שאלה:

בנוגע לספרי "חק ברסלב לישראל" ארבעה כרכים, שעל גבי הכריכה מבחוץ נחקק שם הוי'ה אקיק ואדני, כל אחד לפי סדר כתיבתו, דהיינו אות י' על כרך א', אות ה' על כרך ב' וכן הלאה, כך שכאשר הכרכים עומדים יחד ומסודרים על פי הסדר, נראים על גבם השמות הנ"ל.

האם יש איסור להפריד כרך א' מכרך ב', שהרי מפריד את שם הוי'ה והרי הוא כמוחק את השם, או שמא אין לחשוש ומותר?

תשובה:

הנה בשו"ת חוות יאיר סימן ט"ז מתיר להרחיק אותיות השם זה מזה, היכן שהדבר עשוי על מנת להפרד (כגון בשם שנכתב על גבי טבעת העשויה מארבעה פרקים), משום שאין זה נחשב מעשה מחיקה, וכדין בנין וסתירה בכלים שאם הדבר עשוי על מנת לפרק, לא נחשב פירוקו או חיבורו כסתירה ובנין, ואם כן כך הדבר גם כאן לענין מחיקה, ושלא כדעת ה'לבוש' סימן ש"מ. וב'מאמר מרדכי' בסימן הנ"ל תמה עליו, משום שהרי אי אפשר לדמות כתיבה ומחיקה לבנין וסתירה. אבל לעניות דעתי, כוונת ה'חוות יאיר' היא רק לדמות שאין הדבר נחשב כחיבור, ולפיכך הרי הוא כקירבה בעלמא שאין בה משום מוחק וכותב, וכמו שמוכח במסכת שבת דף ק"ד ע"ב, וזו גם כוונת הרמ"א בשו"ת סימן קי"ט דהוי כדלת ולכן הרי הוא כקרבה בעלמא.

ומשמע מהחוות יאיר שלדעת הלבוש, גם היכן שאין נחשב כחיבור אלא קרבה בעלמא, אסור להפריד, וכיון שהמ"ב (שם ס"ק י"ז) כתב שנכון להחמיר כשיש לו ספר אחר הרי גם כאן לכאורה יש להחמיר. וביותר אנו רואים שהפרדת שם הויה חמורה יותר מאשר לענין שבת, שהרי ב'קסת הסופר' (סימן י"א ס"ג) כתב שאסור לחתוך אות אחת שלמה מן השם ואפשר אף שחייב בזה על מחיקת השם עיין שם במשנת הסופר (סקי"ב), בעוד שלענין שבת יש פוסקים המתירים להפריד בין אות לחבירתה [עי' מאמ"ר ושש"כ (פ"ט המ"ח) ומהחו"י הנ"ל מוכח דאסור] מוכרחים אנו, אם כן, לומר שדעתו היא שמחיקת השם שונה וחמורה יותר, שהרי הקפידה תורה על איבוד שם השם ית', וכל שיש כאן צירוף שמו הרי זה אסור באיבוד, ואם כן יש לומר לדעתו שאף החולקים על הלבוש לענין שבת יודו לו כאן לענין מחיקת השם משום שהוא חמור יותר.

אלא שבאמת צריך לומר בדעת הלבוש כדי ליישב קושיית הט"ז מגמרא (שבת ק"ד) הנ"ל, שבאמת גם הלבוש מודה ששתי אותיות הכתובות על גבי לוחות נפרדים, ומחברם או מפרידם אין זה כלל כמעשה כתיבה ומחיקה, אך האותיות שנכתבו על גבי קצה הדפים מבחוץ הפרדתם חמורה יותר, כיון שסוף סוף הכריכה מבחוץ מחברת את האותיות יחד, והוא הדין בטבעת של פרקים שהביא החוות יאיר שאסור לדעת הלבוש, כיון שמתחברים לבסוף על ידי גוף אחד (ושונה הדבר מבנין וסתירה כדעת המאמ"ר הנ"ל). ואם כן לענייננו שאותיות שם הויה כתובים על גבי כמה ספרים, שרק בהסתכלות בעלמא נראה צירוף, אין כאן מקום להחמיר לדעת הלבוש. אך מה שנשאר להסתפק בזה הוא לדעת הפוסקים הנ"ל שהם מחלקים בין שבת למחיקת השם, אם גם בענייננו אסור או שמא שונה הדבר מהדין שהביא בקה"ס ששם הוא חיבור גמור ואילו כאן הוא רק קירבה בעלמא.

ובנוגע להלכה למעשה:

כיון שבחווות יאיר מפורש להיתר, והעתיקו ה'בני יונה' והפ"ת יו"ד סי' רע"ו, אם כן כל שכן שכאן מותר להפריד. ומה שכתוב הבנ"י 'נוהג אני למנוע מזה' והעתיקו הפ"ת יש לומר שהוא משום שהוא חשש לדעת הלבוש, ששם אסור לדעת הלבוש כיון שגוף אחד מחברם, אבל בנידון דידן שגם לדעת הלבוש מותר וכמו שהוכחנו לעיל אפשר שאין מקום למנוע מזה. אך כיון שיש לדון לפי הפוסקים הנ"ל שאולי יש צד לאיסור במחיקת השם, שהרי לשיטתם חמורה מחיקת השם יותר ממחיקה לענין שבת, ראוי למנוע לכתחילה שלא להחזירם לפי סדר הכרכים, באופן שיצטרך עוד פעם להוציא ולהפריד בין השם, אלא ישים למשל כרך ב' וד' סמוכים זה לזה ולצידם ישים כרך א' וג' באופן שלא יצטרך להפריד בין השמות (גם בין שם י-ה, אם למשל, ישים כרך א ליד כרך ד, ודו"ק), ובתחילה בעת קנייתם כיון שאין אפשרות אחרת מותר להפרידם, כיון שאי אפשר בדרך אחרת, יש לסמוך על החווות יאיר שהתיר גם לכתחילה וכל שכן בנידון דידן, לכן אין להחמיר בעת קנייתם מלהפרידם.

 הרב ניסן משה גרוס

רב קהילת החסידים קרית ספר