התבואה והציפור

ט׳ באייר תשע״ט

לא "סולמות" ולא תחבולות אחרות יביאונו אל קן הציפור, אלא האחדות – "סולם אדם" – ההתקשרות הגמורה באהבת וכבוד חברים, וביחוד על ידי התרחקות גמורה מהתנגדות לצדיק. כי אז, מובטח לנו שהבטחת רבינו להלוך לפנינו, תעמוד לנו לעד.

משל…

 

מדינה אחת עשירה בכרכי הים, נשלטת היתה על ידי מלך וחבר יועצים חכמים וביניהם אסטרולוג אחד, חוזה כוכבים מומחה, שחזה כל מאורע טרם ארע, בדייקנות רבה.

התבונן פעם אותו חוזה בכוכבי השמים, ונחרד לראות, שאם לא תקצר תבואת הארץ תוך תקופה קצרה ביותר, צפוי לה לתבואה קלקול מוחלט. קרוב הוא הזמן הקצוב לכך, ובדרך הטבע ישנה אפשרות קלושה מאד להספיק לקצור את התבואה.

סיפר חוזה הכוכבים את תחזיתו למלך, בתארו לפניו את הנזק הרב שיסב קלקול התבואה לכלכלת המדינה כולה, שכן, לא רק רעב ללחם יגרם בשל כך, אלא מחסור חמור בכוחות עבודה, האדם והבהמה, המניעים את גלגלי הכלכלה.

נועץ המלך עם יועציו, ומשעמדו על חומרת המצב החליטו לגייס פועלים רבים לעבודת הקצירה. אלא, שגם להחלטה זו סיכויים קלושים היו לפתרון הבעיה, שכן עד כמה שיגוייסו פועלים לעבודה, אין בהם בכדי לקצור את כל התבואה הדרושה למדינה. החליטו שוב, להעסיק את הפועלים יום ולילה ללא הפסק, תוך תקווה שבדרך זו תיקצר התבואה כלה.

אלא, שלצעד מעין זה דרושה היתה הצעת עזר כמו זו שהציעו יועצים אחרים שנכחו באותו מעמד: אמנם אין מנוס – אמרו היועצים – מתכנית עבודה רצופה, אולם לשם כך יש לדאוג שהפועלים לא ישברו מרוב מעמסה. לפיכך, יש "ליתן להם כל התענוגים וכל צרכם, כדי שיהיה להם הרחבת הדעת לעבוד ביום ובלילה, ויספיקו לקצור קודם הזמן הנ"ל".

ציווה המלך, ולרשות הפועלים הועמדו מעדני מלכים מחלב הארץ. בנוסף לכך, צורפו אליהם צוותות של זמרים, כנרים, וכל שעשוע שבעולם, כדי שלא יאבדו הם את חשקם ומרצם בעבודה, ויזדקקו לשעות מנוחה מועטות.

הגיעו הקוצרים אל השדות, נפשו קמעא והתבוננו סביבם, קסם להם קול הזמר וריח המעדנים הגיע לאפם, אף עיניהם הלכו שבי אחר השעשועים הרבים שהוכנו עבורם והם החלו נסחפים אחר המאכל, המשקה והזמר ושוקעים בתענוגות…

יותר ויותר שקעו הפועלים בהבלי השעשועים, בשכחם לגמרי את מטרת בואם ואת אותו תפקיד חיוני שהוטל עליהם, כשבידיהם נתונה אחריותה של כלכלת המדינה כולה.

ימים לילות חלפו ביעף, ואין איש מהם שם לב אל התבואה המתקלקלת והולכת, ובטרם התפנו הפועלים משעשועיהם, כבר עמדו בפני שוקת שבורה: הם איחרו את המועד…

המלך, בחשבו שבעיית התבואה הולכת ונפתרת, לא עקב אחר מהלך העבודה, בהסתמכו על מצפונם של הפועלים, שמבלי ספק עמדו אף הם על חומרת המצב…

התפנה המלך לעיסוקיו היומיים ולשעשועיו בסגולות המלכים. סוג ציפור נדיר המרהיב ביפיו העסיקו רבות, אוהב היה מאד את הציפור הזו, אותה הצליח לצוד מספר פעמים אחר עמל רב ואילו היום לא היתה בידו ציפור מסוג זה והוא השתוקק מאד להשיגה.

לפתע, מתוך התענוגות והעידונים, התנערו הפועלים, והשקיפו על פני השדות הגדושים תבואה ועיניהם חשכו. לנגד עיניהם ראו את המשבר הגדול בעיצומו, שדות יבשים, שבלים שדופים ותבואה רקובה למכביר…

משראו כך אחזתם חלחלה וצמרמורת עברה בכל גופם. חרטה עמוקה החלה לנקר בהם, והם הצטערו נואשות על מה שעוללו לעצמם ולכל תושבי הארץ גם יחד.

לא ידעו הפועלים להשית עצות בנפשם, פחדם הגדול מהרגע בו יצטרכו להופיע בפני המלך ולהודיע לו על ביצוע העבודה הילך עליהם אימים, והם חששו לגורל חייהם.

אולם לא היה להם זמן רב לחשוב שכן הלך וקרב אותו יום בו יהיה עליהם להופיע לפני המלך כדי למסור לו על סיום עבודתם ולבוא על שכרם.

בין כך ובין כך פגש בהם חכם אחד, וראה אותם סופקים כף אל כף. מששאלם לסיבת יגונם, תינו הללו בפניו את צערם הרב, בצפותם למענה מפיו. סיפר להם החכם "איך שהמלך אוהב איזה ציפור, ובזה שיביאו לו זה הציפור אז על ידי הנחת רוח והתענוג מזה יכפר [להם המלך] על הכל."

