הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער מעלה זכרונות קדומים מהחסיד הישיש רבי נפתלי כהן (רייכמן) מברדיטשוב – ירושלים, חותנו של הגה"ק רבי אברהם ב"ר נחמן זיע"א

תפילתו של רבי נפתלי

מאז ילדותי הייתי מתבונן עמוקות בתפילתו היוקדת של רבי נפתלי כהן. למרות זקנותו היה מתפלל בחיות ובהתחדשות. היו רואים 'פנימיות' אמיתית בתפילתו. לא היו שומעים את קולו, אבל מדי פעם היו רואים את ידיו מתנשאות כלפי מעלה, וניכר היה בחוש כי הוא עומד לפני המלך ומשיח אליו את ליבו.

מאידך, היה רבי נפתלי שונא חיצוניות מעושה. היה פעם צעיר אחד בבית מדרשינו שהיה מתפלל בקולי קולות ובצעקות משונות, ורבי נפתלי הביע סלידה מהנהגה זו.

"סתם בזבוז ממון יהודי!"

אדם פרקטי ובעל דעה חזקה היה, אף שכבר היה אז זקן מאד. בשנים עברו לא היה נהוג לערוך בקביעות "קידושא רבה" לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת, כשהתחיל אחד להזמין את אנ"ש לקידוש שהכין בביתו לא הסכים רבי נפתלי לדבר, הוא סבר שעוד מעט יקדש כל איש על יינו בביתו, ולשם מה צריך סתם לאכול שוב ושוב. "זהו סתם בזבוז ממון יהודי" – טען רבי נפתלי.

בטרם הוקם בית מדרש לאנ"ש בירושלים היה רבי נפתלי 'שמש' ב"ניסן'ס שול". מקומו היה במזרח בית הכנסת, בשולחן הסמוך לארון הקודש, שם היה מתפלל כוותיקין, כמנהג אנ"ש, ולאחר התפילה היה נשאר בבית הכנסת כדי לבצע את תפקידיו.

מייסד – בעקשנותו – את מנין הוותיקין של אנ"ש

משנוסד ביהכנ"ס דאנ"ש בעיר העתיקה קבע שם רבי נפתלי את מקום תפילתו. בתחילה לא היה במקום מנין לשחרית בימות החול, אך רבי נפתלי התעקש להתפלל בבית הכנסת של אנ"ש, אף ביחידות. אחר שראו החסידים את מסירותו, הצטרפו אליו, וכך התחיל מנין הוותיקין הראשון דחסידי ברסלב בירושלים.

אביו של רבי נפתלי

אבי מורי ע"ה שמע מרבי נפתלי כהן סיפור נורא על לידתו:

אביו היה מהקנטוניסטים שנחטפו מחיק אמותיהם, בהוראת הצאר הרוסי ניקולאי ימ"ש, ולמרות כל הניסיונות של החוטפים להשכיח את עברו, הוא זכר תמיד שהינו יהודי, ובמשך הזמן אף השיג לעצמו תפילין.

באחד הימים, בהיותו כבר כבן 40, תפס אותו גנרל בכיר בשעה שהניח את התפילין. הגנרל ניגש אליו ותלש את התפילין של-ראש. החייל ההמום לא שלט על עצמו, הוציא את הרובה ועם הקת היכה את הגנרל מכה שהרגה אותו במקום – – –

כמובן שהחייל נעצר, וגזר-דינו היה האכזרי ביותר בימים ההם: הוא יכול היה לבחור לעצמו אחד מהשנים – או להיהרג במכת חרב, או לעבור בין שתי שורות של 100 חיילים, שיצליפו בו בשוטי ברזל, כשבדרך-כלל הנידון נופל שדוד בתחילת המסע האיום. החייל, אביו של רבי נפתלי, בחר באפשרות השנייה; הוא עבר בין השורות – ושרד!

בהתאם לחוק ששרר אז, מי שהצליח להישאר בחיים לאחר עונש כזה, היה משתחרר לביתו. גם הוא שוחרר והגיע לעיר מסוימת, בה עשה לראשונה את דרכו לרב, כשהוא מביע את רצונו לשוב ולהיות יהודי כשר. לאחר מכן נישא ונולד לו בנו רבי נפתלי.

נסיעותיו לאומן

רבי נפתלי היה זה שבנה מחדש את הקלויז האחרון של חסידי ברסלב באומן (כאשר שופץ בשנת תרס"ד). בשנות מגוריו בחו"ל עבד כקבלן בנייה, וכל מטרתו בעבודת הקבלנות היתה כדי לממן את הוצאות נסיעותיו התכופות לאומן. כאשר קיבל עבודת בניה וקיבל סכום כסף היה עוצר את העבודה, נוסע לאומן ועובד את השי"ת עד שתם הכסף, או-אז חזר לאתר הבניה והמשיך לעבוד עד ששוב קיבל כסף, ואז חוזר לאומן, וחוזר חלילה…

חנות הדגים של ר' נפתלי

בירושלים היה רבי נפתלי כהן מוכר דגים. הוא היה ממליץ לאנשי מעשה המהדרין במצוות שיקפידו לקנות את הדג 'בקלה'. כיון שאז טרם היו מצויים מקררים בבתים, ובהיעדר אמצעי הקירור היו הדגים ממהרים להחמיץ ולהסריח, אשר על כן המליץ רבי נפתלי לרכוש את דג הבקלה ששומר על טיבו יותר, ויחזיק מעמד עד לשעת סעודה שלישית של שבת, שיש אז ענין מיוחד לאכול דגים, כמופיע בספרים הקדושים.

חנותו היתה ליד 'המדרגות הרחבות' בסופו של ה'אידישע גאס' -[רחוב היהודים] לפני הכניסה ל'באטראק' [-השוק] המוסלמי. בימים ההם לא היו הקונים מרובים, ורבי נפתלי ישב בפינתו ודיבר דיבורי תפילה להשם יתברך. החנות שלידו היתה של ה'קאווע-ברענער' [-קולה פולי הקפה].

אהבתו ליראי השם

בעל החנות היה ר' העניך, חסיד גור, שרבי הירש לייב ליפל 'אחז ממנו עולמות', כי היה שומר עיניים.

רבי נפתלי כהן אהב 'ערליכע אידן' [-יהודים יראים ושלמים]. בירושלים התגורר אז אחד מבני העלייה הליטאיים, שהיה ידוע כאיש קדוש, אך מתנגד לחסידות. למרות זאת, רבי נפתלי אהב אותו אהבת נפש.

פעם ניגש אבי לרבי נפתלי והביע לפניו את פליאתו: "הרי הוא מתנגד לבעש"ט ולרבינו?!"

ענה לו רבי נפתלי: "הבעש"ט הוא סוד, רבינו הוא סוד, מה לעשות שהוא אינו יודע מהסוד… אבל הוא חרד לדבר ה' – וחרדים לדבר ה' צריכים לאהוב!"

דבקותו ברבינו הק'

כאשר רבי נפתלי היה מדבר מרבינו, או כשרק נזכר מרבינו, היו עיניו זולגות דמעות. ברסלב'ר חזק היה. כאשר לקה במחלת הטיפוס, קראו לד"ר וולך מ'שערי צדק' לבדקו. רבי נפתלי, שהיה אמון על הוראת רבינו שלא להזדקק לרופאים, סירב בכל תוקף להבדק, וזה עזב את הבית בכעס גדול. אך ר' נפתלי הבריא בלעדיו..