לימוד לפני התפילה

איך זוכים להתחבר ולהתקשר להשי"ת?

עיקר ההתחברות והדבקות להשי"ת היא על ידי התפילה, כי התפילה היא שער שדרך שם נכנסין להשי"ת, ומשם אשתמודעין ליה – מכירים אותו (ע"פ ליקו"מ תנינא סי' פ"ד).

בתפילה אנו מדברים עם השי"ת ומשבחים ומפארים אותו, מבקשים ממנו את כל צרכנו, ועל ידי זה אנו מתקנים את מלכות ה'. שהרי כעת בגלות מלכות ה' נעלמת ונסתרת, נדמה שהכל מתנהג מעצמו על פי טבע ומקרה, לא מכירים שיש מלך שמנהיג הכל, ולכן עיקר התיקון הוא תפילה. כי לא די בזה שנאמין ונדע את מציאות האמת, שהרי בידיעה לבד אולי הכחשנו את השקר, אבל עדיין אין זה חיבור. חיבור והתקשרות בפועל נעשים דרך דיבור ושיחה, שהם הביטוי המעשי של האמונה. כאשר אנו באים לפני ה' ומודים לו על כל דבר טוב שעשה עמנו, משבחים אותו ומדברים בגדולתו לפניו, ומעלים את כל הבעיות והקשיים, בזה אנו ממליכים את ה' עלינו ממש, לא רק בהסכמה רעיונית.

יש בזה, כמובן, כמה וכמה דרגות, כי ככל שאנו מוציאים את הדיבור יותר מעומק הלב, מתוך השתוקקות ואהבה, כך באמת נעשה חיבור גדול יותר, כי זה ברור שחיבור והתקשרות תלוי כפי גודל החשק שיש בדיבור.

איך אפשר לזכות להתפלל לה' מתוך התעוררות של חשק אליו?

בענין זה אפשר הרבה לכתוב ולבאר, שהרי בכל ספרי הצדיקים מדובר רבות מענין התפילה, איך לזכות להכניס את כל הכוחות לתפילה, ולהתעורר לזכור בשעת התפילה שאנו עומדים לפני מלך רם ונשא וכו'. אבל בכל זאת נתמקד בנקודה עיקרית מאוד.

עלינו להתבונן למה באמת קשה לנו להתעורר בהשתוקקות להשי"ת, והרי כולנו אוהבים את השי"ת, כולנו מסכימים למות בשבילו, אז למה אין אנו חשים תחושה זו כל הזמן, לפחות בשעת התפילה, שאז אנו מדברים ישירות עם השי"ת?

התשובה לכך היא פשוטה, ההשתוקקות שיש לנו להשי"ת באה מכח הנשמה שבתוכינו. בכל אחד מישראל יש נשמה קדושה ששורשה למעלה ממקור עליון מאוד, שלכן טבע הנשמה שהיא משתוקקת תמיד לשוב אל דודה למקור חוצבה.

אלא שבכל זאת עדיין לא זכינו לשלמות אור הנשמה, וצריך לראות להגדיל ולהשלים את הנשמה בתוספת חלקיה. וככל שנשלים את חלקי הנשמה שלנו כך ממילא יאירו הם בתפילתנו שנוכל להתפלל ולהוציא מפינו דיבורי שבח והודיה או בקשות, מתוך לב מלא געגועים להשי"ת.

אבל איך זוכים להשלים את הנשמה?

על ידי לימוד התורה שאנו לומדים בשביל לשמור ולעשות.

כי זאת יש לדעת ולזכור שהאותיות של התורה הקדושה, אינם סתם אותיות וצירופי מילים המעבירים מסר מסויים, אלא יש בהם קדושה גדולה, כי האותיות הקדושות הם ניצוצות נשמות, שם מושרשים כל נשמות ישראל, וכל חלקי נשמותינו נמצאים באותיותיה.

