"יש פנים דקדושה שהם בחינת חיים, בחינות שמחה; ויש פנים דסטרא-אחרא, מרה שחורה, עבודה זרה. ואלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים שהקב"ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעיצבון, כמו שכתוב 'בעצבון תאכלנה' – אלו בני אדם נקשרים בפנים דסטרא-אחרא, אלוהים אחרים, חושך, בחינת מיתה …
"יש תיקון לתאות ממון … שיסתכל לשורש שמשם בא כל הממון וכל ההשפעות".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א כג)

תאוות הממון. במאמר הזה מלמד אותנו רבינו עד כמה גרועה וחמורה היא: "אלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון…. הם אוכלי לחם בעצבון… אלו בני אדם נקשרים… באלוהים אחרים, חשך, בחינת מיתה… השכינה צווחת על אלו הנופלים בתאות ממון … ועל כן אלו המשוקעים בממון – כל מה שיש לו עשירות יותר, יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר; והוא מקצר ומכלה ימיו וחייו של האדם".

אבל לא רק במאמר שלנו. "תאוות העשירות הוא מלכות הרשעה… הוא מלכות המן עמלך, היפוך מלכות דקדושה" (ליקוטי מוהר"ן ח"א נו); "כל זמן שיש עבודה זרה זו של ממון בעולם – חרון אף בעולם" (ליקוטי מוהר"ן ח"א יג) וכך במקומות רבים נוספים. גם רבי נתן בתפילותיו מתחנן: "חוס וחמול עלי ועל זרעי ועל כל עמך בית ישראל, והצל ומלט אותנו מתאווה רעה הזאת של ממון אשר נתפשטה עכשיו מאד בעולם בעוונותינו" (לקוטי תפילות כג).

ועל כולם הקביעה הנוקבת של רבינו ש"מכל התאוות אפשר להוציא את מי שנפל לתוכם, אך מי שנופל לתאווה זו של ממון – אי אפשר בשום אופן להוציאו משם" (סיפורי מעשיות, מעשה יב) – – –

* * *

ניתן לחשוב שרק אלו השקועים בביזנס, בקריירה, רק אליהם מתכוון רבינו – 'אבל אני ב"ה לא קשור לזה כלל. אין לי תאווה לממון כשלעצמו; אני פשוט צריך להתפרנס, לסגור כמה חובות ועוד כמה צרכים דחופים – וזהו"…

אך כמי שאמונים על דברי רבי נתן כי כל "דברי רבינו ז"ל הם כלליות גדול מאד מאד .. וכל אדם כמו שהואף בין אם הוא בתכלית מדריגה העליונה, בין אם הוא בתכלית דיוטא התחתונה… יכולים למצוא את עצמם… בתוך כל תורה ותורה של רבינו הקדוש והנורא ז"ל" (הקדמת ליקוטי תפילות) – עלינו להבין שתאוות ממון כמו שאר המידות הרעות, יכולה להופיע בצורה קיצונית, ויכולה להופיע בצורות מעודנות יותר שגם הן מסוכנות מאד.

* * *

ממון פירושו שליטה והשפעה, כדברי שלמה המלך: "הכסף יענה את הכל" (קהלת י, יט). מי שנגוע בתאוות הממון מבקש באמצעותה להגשים את הישגיו ומעמדו בעולם, אבל גם מי שכל מבוקשו הוא "שיהיו לו כמה אלפים בצד" ושלא יצטרך לחשוב כל פעם מחדש איך לשלם חשבון מים / טלפון / גז / ארנונה – גם הוא נגוע באותם חיידקים, קשה לו להרגיש תלוי בחסדי שמים ולבקש פרנסה כל יום מחדש. שהרי כבר לימדונו חז"ל (יומא עו ע"א): "מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה… [כדי שיהיה אדם] אומר 'שמא לא ירד מן למחר'… נמצאו כולן מכוונין את לבם לאביהם שבשמים".

אמת, אין סומכים על הנס, אבל מכאן ועד להרגשה שאם היו בארנק עוד כמה אלפים – כל העניינים היו מסודרים, הדרך ארוכה.

השתדלות כל שהיא צריך לעשות, אבל להרגיש ביטחון צריכים רק עם השי"ת שזן ומפרנס את כל הברואים, שפותח את ידך ומשביע לכל חי, ולא עם ארנק תפוח.

* * *

רבינו כדרכו לא רק מאבחן את המחלה, הוא גם מציע לנו מזור ותרופה. לדבריו צריך פשוט "להסתכל לשורש שמשם בא כל הממון".

שכן עד כמה שבממון יש שלטון והשפעה (מסויימים), הרי לבורא שמעניק את הממון יש שלטון והשפעה לנצח נצחים – ולמה אם כן נרצה את השלטון המדומה, הזמני והמוגבל של הממון כאשר בידינו לדבוק בבורא אשר לו הכוח והממשלה לעולמי עד!?