הפגישה: קשר אמיתי (ו)
ט״ז באלול תשע״ט
בכל מהלך חייו של אדם, בכל מה שקורה איתו, תמיד צריך להקדים תפילה. לא לחכות לבעיות ואז להתפלל, אלא להקדים ולהתפלל לפני שניגשים לכל דבר.
להקדים תפילה: לחסוך צער ועגמת נפש
ללַוות כל דבר עם תפילה
חכמינו ז"ל במסכת סנהדרין (מד ע"ב) אומרים: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה.
ולמעשה, בהתבוננות קלה בדברי רבותינו, אנחנו רואים כיצד צריך להיות כל דבר מלווה עם תפילה. הנכנס לָמוּד גורנו – אומר יהי רצון… שתשלח ברכה בכרי הזה. הנכנס למרחץ – אומר יהי רצון… שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום וכו'. הנכנס להקיז דם – אומר יהי רצון… שיהא עסק זה לי לרפואה וכו'. הנכנס לכרך – אומר יהי רצון… שתכניסני לכרך הזה לשלום (שולחן ערוך או"ח סימן רל א-ד).
רבונו של עולם, אני יוצא לבנק…
אם נרצה לתרגם את זה לעידן המודרני, אז במקום למדוד גרנות אנחנו יוצאים לבנק להוציא תדפיס חשבון; אנחנו יוצאים לסדר הנחה בארנונה; יוצאים לטיפול שיניים שיגרתי; עולים על אוטובוס לנסיעות שגרתיות.
לא צריך להיזכר כשמתחילות הבעיות. עלינו להקדים תפילה: רבונו של עולם, אני יוצא לבנק, עזור נא לי שלא אתעכב שם, שלא יהיה תור בהמתנה לפקידים, שיהיה לי מקום טוב באוטובוס, שאוכל לשמור שם את העיניים כראוי. תשמור עלי בטיפול שיניים שזה יהיה בקלות.
כך חי יהודי, מכניס את השם יתברך גם לחיים ה'שגרתיים'.
"אנא ממך, עזרני גם לחזור לכאן…"
כך מספרים, למשל, על רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שראוהו כשיצא מפתח ביתו לצאת. הניח את ידו על המזוזה ואמר: רבונו של עולם, אני יוצא עכשיו מפתח ביתי בריא ושלם. אנא ממך, עזרני גם לחזור לכאן בריא ושלם…
"אני מהסס לגשת לשידוך בלי להקדים תפילה!"
בענין זה, סיפר נכדו של רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, שהיה דרכו של הסבא להקדים בדרך כלל תפילה על כל פרט בעניני החיים. פעם אחת כשהציעו שדכנים הצעות לבנו מרדכי, השתמט רבי יוסף חיים מלגמור את הענין במהירות כדרכו, אדרבה, הוא העדיף להתעכב עוד קצת.
הרבנית ע״ה שמה לב לדבר שהרב חורג ממנהגו, שאלה אותו לפשר הענין, והוא השיב לה, שבדרך כלל בימים הנוראים הוא נוהג להזכיר את הבא בתור לשידוכים, שיהיה הכל על צד היותר טוב, למצוא את הזיווג האמיתי מן השמים. וכך כשמתקבלת הצעת שידוך במשך השנה הוא בוטח בהי שזה באמת השידוך האמיתי. אולם השנה, סיים ר' יוסף חיים, משום מה, פרח מזכרוני התפילה על שידוכו של מרדכי. על כן הנני מהסס לגשת להצעה בלי להקדים תפילות…. (מרא דארעא דישראל).
מעשה בתלמיד הבעל שם טוב
רבי דוד ממיקוליוב זצ״ל היה מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש. פעם אחת ביקש ממנו הבעש״ט לנסוע למדינת בסרביה, שם יש גידול מבורך של ענבים, ולרכוש עבורו כמות של ענבים לעשיית יין לכל החורף הבא. נסע רבי דוד עד לאותה מדינה, רכש שם כמות נכבדה של ענבים בזמן המובחר לזה שהוא חודש אלול. קנה שם חביות מובחרות, בחר את הענבים הטובים ועשה מהם יין. וכמובן שמר עליהם מכל משמר שלא תהיה שם אף בעיה של יין נסך או יין מגולה וכדומה, הוא הניח את החביות בחדר מיוחד ונשאר עמהם, וכך עברו להם כחודשיים תמימות הכוללות את כל ימי אלול, ראש השנה יום כיפור וסוכות. ובשעה שהיו כל ישראל עסוקים במצוות החג, היה רבי דוד יושב בבדידות לשמור על היין עד סיומו של כל תהליך התסיסה.
