"…וזה הקול הוא בחינת קול המוכיח הראוי, בבחינת 'הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם'. כי המוכיח שרוצה להוכיח את ישראל ולהגיד להם פשעם וחטאתם, הוא צריך לזה הקול כדי שלא יבאיש ריחם על ידי שמזכיר עוונותיהם… וזהו 'כשֹׁפר' ראשי תיבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע, שהוא בחינת השיר שלעתיד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל ידי זה הקול דייקא הוא יכול להוכיח".

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ח)

בעוד פחות מחודש נעמוד ונשמע את קול השופר, הקול שיזעק באלם: "עורו ישנים משנתכם", ויחריד את הלב בתשובה; "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"…

יש עוד מישהו שקולו דומה לשופר; על הנביא נאמר (ישעיה נח, א) "כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם". שכן, הנביאים והצדיקים המרימים את קולם בתוכחה, להוכיח את העם על פשעם וחטאתם, דומה לקולו של שופר.

מה יש בו בקול השופר? במה הוא שונה מקולה של חצוצרה המרעידה גם היא את הלב לכאורה?

ובכן, קול השופר אינו קול פשוט כלל; הוא מעין הקול של השיר שיתעורר לעתיד לבוא, אשר עליו נאמר "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה", שיר שהוא 'פשוט כפול משולש ומרובע'.

קול השופר אינו מרעיד גרידא, אלא גם ובעיקר מעורר את הריח הטוב של נשמות ישראל; הוא מזכיר להם את הנפלאות שיהיו לעתיד לבוא, העת בה יהפכו העוונות לזכויות וכל נשמות ישראל יבואו לתיקונם השלם.

כמו כן, גם תוכחתו של הצדיק המרים כשופר קולו, אין תוכחתו תוכחה של מוסר גרידא, אלא תוכחה המעוררת את ריחה הטוב של הנשמה היהודית ומעורר בה רצון וכח להשתנות.

* * *

מי שעדיין לא זכה לשמוע הדים מהשיר החדש שיושר לעתיד, אין לו הכח להוכיח בצורה הנכונה והמועילה, ולא רק שאינו מועיל לשומעים את תוכחתו, אלא גם מחליש אותם. "כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו. כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם" (ליקוטי מוהר"ן, שם).

רק אותו צדיק שאמר: "אני אשיר שיר לעתיד, שזה יהיה ה'עולם הבא' של כל הצדיקים והחסידים" (חיי מוהר"ן, רסז) יכול לשאול בתמיהה לתלמידו: "השמעת ממני דברי מוסר?!" (שיחות הר"ן, קכד).

וכותב על כך מוהרנ"ת:

"ובתחילה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר, כי לפי דעתנו, כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד, כאש בוערת ממש. אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפירוש כדרך המוכיחים. אבל אף על פי כן, כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מעניין עבודת ה', וכל דבריו היה כגחלי אש ממש… גם עכשיו, כל מי שיעסוק בספרי רבנו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה, ויעיין ויסתכל בהם באמת ובתמימות – ודאי יתלהב לבו מאד להשם יתברך, כי כל דבריו כגחלי אש" (שם).

כי אכן, רק מי שזכה לשמוע – וישורר גם בעתיד – את השיר החדש, הוא זה שיודע לייסר ולהוכיח בצורה שאין דומה לה. וכשהוא מרים את קולו כשופר, מעורר קולו געגועים וכיסופים, חרטה ובושה, תקווה והתחדשות.

על אותו צדיק נאמר "ויהי קול השופר חזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול" – "שאפילו המונחים בסטרא דמותא חס ושלום, שהוא הסטרא אחרא, הוא מחזק ומחיה אותם ומעוררם ומקיצם לה' יתברך. כי הוא משליך קולו למרחקים, עד שמגיע קולו לכל אחד ואחד, אפילו אם הוא במקום שהוא. כי הקדוש ברוך הוא מסייעו על זאת, שיהיה קולו נשמע למרחוק, בבחינת 'משה ידבר והאלקים יעננו בקול' " (ליקוטי הלכות, נדרים ג, כה).

אשרי מי שישמע בראש השנה את קול השופר, בצילו של אותו צדיק.