הפגישה: קשר אמיתי (ד)
ג׳ באלול תשע״ט
התבודדות אין פירושה רק "לשפוך את הלב" לפני ה', אלא לדבר איתו "כדבר איש אל רעהו" (אבל עדיין, לזכור לפני מי אנחנו עומדים…), לספר, לבקש, להתחנן – לא להתלונן. וגם כאן: הדרכה מעשית להתבודדות | הפגישה | פרק ו
הפרקים הקודמים:
[הקדמה] | [היכן המטמון] | [חלום אמיתי] | [קשר אמיתי א] | [קשר אמיתי ב] | [קשר אמיתי ג]
לא רק לבקש
להשקיע במקום הנכון…
כשמדברים על שפיכת הלב, יש להדגיש, שלא מדובר פה רק על בקשות, אלא על שיחת דברים כאשר ידבר איש אל רעהו. כשאתה חוזר מהכולל מדוכדך כי היום לא הלך כל כך בלימוד, והראש כולל העיר לך בפנים זועפות או המשגיח בישיבה לא האיר פנים, או שהמנהל בעבודה כעס והתעצבן – אתה מספר את זה לסובבך לא בשביל שהם יעזרו לך, אלא אתה משתף אותם בנעשה עמך בחיי היום יום.
כשאתה מספר את כל זה להשם יתברך אתה משקיע במקום הנכון, יש כאן באמת אוזן קשבת לשמוע ממך את תחושותיך, ציפיותיך, אכזבותיך, משאלותיך. עם פוטנציאל בלתי מוגבל לעזור לך, רק תפתח את הפה.
"והוא יתברך שמו מאזין לו!"
להגדיר את הפגישה הזאת כשיחה עם חבר, זה אולי קצת נועז. אבל אם הרמח"ל במסילת ישרים (פרק יט) מתבטא כך, אז גם אנחנו יכולים ללכת בעקבותיו. וזה לשונו: "מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו, מקשיב לדבריו (כמו שאומרים יכולי אוזןי) כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב ושומע אליו". עד כאן לשונו.
ועדיין: לשמור על מורא-שמים
מיותר לציין, שאין הכוונה כאן להוריד חס ושלום את ה'מורא-שמים' בעת הפגישה. בודאי שיש לשוחח בתחושה מליאה שמדברים עם מלך מלכי המלכים, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. אבל מבחינת הפתיחות, יש לפתוח את הנושאים בדיוק כמו שמשוחחים עם חבר טוב ואמיתי.
כן, גם אתה!
כן, מדברים גם עליך, קורא יקר. זה מוצמד לפה שלך. קשר אלחוטי, נגיש וזמין בכל שעות היממה, ללא שיחה ממתינה, ללא דמי התחייבות, ללא חשש קרינה, ללא צורך בהקשת קוד סודי, (במחיר של אפס אגורות לשעה), רב קווי.
בבקשה…
לא להתלונן
יש לציין, שכשמספרים לבורא עולם את הנעשה ונשמע במשך היממה, כשפורקים מטען של צער ויסורים, יש לשים לב ולהזהר בסגנון הדיבור, שלא ישמע הדבר כמוסר דין על חבירו חס ושלום. כלומר, אנחנו לא הולכים להשם יתברך להתלונן על כל אלה שהיום הכעיסו אותנו, לא פונים לבורא עולם ואומרים לו: תראה איך בייש אותי פלוני היום, איך אשתי התפרצה עלי היום בבוקר. פלוני מוציא אותי מהכלים, תטפל בו כבר אתה… זה סגנון של טרוניה. וסגנון כזה ע"פ חז"ל (בגמי ב" ק צג.) עלול לעורר את מדת הדין על אותו פלוני, וגם על המתלונן האם הוא כן נקי מלצער את הזולת…
הדרך הנכונה להתבודדות
הגישה הרצויה יותר בענין הזה היא לפנות אל השם יתברך בצורה כזאת "רבונו של עולם, היום בבוקר, כפי שאתה יודע ספגתי מנה של בזיונות. אבא שבשמים. זו היתה תחושה נוראה. מאד קשה לי לסלוח לו, ואני לא יודע מה עושים. אני מרגיש איך ליבי מלא בכעס וטרוניה. תן לי בבקשה אמונה להאמין שזה לטובתי, תציל אותי שלא אכעס עליו, תציל אותי מעתה מבזיונות כאלה, ואם זה מגיע לי על עוונותי אז תעזור לי לחזור בתשובה שלימה באופן שלא אצטרך לקבל כאלה בזיונות. ואם עוונותי גברו כל כך עד שההכרח הוא שיהיו לי כאלה בזיונות, אז בבקשה ממך, תן לי כוחות נפש, סבלנות, אמונה איך לספוג את זה בצורה נכונה, איך לסלוח לו, כיצד לנהוג עמו בעתיד". זה כבר סגנון אחר לגמרי.
לחצו לכל המאמרים בסדרת [הפגישה]
