הנשק האמיתי – "הכל בידי שמים"

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"

"עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה. וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש, הן מלחמות היצר הרע והן שאר מלחמות… הכל הוא על ידי התפילה… ועל כן, מי שרוצה לזכות לקדושת ישראל באמת, צריך להרבות בתפילות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו, כי זה עיקר הכלי זיין לנצח המלחמה" (קיצור ליקוטי מוהר״ן ח״א ב).

יעקב אבינו, כשהוא אומר ליוסף שהוא כבש את עיר שכם הוא מתבטא ואומר (בראשית מט) ״אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ חז״ל מבארים לנו שהחרב והקשת האלה אינם כפשוטם אלא כוונתו היתה על תפילותיו ובקשותיו (ע"פ התרגום והגמ' ב"ב קכג.). נמצינו למדים שיש לנו נשק מודרני, נשק חדיש, נשק אשר בכוחו למגר את כל אוייבנו בגשמיות וברוחניות. נפלה עלינו אם כן, חובת היום להצטייד בנשק ולהשתמש בו בכל כוחינו.

נראה אמנם מיותר, אבל מחובתי לציין במאמר זה, שהדבר פשוט, שבמקביל להשקעה על זמן לתפילות, יש לנצל את שאר הזמן הפנוי לעסק התורה הקדושה בהתמדה, אשר היא עיקר התרופה מול כוחות הרע. (ולא הארכתי מענין לימוד התורה מפני שאין זה הנושא המרכזי של החוברת), אבל חייב להיות שילוב מאוזן בין השתיים כמאמר חז״ל (נדה עא ע׳׳א) הא בלא הא לא סגי. וכהתבטאותו של החזון איש זצ׳׳ל "הלימוד והתפילה קשורים זה בזה. עמל הלימוד עוזר לאור התפילה והתפילה עוזרת את הלימוד, מפני שהכל בידי שמים, גם הצלחת הלימוד ועליה ביראה" (קובץ אגרות ח״א, ב).

אגב, מסופר על הרבי מאוסטרובצא זצ"ל שמסר שיעור בישיבתו. ופעם אחת התעוררו באיזה קושיא עצומה בסוגיא. וכמה שניסו ליישב לא עלה בידם. בשלב מסויים נוצרה בחדר דממה. כולם החלו להעמיק את מחשבתם, כולל הרבי בעצמו. לאחר חמש דקות בדיוק הפר הרבי את הדממה במספר מילים אשר יישבו את כל ההדורים.

כשראה הרבי את פניהם המשתוממות של השומעים אשר התפעלו מאוד מהתירוץ. איך אפשר תוך חמש דקות למצוא כזה תירוץ. ענה הרבי ואמר, זה לא היה תוך חמש דקות. ארבע דקות התחננתי לבורא עולם שיאיר לי את העינים, מהו התירוץ. דקה אחת חשבתי… (מובא בהתחזקות בתפלה לה' עמי קטו).

והנה, יש כאלה הסבורים שבענייני רוחניות אין מרבים כל כך בתפילות, וסמכו את דעתם על מאמר חז"ל (ברכות לג ע״ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומשמע שבענייני יראת שמים על האדם להתמודד בכוחות עצמו. אולם בודאי הבנה זו בטעות יסודה. שהרי חז"ל הקדושים בעצמם קבעו לנו תפילות על רוחניות ויראת שמים, כמו שאנחנו מבקשים יום יום "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל… ויחד לבבנו ליראה ולאהבה את שמך" ובעוד מקומות.

אלא כוונת חז"ל הם שבעניני גשמיות, הקב"ה כבר בוחר לנו מראש את גורלינו. האם נהיה עשירים או עניים, האם תהיה לנו וילה או בית פשוט, מכונית סובארו או מרצדס, אדם גבוה או נמוך. אבל בעניני יראת שמים משאירים את זה פתוח. תבקש – תקבל. לא תבקש – תתמודד לבד. כי ״פשוט הדבר שיש ביד הקב״ ה להטות לב בני האדם לטובה״ (מהרש״א במסכת ע״ז דף ה ע״א על הגמרא ״היה להם לומר תן אתה״, עיין שם) הבחירה שלנו היא אם לשתף אותו בעזרה.

הרבי מקוצק, היה מבאר את זה כך, הכל בידי שמים, בעניני גשמיות, כשמבקשים מהשי״ת כל מיני דברים אין הכרח שתתמלא הבקשה, כי לפעמים זה לא לטובתו שיתעשר וכדומה. חוץ מיראת שמים, שבזה בודאי תתקבל בקשתו. (מובא בספר שאיפות עמוד רסה).

האם שומעים אותי?

