השתוקקות אל האין–סוף

"יש חיות רעות דורסים וטורפים. והם חכמי הטבע, שמראין בחכמתם המוטעית שהכל על פי הטבע, וכאילו אין שום רצון, חס ושלום … 
"והכנעתם של אלו החיות רעות, חכמי הטבע, הוא על ידי חכם גדול שבקדושה, שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון … מצח הרצון".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ד)

תכלית הבריאה היא לגלות את רצונו ה' יתברך, לגלות שהכל מתנהג אך ורק ברצונו – ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

די להגי לתכלית זו, על האדם להישמר לבל יילכד ברצונותיו הפרטיים המתלבשים בכל הבלי העולם הזה; רצון להתעשר, רצון להנות מאכילה ושתיה, רצון להתכבד, וכיו"ב. רק להידבק ברצונות קדושים, שיהיו כל רצונותיו ומאווייו אל א-ל בשמים, לעשות רצונו ולהידבק בו.

ואכן, זהו תפקידם של הצדיקים האמיתיים, הכלולים בנשמת משה רבנו, להאיר ולעורר את אותו רצון קדוש בלבותיהם של בני ישראל. כי אותם צדיקים אכן שיברו וביטלו את כל הרצונות הגשמיים שלהם, עד אשר זכו להארת הרצון והפכו לשלהבת אש של כיסופים וגעגועים להשם יתברך. את ההארה הזאת ברצונם להאיר בכל יהודי, שכל יהודי ויהודי יהפוך ללפיד אש של רצונות וכיסופים וגעגועים לה' יתברך.

מאז ועד עתה – אומר רבינו – עומד משה רבינו וכל ממלאי מקומו – בין 'שמד' ל'רצון', להעלות את כל השקועים ברצונות שאינם קדושים, וללבב את לבם, לבל ישתוקקו לעשות אלא רק את רצון ה' ולבם יהא מלא על גדותיו ברצונות וגעגועים קדושים, עד אשר יעלו מדרגה לדרגה, עד לשורש הרצון העליון.

* * *

עתה הטו אזנכם ושמעו:

קיימים שני סוגי רצונות קדושום: ישנם הרצונות הפרטיים אל כל מצוה ומצוה: ללמוד, להתפלל, לגמול חסד וכו'; וישנו הרצון העליון שהוא השורש של כל אותם הרצונות הפרטיים – הלא היא ההשתוקקות אשר האדם משתוקק להידבק באביו שבשמים. רצון אינסופי אשר אינו מוגבל בשום רצון פרטי.

ארץ ישראל היא המקום המסוגל, בו אפשר לגלות ולעלות אל הרצון האינסופי דווקא מתוך הרצונות הפרטיים. כי עיקר המצוות לא ניתנו אלא בארץ ישראל (כמבואר בראשונים) ושם הוא המקום אשר דווקא מתוך קיום המצוות המעשיות והיומיומיות בבית ובשדה, עולים ומתעלים להשתוקק ולכסוף אל האין-סוף.

מאחר שלא זכה משה רבינו – העוסק לגלות את הארת הרצון – להכניסנו לארץ הקודש, לא נשלם התיקון, וגם אם נחלנו את הארץ וקיימנו את מצוותיה, לא הגענו על ידי הרצונות הפרטיים של המצוות לגילוי הרצון העליון; נעצרנו ברצונות הפרטיים של המצוות – ללמוד, להתפלל, לחרוש ולזרוע כהלכה – ולא הגענו לשורש הרצון, לרצון האין-סוף. וכך איבדנו אט אט גם את הרצונות הפרטיים וגלינו מארצנו לחוץ לארץ, למקום אשר שם לא ניתן לגלות את הרצון העליון מתוך הרצונות הפרטיים.

ברם, ככל שאנו מתקרבים לגאולה, ונשמת משה מתגלה שוב ושוב בגילוי רב יותר, וכבר זכה רבינו הקדוש לדרוך על אדמת הקודש – מחדיר משה רבינו בלבנו את הארת הרצון העליון בתוך כל הרצונות הפרטיים של המצוות והפעולות היומיומיות, ומלמד אותנו איך להשתוקק – תוך כדי הלימוד והתפילה ושאר המצוות – אל ה' יתברך בעצמו!

ולא זו בלבד, הוא מלמד אותנו ונותן לנו במתנה את 'הארת הרצון העליון', שגם אם יהיה מה שיהיה ויעבור מה שיעבור, נחזיק בכל עוז ברצון הכללי הכולל בתוכו את כל פרטי הרצונות הקדושים, ונכסוף ונשתוקק להתקרב אל השם יתברך, אל האין-סוף!