בפרוס ימי הפורים אמרתי לנסות לכתוב קצת דברי התבוננות בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה יו"ד, שהיא פורימ'דיגע תורה [=תורה השייכת לפורים], כמו שמבואר בפנים שמדבר מפורים ומרדכי ואסתר וכו', ועיקר התורה מיוסדת על ענין ריקודים והמחאת כף שממתיקים הדינים והגזירות, וכתוב בחיי מוהר"ן שמאמר זה נאמר קודם פורים (של שנת תקס"ג) ובעת שמוהרנ"ת זיע"א כתב את המאמר לפני רבינו ז"ל אמר לו רבינו: כך אמרתי שעכשיו נשמעים גזירות וכו' והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה(האט גייט פורים), ויהיו ישראל מרקדין וימחאו כף וימתקו הדינים, וכפל דבריו ואמר בפה מלא "כך אמרתי", וכוונתו היה להעיר לבבינו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושים, אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאוד מאוד ורזין עלאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מני ים בכל דיבור ודיבור, אף על פי כן עיקר כוונתו שנשמע ונקבל דבריו הק' בפשיטות לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו בפשיטות ותמימות וכו', עד כאן לשון מוהרנ"ת.

ובביאור הליקוטים (אות מ"ד) כתב: שמובן מצירופי דבריו הקדושים (בשיחה הנ"ל) על אודות ההמחאת כף וריקודין, שאף על פי שגם בכל השנה (כשרוקדין ומחאין כף) נמתק בהם הדין, אבל עיקר סגולתם (של ריקודין והמחאת כף להמתיק הדינים) הוא בפורים שאז המשכת הנס והארת מרדכי ואסתר (שהם סוד הארת הידים והרגלים כמב"פ) שבהם וכו'.

ומה שיש להתבונן בזה, שהנה מדבריו הקדושים בפנים מבואר לכאורה שהסגולה הזאת של ריקודין והמחאת כף להמתיק הדינים, תלויה בהתקרבות לצדיק, שהוא האיש אשר רוח בו (שהוא קוצא דאות ד' דאחד, ועושה מאחר אחד) וההוא רוחא נשיב (אצל המקורב אליו) בשית פרקין דידין ובשית פרקין דרגלין [=אותה רוח הנושבת בשש פרקי הידיים ובשש פרקי הרגליים], ונתגלית הארת הידים והרגלים, שזה בחי' המחאת כף וריקודין, ונתרוממין ונתעלין הידין והרגלין מאחיזת העבודה זרה והכפירות והגאווה (שהן הן הגורמים את החרון אף והדינים) וממילא נמתקים הדינים ומתבטלים הגזירות רעות, כמבואר בפנים, הרי שזה תלוי בהתקרבות להצדיק דווקא, וכמו שהביא בסוף המאמר את הפסוק נאמר אצל יוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו", כי בלעדי הצדיק אי אפשר להעלות ולהרים הידים והרגלים, ולא כן משמע משיחה הנ"ל שאמר "האט גייט פורים וועלין אידין טאנצין און פייעסקען וועט מען ממתיק דינים זיין" [=הנה הולכים ובאים ימי הפורים, יהודים ירקדו וימחאו כף – וימתיקו הדינים], ופשוט שמדובר גם מסתם יהודים, "עמך", הרוקדים ומשמחים בשמחת פורים, ומשמע שגם הריקודים והמחאת כף של יהודים כאלו שאינם יודעים מהצדיק מסוגלים גם הם להמתיק הדינים ולבטל הגזירות.

ונראה שבהתבוננות בדבריו הקדושים בפירוש מאמר רבה בר בר חנא בד"ה אמר ליה אצית וכו', ובדברי הפרפראות לחכמה על תורה זו באות א' (יעו"ש היטב כי אין המקום כאן להאריך בו) נבין שהענין הזה נעשה בהדרגה, היינו בהשתלשלות ההארה מדרגא לדרגא, ר"ל כי עיקר הארת האמונה והתפילה בדרגא היותר עליונה הוא אצל הצדיק הדור בעצמו שהוא בחי' קוצא דאות ד' דאחד כנ"ל שהוא הרוח הבא מד' רוחות, וההוא רוחא נשיב ומאיר הארת האמונה בלב ובידים וברגלים של המקורבים אליו (ומובן שגם בהמקורבים עצמם יש חילוקי מדריגות מזה לזה), ומהם משתלשלת ומאירה הארת האמונה לכלל ישראל לכל מדריגותיהם עד הרחוקים ביותר עד שמגיע ההארה אפילו לאלו שנפלו לסטרא דמותא שגם הם יכירו וידעו שיש אלוקים שליט ומושל, שעל ידי זה נעשה עיקר המתקת הדינים בכללות כמבואר בפנים.

ומזה יש להתבונן בגודל מעלתם הנפלאה של המקורבים באמת לצדיק האמת, שעל ידיהם נמשכת הארת הצדיק לכלל ישראל ולכל העולם, וממילא מובן מזה גם גודל האחריות של המקורבים אל הצדיק, לשמור ולעשות ולקיים בפשיטות ותמימות כל אשר יאמר הצדיק כי הוא זה, בביטול שכל עצמו לגמרי כמבואר בתורה קכ"ג, יזכינו השי"ת לכל זה. ובבוא ימי הפורים הבעל"ט יזכינו השי"ת לקיים כל מצוות היום ובפרט ענין הריקודים והמחאת כף בהתקשרות להצדיק האמת, ולהמתיק כל הדינים והגזירות הרעות מישראל, וכבימי מור והדס יתהפכו עלינו לטובה, כמו שכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

וכפי מה שמבואר בביאור הליקוטים שהבאנו לעיל, משמע שכל עניני מאמר הנ"ל מתעוררים ומסוגלים ביותר בימי הפורים, ואם כן מסוגלים ימי הפורים ביותר להתחדש אז בענין "התקרבות לצדיק" גופא, ולקיים קיימו וקבלו מחדש תורה שבנגלה ותורה שבנסתר (שבכלל זה הוא התגלות חידושי אורייתא של פנימיות התורה שע"י צדיקי הדור), שהוא גם כן סוד התגלות הארת הידים והרגלים שבימי הפורים כמבואר בפנים, וכמובן גם בליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ע"ד [המתחילה במילים] אחר פורים קורין פרשת פרה וכו', שהארת הצדיק מתחדש ומאיר ביותר בפורים שאז הוא ההתחלה של כל ההתחלות, וכידוע "שבפורים שטייט איין נחמן בא מרדכי'ן און טאקע פארט האפ" [בפורים, אמר רבי נתן, נמצא 'נחמן', היינו רבינו, אצל 'מרדכי'. 'טאקע פארט האפ', אמרה המופיעה רבות במכתבי מוהרנ"ת ופירושה: בכל זאת בשמחה] אשרינו מה טוב חלקינו, וכפתגם אנ"ש "א נייער אשרינו".