שלום אמיתי הוא חיבור של שני דברים מנוגדים זה לזה, כמו שאמרו חז"ל על "עושה שלום במרומיו" שיש מלאך מאש ומלאך ממים – והקב"ה עושה שלום ביניהם" (זוהר ויקרא יב ע"ב).

כך שאם אתה רואה שחברך כל כך שונה ממך בתכונותיו, במידותיו ובהשקפותיו – אל תחשוב שזה מונע ממך להיות בשלום עמו; אדרבא, זהו השלום האמיתי, ששני הפכים מתחברים יחדיו.

זו הסיבה שהצדיקים הם אלו שמביאים את השלום לעולם, כמאמר חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות סד ע"א) שכן הם כופים את יצרם ומשעבדים את כל המדות השונות למטרה אחת ויחידה – למלא את רצון ה'.

לפיכך "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום" (עוקצין ג), כי כל ירידת השפע לעולם היא על ידי חיבור בין דברים מנוגדים. שהרי הקב"ה והבריאה החומרית הם שני הפכים, ורק השלום מסוגל לחבר בין ההפכים הקוטביים הללו ולהביא את השפע לעולם.

כך אנחנו מוצאים אצל יוסף הצדיק שימוש בשתי תכונות מנוגדות זו לזו – מידת החסד ומידת הגבורה, כאשר מצד אחד נאמר: "ויבא יוסף את דיבתם רעה" – בבחינת 'שמאל דוחה'; ומאידך – ימין מקרבת: "את אחי אנכי מבקש" (בראשית לז). כמו כן "יוסף הוא השליט" – גבורה – ודווקא "הוא המשביר לכל עם הארץ" – חסד (בראשית מב), הוא זה שזכה להמשיך שפע מזון ופרנסה לעולם.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א פ)