ישנם רבים שסובלים, אך לא יודעים מדוע… הם מנסים להיעזר ביועצים כלכליים או נפשיים, בניסיון למצוא את סיבת הסבל ופתרונו. בו בזמן שהתשובה פשוטה וברורה ביותר: חטא גורם סבל!

העולם שלנו לא מתנהג במקריות, חס ושלום, ואין מי שסובל כאן בלי סיבה. יש כאן הנהגה מדויקת ומחושבת, והיא נקבעת לפי מעשיו של האדם. כך שכל ייסוריו וחסרונותיו של האדם הם תוצאה ישירה של התנהגותו הקלוקלת. "כי החיסרון הוא מחמת עוונות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת נה ע"א): 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורים בלא עוון', כמו שכתוב: 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם' " (ליקוטי מוהר"ן, ח).

"אין ייסורים בלי עוון" – קובעים חכמינו ז"ל, עד כדי כך שממהותם של הייסורים ניתן ללמוד מה הם העוונות שמחמתם סובלים. כי "הוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מידה כנגד מידה, שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה" (ליקוטי מוהר"ן, קפז).

לא זו בלבד, שהסבל והייסורים הם 'תוצאה' מהעוון, אלא יותר מכך: העוון הוא הגורם הישיר שמייסר את האדם. שכן "כל עבירה יש לה צירוף אותיות, וכשעבר איזה עבירה, אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו, ונוקם בו. כמו שכתוב 'עונותיכם הטו אלה', וכתיב 'תמותֵת רשע רעה' " (ליקוטי מוהר"ן, ד). העבירה נחקקת בעצמות, והיא זו Aנוקמת באדם ומייסרת אותו.

* * *

המדע מציע אלף ואחת פרשנויות לכל סוגי הייסורים והצרות, כשגם הפתרונות שלו הם רבים ושונים. אך היהודי המאמין יודע את הסוד; "אני מאמין באמונה שלימה" – הוא מכריז בכל יום – "שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו, ומעניש לעוברי מצוותיו". הטוב שמור לעושי טוב, והרע לעושי רע. נקודה.

התנהגות לא טובה, היא היא הסיבה האמתית והשורשית לכל סוגי הייסורים, הגופניים הכלכליים והנפשיים, הפוקדים את האדם. כשכל שאר הסיבות, אינן אלא תוצאה של הסיבה השורשית הזאת.

גם מצב הרוח הירוד ושלל הדאגות למיניהן, אינם נובעים אלא מחטאים. "כי כל הדאגות והעצבות נמשך מהחטאים והעונות, בבחינת 'אדאג – מחטאתי' " (ליקוטי הלכות, שבת ד, טו). "וכשעובר עבירה חס ושלום, נמשך עליו עצבות, יגון ואנחה" (ליקוטי הלכות, שבת ז, מה).

כך שלסיכום, אנו סובלים מצרה אחת ויחידה: החטא! "כי גם כל הייסורים והסכנות והצרות העוברים על האדם בגשמיות, חס ושלום, כולם הם בחינת צרות הנפש, כי 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורים בלא עוון'. ועיקר הייסורים הם העוונות" (ליקוטי הלכות, ברכת הריח ד, מב). ולכן גם, הפתרון היחיד, הוא להתבודד יום יום ולהתחרט אז על המעשים הרעים, ולשוב אל ה'.

* * *

כשבאו השלוחים וסיפרו ליעקב שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו – אנו קוראים בפרשת השבוע – יעקב אבינו התמלא פחד, "ויִרא יעקב מאד ויִצֶר לו".

ממה נתיירא יעקב אבינו – שואל רבי יעקב בר אידי בגמרא (ברכות ד ע"א) – הרי כבר הבטיחו ה' מפורשות: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", מהו אם כן הפחד הגדול מעֵשיו?

עונה על כך האמורא רבי יעקב: יעקב אבינו זכר גם זכר את ההבטחה הגדולה, אך על אף הכל התמלא פחד: "שמא יגרום החטא" – "ויירא יעקב – שמא אחר הבטחה חטאתי, וכדתניא, שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת" (רש"י בגמרא).

יעקב ידע והאמין בכל לב שהעולם מתנהג אך ורק על פי רצון ה', ולכן גם התיירא מאד מהחטא. כי "על ידי שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו יתברך, כי הוא יתברך ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב כלל, ומחיה ומקיים הכל ברצונו יתברך, ואין שום חיוב הטבעי כלל – על ידי זה נעשה יראה, כי אזי יש שכר ועונש, ושייך להתיירא מפניו יתברך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ויירא יעקב מאד, אמר: שמא יגרום החטא' " (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ד).

התוצאה של הפחד הזה היא, התחדשות בעבודת ה' מתוך שמחה עצומה! שכן, 'יראת העונש', לא די שאסור לקחת אותה כסיבה לעצבות, אלא "אדרבא, מיראת העונש יחזק את עצמו למצוא בעצמו נקודות טובות ולשמח את עצמו במה שהוא מזרע ישראל על כל פנים; ודייקא על ידי יראת העונש יבוא לשמחה גדולה, כי יראת העונש תכריחהו לקיים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים מאד את הגרוע שבגרועים, שיחזק את עצמו בשמחה תמיד על פי דרכי עצותיהם הקדושות. ובוודאי צריכין אנחנו להתיירא מאד לשמוע לדבריהם האמתיים ולקיימם באמת… לשמח את עצמו בנקודות טובות שמוצא בו עדיין ולעבוד את השם בשמחה" (משיבת נפש, פו).