'שמע ישראל ה' אלוקינו'… הוא מנסה להכריח את עצמו לכוון לפחות פירוש המילות, אבל הסערה ממלאת את לבו; פלוני חברו הכעיסו ושכנו הכאיב לו, החובות רובצים עליו ודאגת הנסיעה לראש השנה מבלבלת אותו, בקושי הצליח לעבור כמעט בשלום ולצאת ידי חובת קריאת שמע של שחרית כאשר הוא מעביר במוחו את התרגום המילולי של תיבות הייחוד, אחד למעלה ולמטה ובד' רוחות. 'נו, לפחות קראתי קריאת שמע כפשוטה' הוא מנחם את עצמו. האומנם?!

* * *

רגילים אנו במצוות 'קריאת שמע' עליה נצטוינו בפרשתנו לקרותה ערב ובוקר מדי יום ביומו, יש כאלו שהיא נאמרת אצלם אפילו בעל פה מרוב הרגל, הורגלנו גם לכוון פירוש המילות, אבל לאמתו של דבר אנו צריכים עדיין ללמוד היטב את פשטות מהות המצוה הזאת, כפי שרבי נתן מבארה, ולהתחיל לקיימה מחדש.

יכול אדם להחשיב עצמו למאמין, והוא אכן מאמין בפנימיות לבו ביסודי האמונה, אבל היא מתיישנת אצלו. היא לא מחוברת למציאות היום-יום, מבלי שאפילו יחוש שום סתירה בכך. הוא כועס, מתרגז, מתעצב. עולים בו רגשות נקמה על פלוני שהרע לו, ורגשות פחד מה אלמוני יעשה לו. הסיבות השונות וההשתדלויות למיניהן תופסות אצלו מקום נכבד ביותר; כאשר הן פועלות הוא חש בטוח, וכאשר הן מתרועעות הוא חש אבוד וחסר אונים. הוא גם יכול לקרוא קריאת שמע, ותוך כדי כך יעלו בקרבו מחשבות מעין אלו, וכאמור, זה לא סותר אצלו את מהלך מחשבותיו.

מציאות זו אינה חסרון רק בשלמות מעלת קריאת שמע, אלא העדר עיקר ויסוד פשטות המצוה. וכפי שמלמדנו מוהרנ"ת: "עיקר קריאת שמע, שהוא כלל ויסוד כל התורה כולה שתלוי באמונה – שאנו צריכין לקבל עלינו אמונתו הקדושה בכל יום ויום. ועיקר המצוה בכל יום הוא, להכין עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה מחדש, וכמו שדרשו חז"ל 'אשר אנכי מצוך היום' – 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', ועיקר מקרא זה נאמר לענין קריאת שמע, כי צריך לפשפש עצמו באמונה ולראות ולקבל על עצמו האמונה בכל יום מחדש" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, ב).

עיקרה ופשוטה של מצות קריאת שמע היא: שנקבל אותה מחדש, שנבין היטב, שהיום – עם כל המאורעות החדשים והמסעירים שאירעו היום, עם כל פרטי המקרים שקרו לך ולבני משפחתך היום, עם כל הסיבות שהתחדשו היום בעולם בארץ ובחוץ לארץ – כל אלו צריכים להיכלל מחדש באמונה. שנתעורר מחדש להבין שרק ה' הוא המסובב כל אלה, ואין מלבדו שום כח וחיות ומנהיג שיכול להרים אצבע ולעשות כלום, כי הכל ברצונו ובחיותו לבד לבד לבד! מי שאינו מתעורר לחוש לפחות סתירה להרגשות הפחד והכעס והרוגז והעצבות שממלאים את לבו מכל המאורעות המסבבים אותו, הרי שלא שמע ולא הבין ולא קיבל את פשטות הידיעה של קריאת שמע.

רבי נתן ממשיך ומבאר: מדוע פותחת מצוה זו במילים "שמע ישראל", למה לא היה די לומר רק "ה' אלקינו ה' אחד" שזה העיקר? והוא מלמדנו נקודת יסוד במהות המצוה הזאת: "באמת זה עיקר שלמות האמונה, כי כשרוצים להודיע דבר חדש ונפלא אומרים 'שמע נא מה שאדבר ואספר לך חדשות גדולות נוראות ונפלאות', וזה בחינת אלו השתי תיבות 'שמע ישראל' שאומרים קודם עיקר היחוד, שבזה מעוררים את לבבו ולבב כל ישראל שיטו אזנם וישמעו היטב מה שמספרין להם חדשות גדולות ונפלאות, בבחינת מה שדרשו חז"ל (ברכות טו) על תיבת 'שמע', 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך', היינו, הט אזנך ולבך ושמע היטב מה שאתה מוציא מפיך שהוא ה' אלקינו ה' אחד! כי אף על פי שאנו חזקים באמונה מכבר משנים קדמוניות, אף על פי כן אין זה הדבר ישן ח"ו, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי, כי אין יום דומה לחברו" (שם).

אם קראת ולא שמעת את מהות הידיעה הזאת מחדש ביחס לכל המאורעות שהתחדשו אצלך היום, ואם לא התחדשת לחפש לקבוע בלבך את האמונה ולחבר אותה לכל המקרים שאירעו עמך היום, הרי שהעיקר חסר מן המצוה.

פשטותה של מצוה זו היא להוליד בטחון ושמחה בלב הקורא, וכפי שרבי נתן מביא: "קריאת שמע היא אמונה, ואמונה היא עיקר השמחה" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ב). קריאת שמע מחייבת לסלק את העצבות ואת הפחדים, מתוך הבנה שאנו מסורים בידו של המנהיג הרחמן המשגיח עלינו בפרטיות ואין בכח מה ומי לעולל לנו דבר שלא כרצונו.

קריאת שמע גם מחייבת התעוררות רצונות מחודשים להתחיל מחדש בעבודת ה', גם כאשר נכשלנו ונפלנו מאות פעמים. כיון שהזקנה והיאוש מהותם שיש טבע המחייב שמה שהיה אמש הוא מה שיהיה מחר, אך כאשר אנו מבינים את פשטות הקריאה הקדושה הזאת שאין עוד מלבדו והכל ברצונו, הרי שמתעוררת תקות חיים מחודשת. וכפי שרבי נתן מגלה: "אנו מאמינים שהוא יתברך עושה חדשות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית מחדש ממש, שבכל יום נעשים חדשות נפלאות ממש שלא נעשו מעולם. וכל עיקר כוונתו יתברך, לרמז ולעורר כל בני אדם לרצונו יתברך, ואנו צריכים לעורר עצמנו בכל יום ויום לברך ברכת קריאת שמע וקריאת שמע בפה מלא ובלב שלם ולשום לבנו היטב למה שאנו מוציאין בפינו, בבחינת 'שמע – השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך', ובזה שאנו משימים לב לזה ומאמינים בזה בלב שלם, ניתוסף אור וקדושה על האדם בכל יום" (ליקוטי הלכות, ברכת השחר ה, כה).

הבה נתחדש בקיום מצוה נשגבה זו שהיא יסוד אמונתנו ומקור קדושתנו, לפחות נשתדל להכין עצמנו לכך, וכפי שכותב רבי נתן: "וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת, להשתדל ולהכין עצמו להכניס בלבו האמונה הקדושה בכל יום מחדש, כי זהו עיקר ויסוד וכלל כל התורה כולה. כי כל אדם באיזה מדרגה שהוא, אפילו בדיוטא התחתונה, יכול להרגיש בלבו אלקותו מחדש, אם יטה אזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא מפיו" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, ה).