ובאמונה זו יש לנו לגשת ללימוד, בכל עת בה אנו פותחים ספר ומתיישבים ללמוד, לכוון ולחשוב שהלימוד הוא בשביל לשמור ולעשות את רצון ה' המתגלה בספר הזה. אם זה ספרי הלכה או ספרי צדיקים, אז יש לחפש להוציא הלכה פסוקה, עצה והבנה חדשה בהתקרבות לה'. ובשאר חלקי התורה אשר לא תמיד יש בהם הוראות מעשיות, יש ללומדם מתוך כוונה טהורה, שנזכה על ידי הלימוד הזה לעבוד את ה', ולהאיר אור חדש בנשמתנו.

וכאשר אנו לומדים מתוך רצון להדבק בקדושת האותיות, לקבל להשלים את חלקי הנשמה המונחת באותיות תורתנו הק', אזי בלימוד זה אנו בונים את האתערותא דלתתא שלנו, ובעת שאנו עומדים להתפלל, אזי כל אותם ניצוצי נשמות הקשורים באותיות התורה שלמדנו באים אלינו, ומעוררים אותנו בכיסופים גדולים לה', כי הם רוצים להיכלל בהתגלות מלכות ה', ובאים להתחדש בתוספת אור המתגלה בתפילה.

ומשום כך יש להשתדל מאוד ללמוד לפני התפילה, לפני מנחה וערבית, וכן לפני ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו. כי תפילה שבאה אחרי לימוד תורה היא ענין אחר לגמרי, כי התורה מעוררת בלב את הכיסופים, ומאידך התפילה מחדשת את הנשמה שקבלנו בתורה שלמדנו.

ובפרט לפני תפילת שחרית, וכמו שהקפידו אנשי שלומנו לקום בחצות או לפנות בוקר, להתכונן לתפילה, שבשעה זו הלימוד יותר במחשבה אמיתית ונקייה, מתוך כוונה לקבל את חלקי הנשמה, לחפש להתעורר בתשוקה להשי"ת. (וגם מי שאין זוכה לקום לפנות בוקר, לפחות לחטוף איזה דיבור של תורה לפני התפילה, בכדי להגדיל אור נשמתו).

ולכן גם יש להקפיד שלא לדבר לפני התפילה, כדי לחבר בין התורה לתפילה.

ואשרי מי שזוכה ללמוד ספרי צדיקים המגלים דרכי עבודת ה', איך לבוא לאהבה ויראה וזכרון האמונה בהשי"ת, לפני התפילה. שאז אפשר לראות בחוש, איך אור הדעת של התורה, דיבורי הצדיקים שלמד, מאירים לו לתוך תפילתו, ומעוררים בו כיסופים ורצונות להשי"ת.

ובפרט כאשר הולכים להתבודד ולהשיח את הלב לפני ה', על פי תורה שלמדנו, להתפלל לקיים את הנלמד, ולקשר את כל מה שעובר עלינו על פי התורה, אזי אור הנשמה שקבלנו מתחדשת מאוד באור התפילה, ונעשה תיקון גדול לשכינה, בהיות התפילה מחוברת לאור התורה, ונעשה התקשרות ויחוד גדול ביותר.

* * *

אך גם לאחר כל זאת נדגיש, שגם מי שאין לו את ההתעוררות המדוברת בעת הלימוד, יש ללמוד מתוך אמונה פשוטה בכל דיבור של התורה הקדושה, שיש בכוחה להוסיף ולהשלים את נשמתנו, ובוודאי שתועיל לנו ברוב הזמן להתעורר להשתוקק לה' בעת התפילה, ובפרט אם הלימוד הוא בהתקשרות לצדיק.

ואדרבא כוונה פשוטה זו, יש בכוחה להוציא מאתנו הרבה לחצים וכעסים פנימיים שיש לפעמים בעת הלימוד, על כך שאין אנו מצליחים בלימוד, או שאין אנו מבינים או שאר מחשבות על העבר וכדומה, כי אנו סך הכל חוטפים קצת לימוד מתוך מחשבה של רצון להתקרב לה', ומה יש להתבלבל.

(על פי ליקו"מ סי' ב' אות ו')