אלא שכאמור, אין אותה ציפור נמצאת בהישג יד. עמל רב נדרש כדי להשיגה שכן היא מקננת בגובה רב, וכדי לעלות לקנה יש צורך בסולמות מיוחדים, שעבור בנייתם נזקקים לזמן רב, ועד שיכינו הללו סולמות גבוהים כאלה, יבוא הזמן בו עליהם להופיע לפני המלך.

הוסיף החכם וייעץ להם עצה, להרכיב מעצמם "סולם אדם" כשאחד יעמוד על חברו, וחברו על חברו, ואזי, כאשר יגיע האחרון, העליון, אל קן הציפור הנדירה, יוכלו לצודה.

מצא הדבר חן בעיני הפועלים, והחלו לתור אחר מקום המצאה של ציפור נהדרת זו. אחרי נדודים רבים ביערות, מצאו לבסוף קן ציפור שכזה, המקננת על פסגת עץ גבוה מאוד. משעמדו לעלות זה על כתפי זה על מנת להרכיב "סולם", החל ויכוח מתנהל ביניהם: "מי בראש". מי ירכין עצמו תחלה כדי שחברו יעלה עליו, ומי אחריו, ומי אחרי אחריו, כשכל אחד מהם רוצה להיות הגבוה שבהם…

הגיע הרעש אל קן הציפורים, "ועל ידי מריבתם נתרשלו, והציפור פרח, ועל ידי זה נשאר להם הכעס מהמלך על התרשלותם מקצירת התבואה".

* * *

… ונמשל

 

נשלחו בני אדם אל העולם הזה כדי לקצור תבואה: לקצור מצוות ומעשים טובים; נשמה טהורה ניתנה בהם, מוח נקי מכל רבב, כדי לקנות על ידם תורה ומצוות. עליהם למהר רבות – כמו שאומר רבינו ז"ל "עליכם למהר ביותר כדי שעוד תשיגו דבר-מה" – שכן "המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק". טרם יבוא יצר הרע בנכליו, ויטמא את המח ויקלקל את הנשמה בעוונות וחטאים, כי אז לא יתאפשר עוד לקצור תבואה רבה, תבואת המח, שהם תורה ומצוות, הללו מקולקלים יהיו כשהמח מקולקל הוא בהרהורים רעים ובתאוות רעות ח"ו.

כי על כן, עוד בטרם יתקלקל המח, טרם יכשל ח"ו בפגם הברית המקלקלו יותר מכל, על האדם לנצל את מוחו הטהור, את הנשמה שבו, עד תום לתורה וליראה.

אמנם, העבודה רבה היא, "המלאכה מרובה", אבל כבר הכין לנו בורא כל העולמים "תענוגות" למכביר, לחם לאכול ובגד ללבוש וכו', המספקים לנו את צרכנו, לבל נשבר ח"ו, לבל נתעייף מלעסוק "בקצירה"

לפיכך, עלינו להזהר מאד לזכור את מטרת בואנו הנה, ולא להמשך אחר הבלי התענוגות, המזניחים את התבואה, את המח, וגורמים לו רקבון ח"ו.

אמנם, המציאות היא הפוכה, רבים הם ששכחו לגמרי את תפקידם בעולם, ונסחפו אחרי ההבל. אלא שעדיין יש לכך עצה, ציפור אחד יש לו להקב"ה, אותו אוהב הוא ביותר ומשתעשע עמו, הלא הוא "הצדיק", כי בן יקיר הוא לו, ילד שעשועים. על כן: כשמקורב להצדיק אף שאינו מקבל ממנו כלל הוא גם כן טוב מאד. והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק מועיל לעבודת השי"ת (ליקוטי מוהר"ן א,קכ"ט).

ומי מאתנו אינו יודע נגעי לבו ומכאוביו, כלום יש לנו עוד לסמוך על עצמנו, על מוחנו, על שכלנו? שמא נקי הוא ראשנו מכל רבב?! כי על כן, הבה נא ונתקרב אל הציפור הנדירה, ציפור הציפורים, הצדיק הנבחר מכל הצדיקים, שעליו נאמר "צדיק יסוד עולם" ו"כל העולם ניזון בשבילו", כי אז, לא נירא בהמיר ארץ, כשיאחז ה' בכנפות הארץ, לנער את הרשעים ממנה, שכמובא בשיחות הר"ן, הרי "מי שהוא מקורב לצדיק אמיתי, אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק, ויהיה נשאר קיים, ולא יהיה ננער עם הרשעים. מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק".

אל נא נסחף אחר המחלוקת – שכן "אלו המניעות מלהתקרב אל הקדושה הבאין על ידי המחלוקת שבין ישראל בעצמן – אלו המניעות גדולים מהכל" (ליקוטי עצות המשולש מחלוקת כ). הלא כמוה כמחלוקת שהיתה בין הפועלים, מי יעלה על מי, אל הציפור, חישובים של כבוד ונגיעות, או פניות דקות מן הדקות, הם הם המונעים העיקריים מלהתקרב אל הצדיק האמיתי.

לא "סולמות" ולא תחבולות אחרות יביאונו אל קן הציפור, אלא האחדות – "סולם אדם" – ההתקשרות הגמורה באהבת וכבוד חברים, וביחוד על ידי התרחקות גמורה מהתנגדות לצדיק. כי אז, מובטח לנו שהבטחת רבינו להלוך לפנינו, תעמוד לנו לעד.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support