נחתום בבעיה העלולה להתעורר אצל אנשים מסויימים (ולפעמים זה גם קורה לנו) האומרים: תשמע, הכל טוב ויפה. זה דבר נפלא לייחד זמן ביום לפגישה אישית עם בורא העולם, אבל בכל זאת, הלא אני יודע את מיעוט ערכי. כמה אני רחוק מהשם יתברך, וכי הקב״ה, מלך מלכי המלכים, שומע ומקשיב לי? אני מאמין שיש כאלה צדיקים שהם באמת מתקשרים עמו כראוי. אבל אני, וכי אני מעניין אותו בכלל? כיצד אדע שהוא מקשיב ושומע אותי? הלא איני מופיע בין גדולי ישראל המתפרסמים בעלוני הצדקה…

התשובה לתחושות אלו היא פשוטה מאוד. נכון שיש מעלה לתפילתם של צדיקים, על תפילתם יש פחות קטרוגים. אבל חס ושלום להעלות על הדעת שהתפילות של האנשים הפשוטים הולכת לאיבוד. עלינו לדעת שאין שום תפילה נאבדת. במשך ההיסטוריה של עם ישראל ראינו כיצד עלו תפילות של אנשים פשוטים ביותר והצילו ברגע האחרון את כלל ישראל. ואפילו תפילות של רשעים, עובדי עבודה זרה, כשהם פנו לבקשת עזרה מהבורא יתברך, וזה היה באמת, הם נענו כנגד כל הסיכויים.

בשפה פשוטה יותר. אתה בודאי מכיר את התופעה כאשר מתקשרים למישהו. ולפתע נדמה לך שהוא לא שומע. ואז אתה צועק לתוך השפופרת: הלו, הלו, אתה שומע? והוא אכן צועק לך: כן, כן, דבר, דבר! אבל יש במכשיר שלך בעיה מסויימת שאתה הוא זה שלא שומע. ואז אתה פונה אליו שוב ושואל: אתה שומע אותי? והוא עונה: כן, כן, אני אתך.. אבל אתה שומע רק רשרושים. ואז, בשלב מסויים אתה מנתק את השיחה.

אם תפגוש אותו למחרת ברחובה של עיר. הוא זה שישאל אותך מדוע ניתקת את השיחה? הלא שמעתי אותך מצויין…

ואז, אתה תבין שהרשרושים היו אצלך.

עוד יגיע היום, שהקדוש ברוך הוא יאמר לנו. מדוע הפסקת לדבר איתי? הלא שמעתי אותך טוב טוב! התענגתי מכל דיבור שלך, ניסיתי גם לענות לך, אולם לא הצלחת לזהות את קולי…

כך מתבטא אליהו הנביא זכור לטוב (תנד״א זוטא פ״ו) אמר הקב״ה, כשאני רואה בני אדם, אע״פ שאין בהם תהילה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן, אלא רק בשביל שהם עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבים תחנונים לפני, אני נזקק להם וכופל להם מזונותיהם.

ממה נפשך, אם אתה מתפלל שלש תפילות ביום, זאת אומרת, שיש לך אמונה שהקב״ה שומע ומאזין לך. אז גם כשתדבר עמו בזמן אחר הוא ישמע אותך. ואם אתה חושש שאין לך אפשרות לשוחח עמו בזמנים אחרים. אם כן, מדוע פשוט לך שהוא שומע אותך כל יום בשמונה עשרה?

אם רק תנסה לקיים את ההנהגה הזאת, תקבל במשך הזמן תחושות ברורות ששומעים אותך, מקשיבים לך, מתייחסים אליך, אתה תגלה התפתחויות כל כך מפעימות עד שתתחרט שלא עשית את זה עד היום. וגם אם עדיין לא תרגיש, הלא אמונה יש לך. ואתה מאמין שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, ויודע מחשבות בני האדם, אז יש לו איזה בעיה לשמוע ממך כל דיבור?

הדברים כל כך פשוטים, וחבל שצריכים להעלות אותם על הכתב. אבל כשהיצר הרע רוצה לבלבל ולטשטש, צריכים להתבטאות בפירוש, שיהיה הכל ברור.

ומי שעדיין לא כל כך מרגיש ששומעים אותו. הייתי מציע לו לומר בפה מלא לפני השי"ת: אני מאמין באמונה שלימה שאתה שומע אותי עכשיו ממש. וכל מילה שלי חשובה ויקרה בעיניך. בשלב מסויים זה יכנס טוב טוב ללב.

סיכום עד כאן

זהו זה. המסר המרכזי של סדרת המאמרים הזאת הועבר עד לשורות אלו. אם הדברים שנאמרו כאן נראים לך אמיתיים, מחייבים וחשובים, אתה מוזמן להמשיך הלאה לפרק הבא לדון וללמוד את המקצוע, מה עושים בתכל'ס שישים דקות כל יום מול הבורא. אבל אם העסק הזה נראה לך בזבוז זמן אחד גדול או ריחוף אחד גדול או לא שייך לדור שלנו, אז תסגור בבקשה את המאמר, כי אין לי מה להוסיף לך. תוכל לשמור אותו במועדפים, ולנסות לפתוח אותו שוב כשתחפוץ לדון בזה שנית. הפרק הבא כבר לא מיועד לך.