עם הכנסו של חודש חשון, החליט רבי דוד שהגיע השעה לצאת לדרך אל רבו עם היין המשובח והמהודר. הוא העמיס את החביות על עגלה ויצא לדרך בת השלש שבועות. בדרך קידמו את פניו גשמי ברכה ורוחות עזות, ולא פעם ולא פעמיים נתקעה העגלה באישון לילה בבוץ סמיך או באבני בליסטראות או בכפור ושלגים. ורבי דוד שהיה איש של מסירות נפש, לא נטש את העגלה בין ביום ובין בלילה למען יגיע היין בתכלית כשרותו לביתו של הבעל שם טוב.
לאחר מסע ארוך ומתיש הגיע רבי דוד למעז'בוז', עיירתו של הבעש״ט. הוא נסע עם העגלה היישר לבית רבו, ברגשי גיל ושמחה, על אשר זכה להביא לרבו את היין המשובח.
היין כולו נאסר…
העגלה עצרה מול פתח ביתו של הבעש״ט. רבי דוד ירד מן העגלה, שילם לעגלון על שכר הנסיעה הארוכה, ואז הוא שומע צעקה של אחד מהשוטרים הערלים: מה זה? האם אינך יודע על קיומו של החוק האוסר לייבא ליקר מחוץ לגבולות המדינה? ענה לו רבי דוד: זה לא ליקר, זה יין. אולם לא נחה דעתו של הערל עד שפתח לעיניו של רבי דוד חבית חבית, ובעזרת המקל שלו, שכשך בחביות היין כשהוא טועם טעימה קלה מכל חבית וחבית. היין כולו התנסך …
זרם דמעות פרץ מעיניו של רבי דוד. נסיעה כזאת ארוכה, שהייה בניכר בימים הנוראים, עמל ויזע של חודשים שלמים, ירדו לטמיון תוך פחות משלש דקות…
דבר אחד שכחת: להקדים תפילה!
בצר לו, ברגלים כושלות, נכנס רבי דוד לבית רבו. ובאמירת שלום עליכם בשפה רפה, סיפר לרבו את כל הקורות אותו. כל כך התאמצתי, כל כך שמרתי, כל כך השתדלתי, מה זאת עשה אלקים לי, שאל בקול בוכים. ענה לו הבעל שם טוב, פשוט מאוד, אתה עשית את הכל. באמת התאמצת, אבל דבר אחד שכחת, להתפלל מראש שיהיה ה' בעזרך לשמור את היין. הראו לך מן השמים איך מביאים יין ממרחקים בלי הרבה סייעתא דשמיא… (מובא בספר הבעש״ט על התורה בהקדמה בשם הרה״ק מנעסכיז זצ״ל).
לא לחכות לבעיות – להקדים תפילה!
לא צריך לחכות לבעיות בכדי להתפלל. לפני כל יציאה לסידורים, תתפלל שיהיה סייעתא דשמיא. הלא לפעמים אפשר להתעכב בחנות כובעים או נעליים שעתיים תמימות עד שמוצאים משהו מתאים (גם במחיר), ולפעמים בתוך חמש דקות אתה כבר עם השקית בדרך ליציאה מהחנות. אפשר בודאי לחסוך המון זמן, עגמת נפש, וכסף רב, על ידי שמקדימים תפילה לזכות לסייעתא דשמיא.
כשאתה יודע על יום שיש לך בו סידורים במרכז העיר, זה צריך להיות אופייני בהחלט: להוציא את דף הרשימה של הסידורים, ולפרט לרבונו של עולם את כל הסידורים. פה אתה צריך איזה חתימה של עורך דין, ושם להוציא איזה אישור, כאן לחפש איזה חלק של ברז שנשבר, ושם למסור איזה חפץ למישהו. תפילה ותפילה ותפילה – זה חוסך המון זמן והמון עגמת נפש.
"מה שהעולם עושים בסוף – תעשו כבר בהתחלה!"
אמר פעם רבי נחמן מברסלב לתלמידיו ״מה שהעולם עושים בסוף – ברצוני שתעשו כבר מההתחלה״ והחכם עיניו בראשו. לא צריך לחכות לטלפון מהרבי של הילד בחיידר שיש קצת חריגות. עלינו לעטוף את הילדים עם תפילות, לשפוך ים של דמעות כבר כשהם בעריסה, שהכל ילך כשורה, שיהיה להם ריכוז, חשק ללמוד, מתיקות בתורה, שמחה, בריאות, יראת שמים, מידות, אמונה, הכל הכל הכל. יש לבורא עולם בשפע, צריך רק לבקש.
