כהמשך למאמר הקודם, בענין מילי דבדיחותא ומילי דשטותא, יש להבהיר, שלא נטעה לחשוב שעניין זה שייך דווקא לימי הפורים, שאז נוהגים כל ישראל להרבות בשמחה גדולה, ועושים אז כל מיני צחוק ושמחה בשביל להרבות השמחה (כלשון מוהרנ"ת בליקוה"ל, הל' נפילת אפיים ה"ד א"ה) אבל, כעבור ימי הפורים מסיתו יצרו הרע להתלבש עצמו במעטה וכסות היגון, העצבות והמרה שחורה רח"ל, וממשיך בדרך זו, עד שמגיעים ימי אדר בשנה הבאה, שאז נתעורר להתחזק קצת להיות בשמחה בכדי לקיים ציווי חז"ל הקדושים "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל לא זו הדרך ולא זו העיר. כי לפי מה שלימדנו רבינו ז"ל, שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ואמר ש"נראה שאי אפשר להגיע לשמחה כי אם ע"י מילי דשטותא" וכו', אם כן, זה שייך לכל השנה כולה. ורק בהגיע ימי אדר אזי יש להרבות יותר ויותר בזה, כלשון חז"ל "מרבין" בשמחה. (ואמרתי רמז על זה בתהילים קכ"ו, ב"אז ימלא שחוק פינו" וגו' א"ז ר"ת ז'מן א'דר ימלא שחוק פינו) אבל ביותר שייך עניין של מילי דשטותא בשבת קודש פרשת פרה, ואפרש שיחתי וירווח לן בס"ד.

מובא בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה צ) וזה לשונו: "אנכי אשמח בה', יתמו חטאים מן הארץ" (תהילים ק"ד). הנה ידוע כי כל החסרונות שבאים לאדם, הם באים מחמת השבירה, שנפלו ניצוצות ונחסרו מהשכינה כידוע, והתיקון הוא ע"י שמשמח את עצמו באלוקיו, אזי נשלמו כל החסרונות מהשבירה, ונתעלה כל הניצוצות, וזה: אנכי אשמח בה', יתמו ונשלמו כל החטאים, היינו החסרונות, מן הארץ, היינו ארץ העליונה, בחי' השכינה, עד כאן לשונו הקדושה.

ומובא בליקוטי הלכות, (הלכות נפילת אפים ד,ה) וזה לשונו: כי עיקר גלות ישראל שהיא גלות השכינה, עיקר הגלות הוא מה שהעצבות, שהם הסטרא אחרא והקליפות, מתגברין על ישראל ואינם מניחים אותם לשמוח בה' ובתורתו הק', כמבואר בהתורה (ליקוטי מוהר"ן חלק א, תורה כד) אמצעותא דעלמא, שזהו עיקר גלות השכינה, שהיא שמחתן של ישראל, שעיקר גלותה כשהעצבות מתגבר עליה, דהיינו על ישראל חס ושלום, עיין שם. ועל כן, מחמת שעכשיו השמחה בגלות, היא מלובשת במילים דעלמא, שהן מילים דשטותא. על כן מי שרוצה לבוא לשמחה, לשמוח בקדושת יהדותו, במה שזכה להיות מזרע ישראל, ו"לא עשני גוי", אי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא, כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה, שהיא שמחתן של ישראל כנ"ל. ועל כן איש הישראלי, כשמשמח את עצמו על ידי מילי דשטותא, אזי נעשה מזה תיקון גדול, בחי' עליית ניצוצי השכינה מגלותה, ועיין שם עור בארוכה מזה ויערב לך לעד.

