פרק ג: מדריך מעשי להתבודדות: עשר דקות זה גם טוב?

א. למי יש זמן?

נפתח את הפרק הזה, מתוך נקודת הנחה שסיום המאמר האחרון בפרק הקודם לא מנע אותך מלהמשיך לקרוא הלאה. זאת אומרת שנראה לך הרעיון ״ללכת על זה״, ומה שנשאר לנו זה החלק המעשי: כיצד "עושים התבודדות" בפועל. מה אומרים בפגישה – בהתבודדות, ומה לא אומרים. במה נתחיל ובמה נסיים. האם לעסוק קודם בענינים העומדים על הפרק למרות שהם גשמיים (שלום בית, חובות בבנקים) או להתמקד קודם בחשבון נפש, האם להתפלל קודם על הפרט או על הכלל, וכמה זמן עושים התבודדות? אם אני לא יכול לעשות התבודדות שעה ביום, רק עשר דקות, זה גם טוב?

ובכלל, איך מוצאים זמן פנוי ביממה לכזה פרוייקט, איך מוצאים מקום נורמאלי לפגישה כזאת? ומאיפה מגייסים שישים דקות ביממה, הלא היום כולם ממהרים ודוהרים בקצב מסחרר אל הלא נודע. מבית הכנסת למכולת, ומהמכולת לבית, ומהבית לעבודה או לכולל, ושוב לבית, ושוב לכולל, ומהכולל לבנק, ומהבנק לחנויות, ומהחנויות לפלאפונים, ומהפלאפונים לבית, ובין כך ובין כך נגמר היום. אז למי יש היום עשר דקות פנויות ביום?

אז אולי באמת נתחיל מהסוף. יש סיפור מפורסם על אחד ששאל את רבי ישראל מסלנט. מה ללמוד כשיש לו רק חצי שעה ביום, האם הלכה או משנה? גמרא או חידושים על הפרשה? ורבי ישראל ענה לו במתק לשונו, תלמד מוסר, ואז תגלה שיש לך הרבה יותר מחצי שעה ביום זמן ללימוד…

ברוח הדברים, נוכל בהחלט לומר. שאם תקדיש לכך עשר דקות ביום, ותבקש גם על זה, לזכות למצוא שעה ביום, אתה תמצא גם שעה ביום. הלא לכולנו יש בפועל עשרים וארבע שעות ביממה. השאלה היא בסדר העדיפויות שלנו. כיצד נחתוך את העוגה. כמה זמן נייחד לשינה, כמה זמן לאכילה, כמה זמן ללימוד וכמה זמן לפטפוטים. ככל שהמודעות שלך תהיה גדולה לחשיבות הפגישה הזאת, אתה תמצא ועוד איך תמצא זמן ראוי לפי הכוחות נפש שלך לפגישה הגורלית הזאת.

הדבר ברור, שגם אם יהיו לך שישים דקות פנויים ביום, כמעט שלא שייך לקפוץ מיד לפיסגה ולעשות שעה התבודדות. בשלבים הראשונים עדיף אולי להתחיל בעשר דקות או רבע שעה. וכשרואים לאחר חודש או חודשיים שזה כבר מבוסס טוב, אפשר להכפיל את זמן ההתבודדות, עד אשר תהיה מסוגל להתבודד בכל יום שעה שלימה.

למצוא עשר דקות פנויות ביממה, אם תרצה באמת – תמצא. זה יכול להיות בהפסקת צהריים או קודם עלותך לישון. לאחר תפילת ערבית, ואפילו בנסיעה קבועה יומית. אם הנך נוסע לבדך, כך שלא מפריעים לך להתרכז, זה גם אפשרי.

אתה צריך לרצות באמת ולהתחיל. ההמשך כבר יבוא.

ב. טוב, אבל איפה?

הבעיה השניה זה המקום. אם אתה מתגורר באיזור סמוך לקברי צדיקים, כותל המערבי וכדומה, זה מקום קלאסי. כמו כן, אם יש לך בקרבת מקום חורשה או מקום שקט בחיק הטבע, זה נפלא ביותר. אגב, מובא בספר בית אבות בשם זקנו רבי אברהם אחי הגר"א מוילנא זצ"ל: שהאבות הקדושים חיבבו מאוד את ההתבודדות והתפילה בצל האילנות. מפני ששם לא שלטה ידי האדם הגשמי ויש שם יותר השראת השכינה. וע״כ כתוב על יצחק ״ויצא יצחק לשוח בשדה״ (בראשית כד).

ברוח הדברים, כתב גם רבי נחמן מברסלב, שבמקומות שהיו שם בני אדם יש שם השפעות שליליות של המעשים והדיבורים שלהם. אולם כשנמצאים במקום שאין דרך בני אדם להיות שם כלל, יש יותר אפשרות להתייחד עם הקב״ה לגמרי. (ליקו״מ ח״א נב).

כל זה יכול להיות לכתחילה, אולם בודאי שאין העניינים הללו מעכבים בכלל בהתבודדות. התבודדות ניתן למעשה לעשות בכל מקום מבודד. בחדר סגור בבית, במחסן הפרטי שלך או על גג ביתך – ואפילו לא במקום מבודד.

אפילו בתוך בית המדרש ניתן לשבת מול ספר פתוח (כמו תהילים וכדומה) ולשוחח עם הקב״ה. אגב, כשעושים את זה בבית המדרש, רצוי יותר ללכת לבית מדרש שלא מכירים אותך שם, בכדי למנוע ממכירך להפסיק אותך באמצע לפטפוטים. אפשר גם לעמוד בעיניים עצומות כאחד שמתפלל שמונה עשרה ביחידות. כמובן, רק באופן שלא יהיה מזה צד של חילול השם, על כך שנראה שיש לך זלזול בתפילה בציבור (או שאתה מתפלל אחרי זמן תפילה…). המטרה כאן זה הריכוז, ההתייחדות במחשבה ובדיבור עם הבורא עולם, להתרחק מכל מה שגונב את הריכוז. וזה כולל גם כן לא לשהות סמוך לעלונים מעניינים, עיתונים, פלאפון וחלונות פתוחים אל העולם הגדול השוקק חיים, שעלולים להסיח את דעתך.

אם מצאת מקום כזה, ויש לך כמה דקות ביום (אפשר להתחיל גם בדקה, כל תרומה מתקבלת בסבר פנים יפות…) אתה כבר יכול להתחיל…

מאמר זה הינו חלק מסדרת מאמרי "הפגישה" העוסקת בחשיבות ומעלת ההתבודדות (ואשר אפילו להתחיל עם עשר דקות ביום…), בדברי גדולי הדורות על התבודדות – ובהדרכה מעשית להתבודדות.

לחץ כאן לסדרה כולה