובה היא אחת – הדיבור!! אילו היו יושבים כל משך זמן הנסיעה בלא לפצות הגה, לא היו נקשרים אחד לשני, ולפעמים היה הדבר אף גורם לניכור וריחוק עמוק ביניהם.

זהו בעצם הגילוי העמוק שרבינו רצה להנחיל לנו בקיום עצת ההתבודדות – הקשר והקירבה לה'. זוהי גם הסיבה מדוע אם אנו מתיישבים לקיים את העצה הזאת ואין באמתחתנו דיבורים כלשהם, אין הדבר גורם לנו להרפות מלחפש הלאה את הקשר. כי ההתבודדות מהותה היא קשר, ואם אין קשר, אזי עושים מזה עצמו דיבורים על שאין אנו יכולים לדבר, ובכך מתקשרים.

לכן גם רבינו רצה שכל אחד יקיים עצה זו בשפתו הוא. רבינו תופס לדוגמא את 'לשון אשכנז' שהיו אז רוב מנין ומנין כלל ישראל רגילים בה, שכן בשפת האם, הקשר והקירבה עמוקים יותר.

כשרבי נתן הגיע לרבינו ושמע על אודות עצת ההתבודדות, הוא תיכף קלט שבקיומה אין מקום ודרגה שלא יוכל להגיע אליה. כי יהיה לו קשר אישי עם השי"ת, ומכל מצב יוכל להרים עיניו לה'.