ומובא בליקוטי מוהר"ן (תורה נ"ה אות ד) וזה לשון קדשו: וזהו בחי' פרה אדומה, כמאמר הזוהר (חוקת ק"פ:) פרה דקבילת משור, פרה זהו בחי' תפילה, בחי' ונשלמה פרים שפתינו, דקבילת משור בחי' הסתכלות, לשון אשורנו ולא קרוב, כי על ידי בחי' אשא עיני אל ההרים כנ"ל, נעשה בחי' תפילה כנ"ל וכו' ואין כאן מקום להאריך בזה. ופירוש דברי הזוהר הנ"ל, "פרה דקבילת משור", נעתיק כאן מפירוש מתוק מדבש (להרה"צ המקובל ר' דניאל פריש זצ"ל) וז"ל: כי סוד פרה אדומה היא  במלכות דקדושה, שמתלבשת בקליפת נוגה ומבררת את הניצוצין קדישין מתוכם, ומוציאה בלעם מפיהם וחוזרים אל הקדושה ונמצא שהפרה אדומה, שהיא סוד המלכות, מטהרת את הטמאים, היינו הניצוצין קדישין שנטמאו בתוך הקליפות וכו', ומפרש "פרה דקבילת מן שמאלה", המלכות נקראת פר"ה, לפי שמקבלת מהגבורות שבשמאל ז"א, ור"ל אות ה' שלה מקבלת פ"ר דינים שהם ה' גבורות מנצפ"ך, הרי פר"ה. ואז היא מתלבשת בקליפת נוגה, לברר מהן הניצוצין, ומפרש: "ומאן הוא לשמאלה" ומי הוא לשמאל, ואמר "שור" שהוא סוד הגבורה דז"א "כמה דאת אמר" – כמו שנאמר – "ופני שור מהשמאל", עד כאן לשונו. ואחרי כל הדברים והאמת הנ"ל, נמצא שענין פרשת פרה, לטהר טמאים וכו', הוא דווקא על ידי מילי דשטותא. שעל ידי זה יכולים להעלות הניצוצות של השכינה הקדושה מגלותא וכנ"ל בליקוטי הלכות. נמצא שיש שייכות גדול בין עניין של מילי דשטותא לפרשת פרה, ובזה יובנו דברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה עד) וזה לשונו: אחר פורים קורין פרשת פרה שהיא הכנה לפסח, כי פרשת פרה קורין כדי שיהיו נזהרין ליטהר מטומאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח, ובתחילה הוא בחי' פור, כי פורים ע"ש הפור, ואח"כ נעשה פרה, כי גם פורים הוא בוודאי הילוך ודרך לפסח" עד כאן  לשונו. ולפי הנ"ל אפשר לומר שדייקא על ידי פורים, שאז מרבים כל ישראל במיני צחוק, שמחה ומילי דשטותא וכנ"ל, על ידי זה זוכים לפרשת פרה, שהיא ענין העלאת הניצוצין מהגלות על ידי מילי דשטותא דייקא. ויש לרמז בתיבת אדמ"ה (כי בתורה כתיב "פרה אדמה" בלא וא"ו), מ'ילי ד'שטותא א'ין ה'פסק, והיינו שלא להפסיק את המילי דשטותא (ומילי דבדיחותא) שנעשה בפורים, רק להמשיך עוד ועוד ועוד.

ומענין לענין באותו ענין: ידוע מה שכתב רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן א תורה קס"ט) שעל ידי שמחה אזי השי"ת בעצמו יעזור לו לשמור את הברית, כמו שכתוב "והיה עקב תשמעון" – והיה הוא לשון שמחה, כידוע – על ידי זה – ושמר ה' לך את הברית, יעוין שם. וזהו הרמז בפיוט לפרשת פרה: "לטהר טמאים באומר קדוש", שעל ידי מצות פרה אדומה, זוכין להיטהר מעצבות ומרה שחורה. וראה לשון קודשו של המגיד מקאזניץ בספרו "עבודת ישראל" פרשת חוקת וזה לשונו: "או בקבר, רוצה לומר שלפעמים היצה"ר מפילו לידי עצבות ומרה שחורה, הרי אתה מלא פשעים ואי אפשר שתהיה עובד ה' כל ימיך, וזה אינו רק תחבולות היצר הרע להדיחו מה', שלא יוכל לעבוד מחמת גאווה או עצבות, ובוודאי אדם כזה ההולך בעצת היצה"ר יטמא שבעת ימים כנ"ל. רק באמת צריך האדם להתבונן אם היצר הרע מפילו לעצבות, [ולחשוב] שבוודאי אמת הוא שאני מלא  פשעים, אך אני רוצה לעבוד את ה' מעתה, ולשוב בתשובה, ובוודאי ידו פשוטה לקבל שבים, וימחול לו על הכל אמן, עד כאן לשונו. וזה שכתוב "לטהר טמאים", היינו שיזכה לשמחה ולצאת מעצבות ועל ידי זה "באומר קדוש", שלמעלה יגזרו עליו שיהיה קדוש וכנ"ל, וזה ההמשך: "ובכן לך תעלה קדושה, כי אתה קדוש ישראל ומושיעו", שע"י שנזכה להתקדש למטה, נזכה להוסיף כח וגבורה בפמליה של מעלה כידוע בחז"ל הקדושים.

ועל ידי זה נזכה לכל ההשפעות הטובות ולישועות ברוחניות ובגשמיות אמן כן יהי רצון.

ועתה נתנה ראש ונשובה להנ"ל, דפרה זהו בחי' תפילה, בחי' "ונשלמה פרים שפתינו" (כפי שאומר רבינו בליקוטי מוהר"ן,תורה נ"ה), כי על ידי שנזכה להעלות השכינה מגלותה על ידי השמחה, ממילא נוכל להתפלל כראוי וכיאות, כי ידוע שעל ידי שמבררים הטוב מתוך הרע והפסולת, על ידי זה נעשים ניגונים, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה', כמבואר בתורה רפ"ב (ליקוטי מוהר"ן חלק א) יעוין שם הדבר (ועיין עוד בליקוטי עצות ערך שמחה אות ל"ו).

ויעזור השי"ת שנזכה לשמחה אמיתית ולהעלות השכינה מגלותה במהרה דידן, ונזכה לביאת גואל ציון בקרוב הימים ממש, אמן כן יהי רצון.